כידוע בשם הבעל שם טוב, אבי החסידות: מכל מה שאדם רואה ושומע בעולם, הוא אמור ללמוד ולקחת הדרכה לחיים. אם בימים כתיקונם כך, קל וחומר בימים אלו.

אז הנה זווית, אולי קצת שולית במאורעות הגדולים, אבל משהו שתפס אותי: התבוננו בתיעוד גיחות מטוסי הקרב של ישראל וארה"ב הדוהרים בשמיים. שמתם לב שהטיסה מתבצעת במבנה V? מדוע? את השאלה הפניתי לידידי, תא"ל רם שמואלי, מפקד בסיס "רמת דוד" וראש להק מודיעין לשעבר, איש חיבור ואהבת ישראל. הוא ענה בשאלה: "הראית בטבע להקות ציפורים שלא עפות במבנה V?" נחזור לזה בהמשך.

חופה במוקד העירוני

בשבוע שעבר התייחסתי בתודות לזוגות שבחרו לדחות חתונתם, וגם לאלו שהחליטו להתחתן. השבוע, אתמקד באלו שבחרו לא לדחות – מתוך תפיסה שהשמחה והחיים חייבים להימשך. אבל איך?

בהקדמה ל"נפש החיים", מובא בשם רבי חיים מוולוז'ין: "האדם לא לעצמו נברא, אלא רק להועיל לאחרים ככל אשר ימצא בכוחו לעשות" הרב שטיינמן זצ"ל אמר כי ממצוות שמחת חתן וכלה ולהבדיל ניחום אבלים, אנו רואים כיצד העולם מתקיים בערבות הדדית. אדם אינו יכול לשמוח לבד, ואינו יכול להתנחם ללא מעגל קרובים וחברים שעוטפים ומחבקים אותו. מעגל לעולם לא נוצר ממי שרוקד לבד.

יום רביעי בשבוע שעבר: שיר ועומר החליטו יום לפני חתונתם המקורית – לא לדחות. ההחלטה סחטה מהם אנרגיות. אבל מהיכן מתחילים? אפילו מניין לחופה היה צריך לארגן במהירות. למי יש כוח להתארגן במקום חדש, תוך כדי התראות והזעקות?

וכאן אנחנו פוגשים את עם ישראל במיטבו! פניתי לכלנית שרון, מנהלת אגף שירות לתושב (שאת בתה חיתנתי בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" בבסיס אורים). ובהוראת ראש העיר ניר בן חיים, צוות הדוברות ועיריית חדרה ערכו במפתיע את המוקד העירוני הממוגן, מתחת לבניין העירייה, כאולם חתונות! הזמר נדב קקון , בתו ליאור והחזן יוסי הופמן , הרימו את האווירה עם מוזיקה נהדרת. עובדי העירייה באו לשמוח ולשמח. אנשים שלפני רגע לא הכירו, הפכו למקור אנרגיה ושמחה לזוג ולמשפחתם.

תפקיד לכל אחד

התשובה לשאלת המטוסים פשוטה ומהדהדת: מטוסי קרב למדו את סוד הטיסה במבנה V מהטבע – מהציפורים. העיקרון: חיסכון באנרגיה בתמיכה הדדית. אלו שמאחור מנצלים את זרמי האוויר שיוצר המוביל, מפחיתים מאמץ וטסים רחוק יותר. בנוסף, מבנה ה-V מאפשר להישאר ביחד ולהגן אחד על השני, כשכל אחד יודע את מקומו ותפקידו.

המסר: אם ביצורים "פשוטים", הבורא טבע עקרונות של עזרה הדדית ושיתוף פעולה למטרה משותפת, קל וחומר שבני אדם צריכים לנהוג כך! אם פיזיקת העולם פועלת על בסיס חיבור ותלות, כמה חשוב הדבר בחיינו הרוחניים והחברתיים.

אגב, הוסיף רם, לכל מבנה כזה יש מוביל – מפקד המבנה, ללא קשר לדרגתו; מה שקובע הוא תפקידו כמוביל ברגע זה.

מפרשת קורח נלמד מסר נוקב: בניגוד לרדיפת שררה המובילה לנפילה, עוצמתנו טמונה דווקא בשמחת כל אחד בתפקידו הייחודי ובמקומו במארג המשותף. נכון, נדרשת היררכיה כדי להוביל למטרה, וכפי שהיה בציווי הבורא שקבע את זהותו של משה כמנהיג. אך חשוב לזכור: לכל אחד חלק חשוב וקריטי במקומו!

עם החזרה לשגרה, נחדד את צו השעה: "יחד שבטי ישראל" – דרך חיים המאפשרת לנו להתגבר יחד על האתגרים ולהרקיע שחקים. "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ!"

בשַׁבָּת פָּרָשַׁת קֹרַח
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:22 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:35
שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
"עִם כְּלָבִיא יָקוּם"
וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה
יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

The post עם ישראל מרקיע שחקים appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

בתוך ימים של אתגר וחוסר ודאות, כשאנו נאבקים על ביטחוננו, לפעמים הרגעים הצנועים הם אלו שמאירים את הדרך. רגע כזה התרחש היום בחדרה, כשנפלה בקרבי הזכות להוביל חתונה יוצאת דופן ומרגשת במיוחד: חתונתם של עומר קריגר ושיר בריגר.

הזוג הצעיר, שתכנן חתונה גדולה, נאלץ לשנות תוכניות בגלל המלחמה והנחיות פיקוד העורף. אך אנוכי שנועדתי לערוך להם את החופה הערב, עודדתי אותם לא לוותר על היום המשמח בחייהם, והחלטתי לתת להם את הדחיפה והחשק לקיים אותה בזמנה כי אני דוגל בזה שגם בימי חירום ומצוקה, מצווה גדולה לשמח חתן וכלה, ומעל הכל – להראות לעם ישראל ולעולם כולו: שאנחנו ממשיכים לבנות בתים של אהבה, אמונה ותקווה."

וכך, בלב ליבו של מוקד עיריית חדרה הממוגן – מקום טכני שהפך למרכז חי של המשך עם ישראל – נבנה בוקר היסטורי. במעמד מצומצם, הפך המוקד למשכן לחיבור שורשי.

חברי היקר ראש העירייה, ניר בן חיים, הדגיש: "זו תהיה חתונה קטנה וצנועה, אך מלאה באהבה וזיכרון שילך איתם לדורות. גם בימים קשים… מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולהראות לכולם שהחיים ממשיכים."

הסיפור של שיר ועומר הוא מודל לחוסן, לנחישות ולאהבה שמנצחת הכל: היא מנהלת קהילה תומכת, הוא מהנדס מכונות. עומר אף גויס למילואים בעזה ונפרד משיר לחודשים ארוכים, מה שהוסיף רובד נוסף של קושי אך גם של התמודדות ואהבה חזקה. שניהם אוהדי מכבי, היא תל אביב והוא חיפה – ובכל זאת מסתדרים נפלא! (אבל רק הצעה קטנה לייעול: תעשו פשרה באמצע, שניכם תהיו הפועל חדרה, ונסגור עניין בטוח!). הם מראים שביחד, הכול אפשרי.

בניין בית בישראל, במיוחד בעת הזו, הוא הרבה יותר מחיבור בין שני לבבות. זוהי הצהרה לאומית, מעשה של אמונה עמוקה, ובניין דור ההמשך. כל לבנה שמונחת בביתם החדש, וכל צעד שהם עושים יחד, מהווה נדבך נוסף בחומת הביטחון והנצחיות של עמנו. זוהי הערובה הגדולה ביותר להמשך קיומנו ולניצחוננו.

חברי היקר ראש העירייה ניר בן חיים הוסיף: "כשקיבלנו את פנייתם של עומר ושיר היקרים, שמצאו את עצמם בלי מקום לערוך את חתונתם ברגע האחרון, לא היססנו לרגע והעמדנו לרשותם את המוקד העירוני. אנו מאחלים לכולנו שנחזור במהרה לשגרה מלאה, אך עד אז, תושבי חדרה יכולים לסמוך עלינו שנהיה כאן עבורם, בכל מצב ובכל שעה."

"זו הייתה חופה יוצאת דופן ברגע לא שגרתי – אך האהבה האמיתית של עומר ושיר האירה את המעמד כולו. זכיתי להוביל טקס מרגש שמוכיח שוב – אהבה, אמונה ושמחה גוברים על כל פחד ומכשול."

ובעת הזו, כש"קול ששון וקול שמחה" עולה מפינו כאן בחדרה, אנו יודעים שבשמחתכם מתגשמת ההבטחה הגדולה. קול הששון שבוקע מכאן היום עוד ישמע "בהרי יהודה ובחוצות ירושלים". זו מציאות הנבנית על ידי אנשים כמוכם, שבוחרים בחיים, באהבה ובהמשכיות. אתם נוטעים תקווה, ומבשרים את הגאולה המתגלה בדורנו.

אני מאחל לשיר ועומר, למשפחותיהם, ולכל עם ישראל. המון מזל טוב, בסימן טוב וחיים טובים. אמן

The post חופה של ניצחון בלב העורף: שיר ועומר בונים בית בישראל appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

אתם ודאי שואלים: "מי אני? מה תפקידי? אני לא טייס, לא בקבינט, ואפילו לא חובש או מתנדב בזק"א?" אבל האמת היא שכל אחד ואחת מאיתנו הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הנכתבת כעת!

בין אם אתה לוחם בחזית, טכנאי תומך, שוטר, מורה, תלמיד שמתפלל, עוזר בבית, או בוחר להתנתק לרגע מהמסכים ולעשות חשבון נפש אישי – כל פעולה, קטנה כגדולה, בונה את חוסננו כעם אחד.

כוחנו באחדות, כפי שמשתקף בדברי משה רבנו בפרשת השבוע שעבר: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ". בפסוק זה, בן 12 מילים כנגד 12 שבטי ישראל, טמון סוד ניצחוננו.

תארו לעצמכם שעון מורכב – אינספור גלגלי שיניים. אם אחד מהם ייעצר, כל השעון יפסיק לפעול. כך אנחנו, עם ישראל. הלוחם מקבל כוח מתפילתכם, והחוסן הלאומי נבנה מכל פעולה. כל מעשה הוא לבנה נוספת בחומת הניצחון.

• ולפרשת השבוע, "שלח לך", שמזכירה לנו את כוחה של "עין טובה"

מסיפור המרגלים למדנו כמה מסוכן מבט שלילי; אם לשון הרע הרסנית כל כך, כמה עצומה כוחה של סנגוריה, מבט חיובי והכרת תודה! תפקידנו כעת הוא להביט ב"עין טובה" ולהודות על כל ניצוץ של אור סביבנו.

תודות רבות עולות בשיח הציבורי, לרוב לשמות מוכרים ולמעשים גלויים. אך ערכתי רשימה שמתמקדת דווקא במה שפחות מובן מאליו – באלו שאנו נוטים לפספס. היא נועדה להזכיר לנו את פסיפס הטוב שסביבנו:

• תודה ענקית ל…

האנשים השקופים שמטפלים במסירות במנועי טנקים, ברכבי תובלה וכפות D9 ומתקנים תקלות תחת אש.

תודה לאלו שבחדרי המנועים בספינות, למפענחי צלילי מסוקים, לסבלים שמטעינים תחמושת על המטוסים, ולטבחים – שהרי "הצבא צועד על קיבתו"!

בחורי הישיבות, מעמידי העולם, שקיבלו על עצמם בנחישות להגביר את השקידה והרציפות בלימוד התורה.

יושב ראש האופוזיציה לפיד על מאמרים ברורים וגיבוי מלא, בעיקר בתקשורת הזרה בשלל השפות.

הזוגות שהתחתנו בצמצום ובצניעות כי "חייבים להמשיך", ולזוגות שקיבלו באמונה את הדחייה המאולצת.

גבאי בתי הכנסת שבכאב לב סגרו מטעמי "ונשמרתם", ולגבאים בעלי אומץ ונחישות שדאגו לפתוח את בתי הכנסת, מתוך הבנה ש"בית כנסת לא יכול להישאר סגור".

סוחרי הבורסה שהפגינו בגרות ואחריות, ושמרו על יציבות כלכלית.

רמי לוי על סרטון "הסברה" פשוט ויעיל – פשוט איך ממלאים מים מהברז.

ערוץ 14 שממלא אותנו בתחושת קרבה לניצחון, וערוץ 12 שמזכיר לנו שהדרך עדיין ארוכה, ושומר עלינו מהתרברבות.

אנשי החינוך שממשיכים ללמד ולחנך באהבה, גם בתנאים מורכבים, ומעניקים יציבות לילדינו.

עובדי הרשויות המוניציפליות שדואגים לניקיון וסדר, עונים לאלפי שיחות במוקד 106 ושומרים על חיי קהילה מתפקדים בעורף.

שקמה ברסלר על הגעה יום אחרי פגיעה ישירה "באזור רחובות" להמשך מחקר ופיתוח קריטיים.

אבנר נתניהו ובת זוגו, יחד עם אהוד בן סירה מחוות רונית וספקים רבים, על חלקם, על פי פרסומים, בתרגיל ההונאה מול האיראנים, עם תוכנית החתונה המדוברת.

שולחי הבדיחות והסטטוסים המחזקים והמצחיקים – על מאמציכם להעלות חיוך.

הילדים שלנו על חוסנם ותמימותם.

כל אלו מכל המגזרים, ששותקים כעת לשם שינוי, אף שיש להם המון לומר ולפרסם. במקום לברבר, הם מחפשים ומוצאים את המחנה המשותף והמאחד בינינו. תודה לכם על איפוקכם, בגרותכם ותרומתכם השקטה לחוסן הלאומי.

תודה לדוד המלך, שהותיר לנו, מתוך אינסוף אתגריו ומלחמותיו, פסוקים מעוררי השראה וביטחון. אחד מהם, בתפילה עמוקה ותקווה גדולה, מהדהד במיוחד: "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם"  אתם מוזמנים לזמזם את השיר!

את דברי סיימתי עם התלמידים במסר ש: גבורת הנפש טמונה גם בפעולות היומיומיות הפשוטות – לקום בבוקר ולהגיד "מודה אני" (למי שהצליח להמשיך לישון אחרי האזעקה)

לבחור בחיבור משפחתי; ללמוד ולצבור ידע; ולחפש דרכים קטנות לתרום. אל תזלזלו לרגע בכוחכם העצום! אנו מאמינים בכם, בייחודיות של כל אחד. אתם העתיד, ואתם כבר ההווה של הניצחון הזה.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁלַח
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:21 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:33
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• "עִם כְּלָבִיא יָקוּם" 
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 

The post פסיפס התודות שלנו appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

"הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" – הפסוק ששימש השראה לשם המבצע, מהדהד ביתר שאת בשעות אלו.

בפרשת השבוע "בהעלותך" אנו קוראים: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם".

• בוודאי שצריך להריע ולעורר, אך לא להיכנס לפאניקה.
• בעזרת השם, במסירות ובאחדות עם ישראל – אנחנו ננצח!

ישנן כמה מילים שכתבתי השבוע בטורי, שבעיניי רלוונטיות ונותנות לנו את הפרופורציות וההסתכלות הרחבה על מהות עם ישראל.

השבת האחרונה נצרבה בליבי. ציינו יום הולדת 95 ליהודי יקר, יצחק (איזיק) מרמלשטיין.

איזיק הוא עמוד תווך וגבאי מסור בבית הכנסת "זיכרון הקדושים" בחדרה. חגגנו לו שם, יחד עם רב הקהילה הרב מנדי הבר והמתפללים, בקידוש מפואר אחרי התפילה בשבת בבוקר.

אני זוכה לפגוש את איזיק יום-יום, השראה מהלכת. מאז התחלתי לשמש כרב בבית הכנסת הגדול בחדרה, אני רואה אותו מגיע לתפילה בשש וחצי בבוקר – בקור, בחום ואפילו באזעקות. הוא תמיד בין עשרת הראשונים, ולרוב הוא אף הראשון שמגיע, ברגל! מרוכז בתפילה, מאיר פנים, ותמיד מקדים אותי בחיוך שאינו יורד משפתיו. גם בגיל 95, אייזיק שומר על חיוניות, צלילות ושמחה. בימים שקשה לי לקום או שקר לי, אני נזכר באיזיק שכבר ממתין בבית הכנסת, והדבר פשוט מחייב אותי לקום ולהגיע.

• האור המתמיד: מסר נצחי מפרשת "בהעלותך"

התמדתו של איזיק היא שיקוף עוצמתי של מסר עמוק מפרשת "בהעלותך". הפרשה נפתחת בציווי לאהרון: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת… יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת." זו לא הדלקה חד-פעמית, אלא פעולה יומיומית, עקבית, שמטרתה להאיר תמיד – "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד." חז"ל מדגישים את חשיבות ה"תמידיות" במצוות המנורה. זו אינה מצווה רגעית, אלא עבודת יום-יום. לא רק רגעי שיא, אלא דווקא הנאמנות, ההתמדה וההתמסרות לטוב בכל יום מחדש, בשגרה – בדיוק כפי שאיזיק מדגים בדבקותו לתפילה, יום אחר יום.

• מחושך לאור: הבחירה שמנצחת טראומה ותלונות

סיפורו של אייזיק הוא מסע חיים מדהים. הוא נולד במונקאץ', עיר יהודית תוססת שחייה נקטעו באכזריות כשנכבשה ב-1944. איזיק עבר את מוראות השואה כ"אוד מוצל מאש", כשרק הוא שרד מכל משפחתו. גם בארץ, הוא עבד קשה כסבל ב"תנובה", בעיקר בלילות, כדי לפרנס את משפחתו שהקים מחדש. טבעי היה לצפות שאדם שעבר טראומה כה עמוקה יתמלא בכעס ובמרירות. אך את אייזיק מעולם לא ראו כועס או מתלונן, על שום דבר! אולי זהו סודו הגדול ביותר, ומתכון נפלא לאריכות ימים: הבחירה העמוקה והעקבית שלא לכעוס.

לצערנו, דווקא בשיאה של פרשת "בהעלותך", רגע אחרי שמשה רבנו אומר לחותנו יתרו "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם" – כשהכניסה לארץ המובטחת נראתה קרובה מתמיד – מתחילה נקודת השבר: העם מתלונן. "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" – על המן שירד משמיים!

תלונות אלו אינן רק ביטוי רגעי, אלא מדרון חלקלק. בהמשך הפרשות נראה כיצד התלונות המתמשכות – כמו זו של המרגלים שדיברו לשון הרע על הארץ, או של קורח שמרד במשה – הובילו למרבה הצער לגזירת 40 שנות המדבר ולכך שהדור ההוא לא זכה להיכנס לארץ. כמה עלינו להיזהר מתלונות וטענות, שעלולות לשבש אפילו את היעדים הקדושים ביותר!

• אור של אופטימיות – לכולנו

מהאישיות המרשימה של איזיק, שנאחל לו שיחיה לאורך ימים ושנים טובות, אנו לומדים שיעור כפול ורב עוצמה. הוא מלמדנו את חשיבות ההליכה בעקביות – דרך שקשה אך משתלמת לאין ערוך. והוא מראה לנו את כוחה של הבחירה שלא להתלונן. אם יהודי בגילו, שחווה את מוראות השואה, יכול להגיע יום-יום באופטימיות, בחיוך וללא תלונה – זה מחייב את כולנו!

בעולם שבו קל כל כך לכעוס ולהיגרר למרירות, איזיק הוא מגדלור של תקווה. הוא מוכיח שגם אחרי החושך הגדול ביותר, אפשר לבחור באור. וזהו אור שנדלק כל בוקר – בבית הכנסת, בלב, ובכל מפגש עם הזולת.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת בְּהעֲלוֹתְךָ
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:18 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:31
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post "עִם כְּלָבִיא יָקוּם: אוֹר שֶׁל אוֹפְּטִימִיּוּת בִּזְמַן מִלְחָמָה" appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

רבים מרבותינו ציינו את יום ההולדת לשבח. ה"בן איש חי" כותב שיש נוהגים לציין אותו כ"יום טוב", וסימן יפה הוא. בתלמוד ירושלמי מובא שביום הולדתו של אדם "מזלו חזק ומוצלח" והחיד"א מוסיף שביום זה טמונים "כל גרעיני הצלחתו"

וכך נוהג מורינו, הרב יצחק דוד גרוסמן, לומר: ביום הולדתו, אדם יכול לברך ולפעול ישועות. הדבר נרמז בתהילים (ב', ז-ח): "…אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ: שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה…" כביכול: ביום שבו "נולדתי", הקב"ה אומר לי – "שאל ממני ואתנה"! איזו הזמנה עוצמתית, איזו פתיחת שערים!

ברכה באהבה – מפרשת נשא לחיינו

בפרשת נשא אנו פוגשים את "ברכת כהנים"

• יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ
• יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
• יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

כשהכהנים מברכים, הם מקדימים ואומרים "אשר קידשנו… לברך את עמו ישראל באהבה"  הברכה חייבת להינתן מתוך אהבה. כהן המברך בכעס או בחוסר אכפתיות – ברכתו אינה עולה יפה.

הזוהר מסיים: "כמו שכתוב (משלי כב, ט) 'טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ', אל תיקרי יבורך אלא יברך". כלומר, מי שרואה טוב, מי שעינו טובה על הזולת, מיד עולה במחשבתו לברך – ומתוך כך, הוא עצמו זוכה להתברך. את נוסח "ברכת כהנים" אנו אומרים כל בוקר אחרי ברכות התורה, ונוהגים לברך בה את הילדים בכל ליל שבת ובכל הזדמנות.

בשבוע שעבר, זכינו לחוויה מרוממת בבית ספרנו. מסיבת "סיום לימוד הקריאה וקבלת סידור" – אירוע שמרגש אותי מאוד, ובכל פעם מחדש. בשיא המעמד, האבות פרסו את טליתותיהם, וילדיהם עמדו תחתן. יחד, אמרנו את פסוקי "ברכת כהנים" – רגע עוצמתי של חיבור עמוק ואהבה עילאית. לא יכולתי לעצור את הדמעות למראה המחזה המרגש.

• כוחה של מילה טובה – קריאה לברכה

כמו ש"ברכת כהנים" דורשת אהבה, כך כל מילה טובה, כל ברכה שיוצאת מפינו אל הזולת באהבה, טעונה בכוח פלאי.  בעולם שבו קל למצוא ביקורת, היהדות מלמדת אותנו את כוחה של המילה הטובה" כל המברך מתברך"

לדיבור כוח עצום: "בדבר ה' שמים נעשו". אם דיבור אלוקי בורא עולמות, גם לדיבור האנושי, הנברא בצלם, יש כוח לשנות מציאות. כאנשי חינוך, אנו רואים זאת יום-יום: מילה טובה לילד בונה עולמות, עידוד קטן מרים אדם שבור. ניסויים אף הראו כיצד מילים חיוביות משפיעות לטובה על גידול צמחים, בעוד שליליות מדכאות. אם כך על צמחים, על אחת כמה וכמה על נשמות אדם!

כל אחד מאתנו הוא מקור של אנרגיה חיובית, בעל יכולת לברך, להוסיף שפע וטוב, להאיר לסביבה. וכשמברכים באהבה, בונים יחד חברה מאוחדת וזוהרת. כל אחד הוא מקור ברכה.

וכעת, ביום הולדתי, ובזמן שעם ישראל זקוק כל כך לברכה, אני רוצה לנצל את הכוח המיוחד של היום הזה – לברך את כולנו. אבל במחשבה שנייה, למה לחכות ליום הולדת? אני מזמין אתכם, כל אחד במקומו: לחשוב – את מי אני יכול לברך עכשיו? איזו מילה טובה אני יכול לומר? הפיצו ברכות. אל תחסכו. מביקורת והקפדה כבר שבענו… בואו נפזר אור, אהבה וברכה, ונבנה מציאות טובה יותר למשפחה, לקהילה ולעם כולו.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת נָשֹׂא
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:15 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:28
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 

The post "כשאהבה פוגשת יום הולדת" appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

זו הייתה חוויה עוצמתית שחידדה בי את מהות קיומנו בארץ ישראל, ואת ערך האחדות שכל כך יקר לליבי. לראות את הילדים ממגוון בתי הספר, דתיים וממלכתיים, מרגישים טבעי ונוח יחד, כש"ירושלים" היא הכותרת המאחדת – היה זה מחזה מרגש ומלא תקווה.

• ירושלים: הלב הפועם של כולנו

לרגל יום השנה ה-58 לשחרור ירושלים, הכותל המערבי והעיר העתיקה, שהפכו נגישים לכל עם ישראל, התבוננתי שוב במקורות. חז"ל דורשים על הפסוק בתהילים: "יְרוּשָׁלַ͏ִים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" שמשמעותו: "עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים" (תלמוד ירושלמי חגיגה). זו ירושלים – הלב הפועם של עם ישראל, סמל להיותנו עם אחד, עם לב אחד!

בירושלים, ליד הכותל, רואים זאת בבירור: דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים – כולם עומדים יחד, בתפילה, בחיבור עמוק. זהו המקום שבו כל שבטי ישראל נפגשים, כשהפסוק "יחד שבטי ישראל" מקבל ביטוי מוחשי ומרגש.

• יום האחדות: כוחנו ברגע האמת

נושא האחדות קרוב לליבי במיוחד. אולי זכור לכם שלפני כשנתיים קיבלה העמותה בראשותי את "פרס האחדות" בבית הנשיא, כהכרה על פועלה בחיבור בין עולמות ובניית גשרים בין קהילות ואנשים. הפרס חולק במסגרת אירועי "יום האחדות".

"יום האחדות" צוין גם הוא השבוע. יום זה נולד מכאב גדול – מזיכרון חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים, גיל-עד שער, אייל יפרח ונפתלי פרנקל ז"ל. דווקא מתוך אותו רגע קשה, קמה השתתפות והזדהות אדירה שאיחדה את עם ישראל כולו. ראינו במו עינינו איך כל ישראל התאחד, התפלל, קיווה ובכה יחד – ובכך גילה את הכוח הטמון בנו כשאנחנו חברים.

• שבועות: מתן תורה בזכות "איש אחד בלב אחד"

והנה אנו ניצבים לפני "חג השבועות", חג מתן תורה. אנחנו נזכרים באחדות העמוקה שקדמה למעמד המכונן בהר סיני: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" – בלשון יחיד, "ויחן" ולא "ויחנו". מדוע? כי הם חנו "כאיש אחד בלב אחד". רק במצב של אחדות מוחלטת, זכו בני ישראל לקבל את התורה. ללא האחדות הזו, ייתכן שלא היינו זוכים לקבל את המסר האלוקי שהפך אותנו לעם.

האירוע שערכנו בבית הכנסת עם ילדי חדרה, באווירת "יום האחדות" ו**"יום ירושלים"**, היה ביטוי ממשי של הערכים הללו. לראות ילדים מכלל המגזרים יושבים יחד, משוחחים ושרים – זו תמצית החזון. זהו שיעור חי בכך שאנחנו כמו פסיפס יפהפה שכל אבן בו שונה, אבל כשכל האבנים מתחברות יחד, נוצרת תמונה שלמה ומרשימה.

• משולש עוצמתי: כוחנו באחדותנו

שלושת המסרים הללו מתאחדים בימים אלו. יום איחודה של ירושלים, האחדות שחווינו בעיתוי המצער של חטיפת הנערים, וההכנה לקראת חג השבועות וקבלת התורה – יוצרים עבורנו משולש רב עוצמה של מסר אחד: כוחנו באחדותנו. ירושלים מזכירה את עברנו המאוחד, יום האחדות את יכולתנו להתאחד ברגעי משבר בהווה, ושבועות מלמד שרק באחדות נוכל לקבל שפע אלוקי ולהצליח גם בעתיד.

• "יחד שבטי ישראל"

הוא לא רק ביטוי, הוא ייעוד. ייעוד שבכוחו לבנות עתיד טוב יותר לכולנו, לכל אחד בפני עצמו, ולכלל עם ישראל כולו! שבת שלום, חג שבועות שמח, ושנדע תמיד להיות עם אחד, מאוחד.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:12 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:23
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל

• ערב שבועות – הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:16 – צֵאת הַחג 20:27
• חַג מַתַּן תּוֹרָה שָׂמֵח לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל

• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post מְשֻׁלָּשׁ הָאַחְדוּת: יְרוּשָׁלַיִם, יוֹם הָאַחְדוּת וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת  appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

אירוע מכונן ומרגש בלב חדרה

יום ירושלים, המאחד את עם ישראל סביב ליבה הרוחני של האומה, קיבל ביטוי מרגש וערכי במיוחד בעיר חדרה בזכות הטקס המרכזי שהובלתי יחד עם ראשת לשכתי סיגל בלאיש, יו"ר הנהלת בית הכנסת הגדול רוני רימר, בשיתוף פעולה הדוק עם המחלקה לתרבות תורנית, אגף אתו"ס, אגף החינוך והמועצה הדתית.

האירוע התקיים בבית הכנסת הגדול, כשמאות תלמידים, אנשי חינוך ורבני קהילה גדשו את המקום. גולת הכותרת הייתה חידון מרתק שעסק בעברה, קדושתה ומשמעותה הלאומית של ירושלים, לצד הקשר המרגש שבין עיר הבירה לעיר חדרה. התלמידים הפגינו ידע רב, מעורבות רגשית וחיבור עמוק למורשת ולזהות היהודית. האירוע כולו נשא אופי חינוכי-ערכי גבוה והיווה שיא של עשייה חינוכית שפנתה ישירות ללבבות הילדים – דרך שיח, ידע וחוויה מרגשת. האווירה הייתה שמחה ומרוממת, והאחדות הורגשה בכל פינה.

אורחים מכובדים מברכים על היוזמה

האירוע זכה לנוכחות מרשימה של אורחים מכובדים, בראשם כבוד הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א, נשיא מוסדות מגדל אור, שכיבד את המעמד בנוכחותו. עוד נכחו: ראש העיר ניר בן חיים, סגן ראש העיר שלמה בוזגלו, חברות וחברי המועצה אתי אטיאס, לירון עמר (שלקח חלק פעיל מאוד בהכנות לאירוע), מ"מ רה"ע מלכיאל אלבז ואיתו מחזיק תיק תרבות תורנית בועז ביטון, הרב הראשי של חדרה הרב ישראל ביטון שליט"א, יו"ר המועצה הדתית בעיר אליהו בוסקילה, יו"ר הנהלת בית הכנסת הגדול מר רוני רימר, ועוד רבים ומכובדים נוספים. האירוע נערך בחסותו של מר כפיר גינת, יו"ר "גינת אחזקות", שתרם פרסים יקרי ערך לחידון.

בהתרגשות גדולה אני אמשיך להוביל לאחדות שתצא מבית הכנסת לכל העיר"

"אני נרגש ונפעם לראות את בית הכנסת הגדול בחדרה מלא וגדוש באלפי ילדים מכל בתי הספר, מכל קצוות החברה הישראלית. היום הזה, יום ירושלים, הוא יום של חגיגה, שמחה, ובעיקר – יום של אחדות. ירושלים, 'עיר שחוברה לה יחדיו', היא הלב הפועם של עם ישראל, ומסמלת את מה שאנחנו באמת: עם אחד, עם לב אחד. לראות את האור בעיני הילדים ואת ההתרגשות סביב אחדות עם ישראל וירושלים – זו זכות גדולה ועוצמתית!

אני נוהג תמיד לצטט את המילים המרטיטות: 'יחד שבטי ישראל'. אין יום מתאים יותר מיום ירושלים כדי להבין את העומק של המילים האלה. בירושלים נפגשים כל הקצוות, כל הגוונים, כל השבטים. שם, על אבני הכותל, עומדים זה לצד זה – כולם כולם, מתוך תפילה ורגש משותפים.

החיבור הזה בין ירושלים ובין ערך האחדות מקבל משנה תוקף כשמצרפים אליו את יום האחדות עצמו. יום זה נולד מכאב גדול – מזיכרון חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים ז"ל. דווקא מתוך אותו רגע קשה, קמה עצרת השתתפות והזדהות אדירה שאחדה את עם ישראל כולו, וגילתה את הכוח הבלתי רתום הטמון בנו כשאנחנו חברים.

האירוע המכונן הזה היה ביטוי חי לכל הערכים הללו. לראות את הילדים יושבים יחד, משוחחים ושרים – זו תמצית החזון. זהו שיעור חי בכך שאנחנו, כמו פסיפס יפהפה, שכל אבן בו שונה, אבל רק כשכל האבנים מתחברות יחד, נוצרת תמונה שלמה, חזקה ומרשימה.

אני מאמין בלב שלם שהאירוע המופלא הזה יהפוך למסורת קבועה ומרגשת בשנים הבאות. אנו נמשיך לדאוג שמהבית הזה, בית הכנסת הגדול, תצא האמירה הצלולה של 'יחד שבטי ישראל' ושל אחדות לכל העיר האהובה שלנו. תודה לכל השותפים – המורים, ההנהגות, והאורחים המכובדים בראשות הרב גרוסמן וראש העיר ניר בן חיים, שהגיעו וכיבדו את המעמד. תודות גדולות לרלש"ית הלשכה סיגל בלאיש, ולכל מי שעמל להוציא את האירוע המרומם הזה אל הפועל. בע"ה נמשיך לטעת ערכים ולחזק את הזהות היהודית בקרב תלמידינו."

גם חברי היקר ראש העיר ניר בן חיים הצטרף ואמר: "גאים בדור הצעיר"

ראש העיר חדרה, ניר בן חיים, סיכם את האירוע במילים נרגשות: "אני גאה לעמוד כאן היום עם תלמידי ותלמידות בתי הספר של העיר ולחגוג יחד את יום ירושלים – יום שמסמל את האחדות, השורשים והקשר העמוק שלנו לעם, לארץ ולעיר הקודש. זה מרגש לראות את הדור הצעיר גדל עם ערכים של אהבת העם והארץ. תודה רבה לרב בן ציון נורדמן ולכל העוסקים במלאכה על ההובלה וההשקעה. נמשיך לחזק את הקשר בין הדור הצעיר למורשת שלנו".

The post "יום ירושלים" בסימן אחדות בבית הכנסת הגדול appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

המדרש שואל מיד: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני?!" התשובה ברורה: כשם שפרטי מצוות השמיטה ניתנו בסיני, כך כל פרטי המצוות, החוקים, המשפטים והדינים – בין אדם לחברו ובין אדם למקום – נמסרו לנו במעמד הר סיני.

זהו הרגע המכונן שנחגוג שוב בשבועות, חג מתן תורה הקרב ובא. פרשת "בחוקותי", שהיא האחרונה בחומש, פותחת בהכרזה נצחית המציגה את הבחירה והשלכותיה: "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".

במהלך השבוע ניגש אליי תלמיד ובפיו שאלה פשוטה ונוקבת: "הרב! למה אנחנו צריכים את כל החוקים והכללים בתורה? למה שכל אחד לא יעשה מה שהוא מבין ומרגיש שנכון לעשות?"

כדי להמחיש את התשובה, אספר על אירוע משמח שהתרחש השבוע: הוזמנתי על ידי סגנית ראש העיר, חדווה יחזקאלי, לברך בטקס "הכרזת פארק השרון ובריכת היער כשמורת טבע". האירוע שטוף השמש, בנוכחות השרה להגנת הסביבה עידית סילמן וראש העיר ניר בן חיים, היה חגיגה של ממש – ציון דרך בהכרה בחשיבות העצומה לשמירה על פנינת הטבע הייחודית שלנו. פתחתי את הטקס בפסוק: "יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ -אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר". תחת צילו המרשים של אקליפטוס ענק, הרגשתי כאילו גם העשבים למטה משמיעים שירה חרישית, והרוח הנושבת בעלים הגבוהים נשאה איתה שריקה קלה, המהדהדת את עליזות הרגע.

תוך כדי האירוע, הצגתי בפני הנוכחים שאלה: מה פשר התחושה החגיגית הזו?

אנו מכירים טקסי הנחת אבן פינה או חנוכת מבנים. אך מה מיוחד כל כך בהכרה ובהכרזה הזו? תשובתה של כלת השמחה, הגב' יחזקאלי, הייתה ברורה וחד משמעית: "מעתה ישנם כללים ברורים, הוראות חוק מחייבות ואכיפה מסודרת שתאפשר לשמור מכל משמר על הטבע היקר הזה". היא הוסיפה כי עד היום, עקב חוסר מסגרת ברורה, איבדנו לא מעט מאוצרות הטבע שלנו. מעתה, האחריות ברורה והחוקים מגנים על המקום ועל כל החיים בו.

ולשאלתו של התלמיד – אם בחוקי הסדר לשמירת הטבע אנו מבינים היטב את תפקידם של הכללים לשמירת האוצרות שהופקדו בידינו, על אחת כמה וכמה נחוצים הם החוקים, המשפטים והמצוות שקיבלנו בהר סיני.

כפי שמלמדים אותנו חז"ל, התורה קדמה לעולם, והקב"ה הסתכל בה וברא את העולם – היא המתכון המדויק והמותאם לקיומנו ולתפקוד העולם כולו.

אם ההכרזה על אתר כשמורת טבע יוצרת סדר ושומרת על ההרמוניה האקולוגית העדינה, הרי שההוראות הרוחניות והמוסריות שנקבעו בתורה יוצרות מסגרת ערכית המונעת כאוס ועוול ומאפשרת קיום חברה מתוקנת וצודקת. יוצר הטבע הוא גם נותן התורה, המותאמת בדיוק לגבולות הגזרה הנכונים לקיומנו.

השמחה הספונטנית בקביעת כללים ברורים לשמירת הטבע היא מסר עמוק להוקיר את החוקים המכוונים את חיינו. הם אינם מצמצמים אותנו, אלא להיפך – הם מאפשרים לנו לחיות יחד בהרמוניה ובצדק. וזו התשובה לשאלת התלמיד: ההבנה שהמסגרת הנכונה והברורה הכרחית לקיומנו ולשגשוגנו. לקראת חג מתן תורה, קיבלנו את הכלים ליצירת סדר ומשמעות בחיינו, כחלק מהשירה ההרמונית של הבריאה כולה!

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת בְּהַר-בְּחֻקּוֹתַי
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:07 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:18
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post מסיני ועד פארק השרון: סוד הסדר שבחיים appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

אנו מוצאים בחז"ל (מסכת דרך ארץ) כי התנאי לקבלת התורה היה האחדות והשלום ששררו בכלל ישראל בתחנה האחרונה לקראת קבלתה: "גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב 'ויסעו ויחנו', נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אך בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, 'וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל', אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ואהבו את השלום ונעשו חנייה אחת, עכשיו אתן להם את תורתי".

היציאה ממצרים הייתה במטרה ברורה לקבל את התורה, אך לולא אותה חנייה באחדות ובשלום, לא הייתה אפשרות לקבלה!

כמדומני שגם בימינו ישנה אפשרות להרגיש את תחושת האחדות והמקום שיש לכל יהודי באשר הוא, כשמגיעים בחרדת קודש ובהדרת כבוד לציונו של הרשב"י. שם מקבלים מבט אחר על המציאות: כשרואים אדם צועק ברחוב, הנטייה הטבעית היא לחשוב שהוא משוגע, אך בהר מירון, מקום מנוחתו של רשב"י, מתעוררת הבנה עמוקה יותר – כולנו בני מלכים, כולנו ילדיו של הקב"ה באותה מידה, ואין לנו לשפוט איש.

גם ההילולא המרכזית המתקיימת מדי שנה בציונו הקדוש של רשב"י נושאת אופי מיוחד של אחדות ורבגוניות נדירה בדורנו. מכל קצוות הקשת הציבורית, עם ישראל מתאחד כאיש אחד בלב אחד, ומתעלה מעל כל המחיצות הרגילות.

בספר הזוהר כותב רשב"י את הביטוי "אנן בחביבותא תליא מילתא" – יסוד היהדות תלוי בלב, באהבה. עבודת הלב של אהבת השם לעמו, ועבודת היהודי 'ואהבת לרעך כמוך', כפי שלימד אותנו תלמידו הגדול רבי עקיבא כי זהו כלל גדול בתורה.

ביום ל"ג בעומר, בו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, מאירה בעולם החביבות והאחווה שבין אדם לחברו. המכנה המשותף שלנו כיהודים אחים ,גובר ומכריע את כל חילוקי הסוגים והדעות המגוונות, והוא הבסיס לקשר שלנו עם תורת השם ועם נותן התורה.

תורת החסידות היא למעשה המשך גילוי תורת הקבלה, המפרטת את השתלשלות העולם והתהוותו, ומלמדת אותנו שכל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל. המשך שלה, בעיניי, בקו ישיר לדורינו, הוא בין היתר דמותו הטמירה של מורי ורבי הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א, המאירה נתיב ייחודי של אמונה ואהבה ללא גבול. הרב מייצג את סמל האחדות והשלום, ומגלה בכל אדם, צעיר ומבוגר, את הניצוץ האלוקי הטמון בו. הוא מלמד אותנו לראות מעבר לחזות החיצונית, לחפש ולמצוא את הטוב גם במקומות החשוכים ביותר, כפי שמעידה פעילותו הענפה בקרב בני נוער במצוקה ובבתי כלא.

הרב מגלה את הטוב הנסתר, את הפוטנציאל הגנוז בנשמתו של כל יהודי באשר הוא, ובכך ממשיך את דרכו של רשב"י בדורנו. הוא מלמד אותנו שגם במצבים מורכבים, הגישה של אהבת ישראל שאינה תלויה בדבר היא המפתח לחיבור ולתיקון. דווקא בדור שלנו, המאופיין לעיתים בריחוק ובמחלוקות, אנו זקוקים יותר מכל לאהבה פשוטה וטהורה, ללא תנאים חיצוניים.

באמצעות אהבה פשוטה לכל יהודי, בחתירה לפנימיותו העמוקה ולניצוץ האלוקי שבו, נתמודד עם אתגרי התקופה, ונזכה לבנות עתיד טוב לכולנו.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת-קְדוֹשִׁים
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:03 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:13
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post אֲנַן בְּחַבִּיבוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא: מֵהָרַשְׁבִּ"י לְהָרַב גְּרוֹסְמַן appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

ואז נשמע פיצוץ אדיר בשדה התעופה. התברר שזה היה נס גדול! די היה להביט במכתש העצום שנפער מטרים ספורים ממגדל הפיקוח… השבוע פגשתי תמימות דעים נדירה סביב האירוע , קשה  להתעלם מתחושה חזקה של 'יד מכוונת' שבנס שמרה על חיי אדם. מדהים!

בימים אלה אנו בתוך תקופת 'ספירת העומר', לאחר ההמולה של חג הפסח, ימי הזיכרון והעצמאות. זהו זמן של מעבר, מעין 'המתנה'. המגבלה לערוך חתונות, יחד עם ביטול חלק מאירועי יום העצמאות בשל השריפות ברחבי הארץ, גרמו לכך שמצאתי עצמי עם כמה ערבים פנויים מהרגיל.

ובתוך השקט הזה, הגיעה אלי שאלה ממתפלל ותיק ויקר בבית הכנסת הגדול, מר שפיר הורביץ: 'תגיד, הרב, איך זה שאנו מקדישים יותר משלושים יום אבלות לזכר תלמידי רבי עקיבא, לעומת שלושת השבועות בלבד שאנו מתאבלים על חורבן בית המקדש והגלות – אירוע טראומטי כל כך בהיסטוריה שלנו? ומה עם תקופות קשות אחרות שעברנו, כמו מרד בר כוכבא או השואה, בהם נספו מיליונים? למה איננו מציינים אותם באבל דומה ,היום?

חז"ל עמדו על כך ש'פטירת תלמידי רבי עקיבא' היא אירוע לאומי רחב, ולא טרגדיה פרטית. אשתף בשתי נקודות מבט שלי.

תחשבו על רגע מצמרר: אילו התרסקו במטוס אחד כל גאוני דורנו – המדענים המבריקים, טובי אנשי הטכנולוגיה והסייבר המובילים את העולם, הרבנים וראשי הישיבות המשפיעים – איזו מכה אנושה הייתה נוחתת על האנושות? כמה שנים היינו נסוגים לאחור? איזה חלל עצום היה נפער בידע, ברוח ובחזון?

מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא לא היה רק אובדן של אלפים. חז"ל תיארו את פטירתם כ'שכחת התורה', כאילו 'היה העולם שמם'. זה היה אסון רוחני עצום, ככריתת שורש עץ מלבלב – לא רק הענפים נובלים, אלא גם פוטנציאל הצמיחה העתידי נעלם.

נקודה נוספת: מעבר לצער על האובדן הנורא, ימי האבלות נועדו לתת לנו תזכורת חזקה – שיעור יסודי בתיקון. הסיבה הטרגית למותם הייתה 'שלא נהגו כבוד זה בזה', אותו פגם חברתי שהוביל גם לחורבן בית שני. האבלות הזו היא קריאה נצחית אלינו, מדור לדור, לתקן את מערכות היחסים בינינו, לאהוב כל אדם באשר הוא.

תקופת ספירת העומר היא מעין גשר רוחני, המחבר את פסח – רגע לידת האומה ביציאת מצרים – אל מעמד קבלת התורה בשבועות כ'איש אחד בלב אחד'. זהו זמן של עבודה פנימית על המידות, הכנה רוחנית לקבלת התורה. ודווקא בתוך המסע הזה, ארעה אותה תקלה נוראה ב'דרך ארץ קדמה לתורה', ביחסים שבין אדם לחברו.

מדי שנה, אנו עוצרים בימים הללו, מורידים את קצב החיים, ונזכרים במחיר הכבד של שנאת חינם, ושואפים להיות טובים יותר זה לזה.

המסר ברור: הסכנה הגדולה לעם שלנו לא מגיעה  מבחוץ. השבר האמיתי מתחיל מבפנים, מחוסר הסובלנות, מהריחוק ומהשנאה.

ועכשיו, נשאל את עצמנו בכנות: האם שלושים ימים מספיקים לנו כדי להפנים את המסר החשוב הזה לכל ימות השנה?

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת-קְדוֹשִׁים
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:58 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:07
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post תַּמְרוּר עָצוּר לְהִתְבּוֹנְנוּת appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.