לא אציין את שמו, אך אותו איש חינוך, הפועל בחדרה במסגרת תנועת נוער חשובה, בחר לפרסם תגובה חריפה על מהלך מבורך של שר החינוך, ידידי יואב קיש.

מה היה שם?

שר החינוך, שאמון על קביעת המדיניות במשרד ועל הטבעת חותם חינוכי על עתיד מדינת ישראל, בחר לחזק תוכנית חינוכית קיימת בשם "ממשפחה לאומה – מסע בשבילי הזהות והשייכות", זוהי תוכנית לימודים בין-תחומית, חלק מתוכנית אסטרטגית רחבה בשם "שבילי מורשת".

מטרת התוכנית היא לחזק את הזהות האישית והלאומית של תלמידי ישראל

התכנית מתמקדת בערכים יהודיים ובקשר של העם היהודי למדינת ישראל, במטרה לטעת בהם תחושת שייכות, אחריות וגאווה. באמצעות מסע לימודי מגוון המשלב מקורות, אירועים היסטוריים ודמויות מופת, התוכנית מעודדת כל תלמיד למצוא את מקומו בסיפור היהודי ־ ישראלי.

ומה ענה אותו איש חינוך?

הוא כינה את השר "הצאר לחינוך מחדש", טען כי מדובר ב"מגה־הדתה", והוסיף: "זו לא פחות מהכרזת מלחמה על הציבור החילוני… ואנחנו קוראים לכל מי שלא מוכן לוותר – להצטרף למאבק הקריטי הזה." כאן, לדעתי, אנו נתקלים בניתוק קריטי מהמקור.

התוכנית הזאת איננה "דתית" ואיננה "חילונית" – היא שייכת לכולנו. מדובר במינימום של היכרות עם ההיסטוריה שלנו ובהבנת הקשר בין עבר, הווה ועתיד. וכפי שכבר הזכרנו, דור שלא יידע מאין הוא בא – גם לא ידע לאן הוא הולך.

האמת היא שכל פרשת השבוע, פרשת "עקב", מהפסוק הראשון ועד האחרון, וגם ההפטרה, עוסקות בזיקה של עם ישראל לארצו ולשורשיו ההיסטוריים – ערכיים. קשה לבחור פסוק אחד, אז אביא את פסוקי סיום ההפטרה, מהנביא ישעיהו, שמדברים בעד עצמם:

"שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה', הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ"

"הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" הביטוי המרגש הזה אינו אלא קריאה להסתכל אל השורשים – המקום ממנו נחצבו ונכרתו אבותינו ואמותינו. אל אותם ימים שבהם אברהם ושרה התחילו את הדרך שהביאה אותנו, העם היהודי, למקום שבו אנחנו נמצאים היום.

בנוסף, חשבתי להביא עוד פסוק אחד מפרשתנו, הנאמר על ארץ ישראל " אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ – תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". ארץ ישראל אינה סתם פיסת אדמה, אלא מקום הדורש מעורבות ותשומת לב תמידית. ללא רקע נכון וחיבור עמוק למקורות שלנו, אנו עלולים לאבד את הקשר המיוחד וההיסטורי שדרוש כדי להתקיים במדינה שלנו.

חיבור לערכים, להיסטוריה, ולארץ – אינו אמור לבוא בכפייה, בדיוק כפי שהדאגה לזרימת חמצן נקי בעולם אינה כפייה. המדובר כאן הוא בנשמת אפה של האומה. יישר כוח גדול, כבוד השר.

• בשַׁבַּת פָּרָשַׁת עֵקֶב
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:55 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:04
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post "זהות – לא מילה גסה" appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

רק ביום שני האחרון, בשיא "עונת החתונות" כשברקע "ט"ו באב" הספקתי לרקוד בשש (!!!) חתונות שונות. התחלתי את הערב אצל ידידי הרב אליהו ברונר, מנהל ת"ת "נר שמואל" וראש מערך החסד בתל השומר, וסיימתי בחצות הלילה בחתונת הרב גיורא ג'נח , מרבני שכונת גבעת אולגה. בין לבין, עוד הספקתי לערוך חופה לזוג מקסים, יותם ואריאל. אז אפשר, ועוד איך.

למעשה, ביום שלישי העניין הפך למוחשי עוד יותר: ערכתי שתי חופות כמעט באותה שעה, במתחם האירועים "אדם וחווה" בחיפה, שם יש שני אולמות צמודים. מניסיוני, החופות שם אף פעם לא נערכות במקביל – כשאחת מסתיימת, השנייה מתחילה. המחשבה שאוכל לשמח באותו ערב שני זוגות נראתה לי הגיונית, וכך היה  "מזל טוב" לשיר  &שחר, וליובל  & אוראל. כולם יצאו מרוצים.

• מקל, חבל ורחמים

הניסיון האישי , הדהד לי בראש והזכיר לי עוד משפט דומה, אולי בשם "חכם סיני": "אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו". כאן אני לגמרי חולק – אם הידיים ארוכות מספיק והמקל קצר דיו, אין שום בעיה … (-: אבל המשפט המקורי, מדבר על חבל. ובחבל, כשכל קצה מושך לכיוון אחר, זה אכן מורכב.

מקור הביטוי מגיע מחז"ל, על הפסוק שאברהם אבינו שואל את הקב"ה "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"  המדרש מסביר שאם אדם מבקש "עולם"  (רחמים) אין לו "דין"  ואם הוא מבקש "דין" (צדק מוחלט) אין לו "עולם"  המדרש תמה "את תופס חבלא בתרין ראשין?" (אתה תופס את החבל בשני ראשיו)  הניגוד הקיצוני בין עולם לדין נראה בלתי ניתן לגישור. עם זאת, בחיי היום-יום אנו נדרשים כל העת למצוא את האיזון העדין בין האמת המוחלטת לבין הרחמים האנושיים.

• מצער הגלות לתחיית הגאולה

ומכאן  לעיקר. יצאנו זה עתה מ"בין המצרים" ותשעה באב, ואנו בערב שבת "נחמו" – "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי " שבת הנחמה הראשונה, שחלה ביום המיוחד של ט"ו באב, עליו אמרו חז"ל: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב…" אבל איך מתנחמים כשעדיין לא זכינו לגאולה שלמה? איך מוצאים את האור כשהבית הלאומי עדיין אינו שלם?

התשובה, אני מאמין, נמצאת בדיוק באותו "גם וגם"  שהוכיח את עצמו בחתונות. האבלות על החורבן אינה נועדה לייאוש, אלא להפך – היא נועדה להביא אותנו לצמיחה. היא מחברת אותנו לתקופת התפארת של עם ישראל בעבר, ומעניקה לנו תקווה לעתיד. זהו סוד החיבור בין שני קצוות החבל : הצער מבטא קשר, והאבלות מביאה לתחייה מחודשת.

הגאולה השלמה תגיע בזכות אותו חיבור של ניגודים: באמונה שכל חלק בעם ישראל הוא מיוחד, וגם בידיעה שכולנו "כאיש אחד בלב אחד". ב"גם וגם" שבין התפילה, הכאב וההשתדלות הבלתי פוסקת למען החטופים , לבין ההבנה המורכבת של המצב.

שנזכה לרקוד בכמה שיותר חתונות, למצוא את החיבורים לקצוות החבל, ולהאמין שדווקא מתוך הדין – נזכה לרחמים. ומתוך הגלות – תצמח הגאולה, ותחבר את כולנו, יחד שבטי ישראל.

• בשַׁבַּת פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:02 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:12
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post גם וגם: איך לרקוד על שתי חתונות ולחבר את קצוות החבל? appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

מצד אחד, שבת "ראש חודש" עם הפטרה משלה. מצד שני, זו השבת השנייה מ"תלתא דפורענותא" – שלוש שבתות האבל בימי בין המצרים, שבהן קוראים הפטרות תוכחה ונבואות חורבן.

מצב כזה קורה לעיתים רחוקות, אולי פעם בשבע שנים בממוצע, וזה מספיק רחוק כדי שאף אחד לא יזכור בדיוק מה היה המנהג הקודם.

ר' אבירם ליטבק, חתנו של חתן פרס ישראל פרופ' משה הדד ז"ל ועמוד תווך בבית הכנסת, טען בתוקף שאם לא נקרא את הפטרת ראש חודש, לא נוכל להימנע מלומר "אב הרחמים". לא נכניס אתכם לפרטי הדיון ההלכתי.

העניין הזכיר לי בדיחה עתיקה על בית כנסת שבו פרץ ויכוח סוער ב"שבת חנוכה", האם ההפטרה היא "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה…" או "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן…" ? הקהל החל לריב ולצעוק, ובלהט הוויכוח פנו לזקן שישב בצד ושאלו אותו איך היה המנהג. הזקן חייך וענה בשלווה: "ככה היה המנהג… לריב על זה!"

אצלנו, זה רק בבדיחה, לא רבנו. ביררנו והגענו לעמק השווה. אבל מעבר לכך, המורכבות הזו מסתירה מסר עמוק וקריטי, בפרט כעת, ערב שבת חזון וערב תשעה באב.

"שבת חזון" אינה עוד שבת רגילה, בטח לא כשהיא נופלת ממש בערב תשעה באב. מצד אחד, אסור להתאבל בשבת, ומצד שני – זו שבת שנושאת עמה מטען אבלות כבד לקראת הצום. דווקא בנקודת המפגש הזו טמונה הזדמנות לגעת במהות.

בימים שבהם אנו נוהגים במנהגי אבלות, ישנם ריבוי מנהגים, דעות והלכות. עבודתנו האמתית לא נגמרת בשמירת המנהגים והפעולות החיצוניות. היא חייבת לגעת במהות הפנימית  . בתשעה באב, יש שמאריכים בקינות, יש ששומעים דרשות, ויש כאלה שמוצאים את עצמם במעגלי שיח.

אבל לכל הדרכים הללו יש נקודה משותפת: הזיכרון וההפנמה. ההבנה העמוקה שעדיין לא זכינו לגאולה השלמה, והדרך להגיע לכך קשורה אלינו היום, בהווה!

תשעה באב אינו רק 25 שעות לא נעימות של צום ותשוקה לקפאין. זהו זמן עמוק שבו משהו חייב להשתנות בתוכנו. אחד האדמו"רים אמר פעם, שמצער שאנשים שואלים "מתי יסתיים הצום?" ולא שואלים "מתי תסתיים הגלות ? "

בימים אלו אנחנו נלחמים בהסחת הדעת וב"צרת רבים חצי נחמה" – או כפי שיש אומרים "-נחמת שוטים"  שמגיעה מעצם ההשלמה עם המצב הקיים. כאילו אנחנו אומרים לעצמנו: "זה מה שנגזר עלינו – לחיות עם איומי פיגועים, עם בנים וחיילים בכמה חזיתות, עם אנטישמיות בכל העולם. זה המצב!"

לא! אנחנו לא משלימים עם המצב!

בימים אלו אנחנו נקראים לשים לב לצער, למציאות הלא מושלמת. לא לברוח ממנה, לא להדחיק. אנחנו לא מבקשים רק נחמה או הקלה זמנית, אלא גאולה שלמה, מציאות מתוקנת ומושלמת . בתקופה זו אנחנו נלחמים על העולם, על מצבו של עם ישראל, על המקסימום של אהבה, שמחה, בריאות ורוחניות.

איך מתאבלים?

איך נותנים תוכן לימים האלה? כאמור, רבו המנהגים, הדעות וההלכות, אך "אלה ואלה דברי אלוקים חיים". העיקר הוא שנגיע למהות הפנימית.

לא משנה איך תבחרו לציין את תשעה באב – בין אם ביותר קינות, יותר שיח, או בכלל בהתבודדות – העיקר אל תפספסו את המהות. אל תיכנעו לקיבעון, אל תאמרו "ככה המצב וככה צריך להישאר". אל תשלימו עם המצב ! תשעה באב הוא זמן להתמקד בשינוי, ביציאה מהקיבעון, ובחתירה לגאולה שלמה.

• בשַׁבַּת פָּרָשַׁת דְּבָרִים
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:08 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:19
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post שבת חזון: דילמת ההפטרה ודרישה לגעת בעיקר appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

אבירם היה חבר אהוב בקהילת הפארק, מתפלל ותיק שתמיד השתדל להגיע לבית הכנסת בסבר פנים יפות. ככל שהמחלה התגברה, כך נחשפו תעצומות נפשו הבלתי נתפסות. בביקורי בביתם ביום שישי, מיד עם פטירתו, פגשתי את בקי רעייתו הגיבורה ומשפחתם המופלאה שמתפקדת בצורה מעוררת השראה. מיד אחרי תפילת ליל שבת, כששבתי אליהם, פגשתי את ילדיהם היקרים זקופי קומה, מחוזקים. מאיפה הכוחות הללו?

לצערי, אנו מוצאים את עצמנו בתקופה זו במעגל של ניחומי אבלים. כמו אצל משפחת בסה שאיבדה תינוקת, ואצל משפחת בן חמו על פטירת מעיין בת ה-17. בתקופה של שנתיים, בה אנו נאלצים לנחם משפחות שכולות, כולל חללי צה"ל ופעולות האיבה, אנו מגלים שוב ושוב את אותם אוצרות של כוחות שאי אפשר לתאר. ברור שזה לא קורה פתאום ברגע המשבר – זה רק פורץ אז החוצה.

הכוחות הללו מחברים אותי למשל עתיק: כוס הקפה שנשפכה. דמיינו חתונה שמחה בשיאה. מלצר ממהר, נתקל במישהו, וכל הקפה נשפך. למה נשפך הקפה? לא כי המלצר נדחף, לא כי הרצפה עקומה, ולא בגלל שהוא מיהר. הקפה נשפך כי זה מה שמילא את הכוס. לו הייתה הכוס מלאה במים, היו נשפכים מים. אם בירה, אז בירה.

בדיוק כך בחיינו. כשאנחנו נתקלים במשבר, מה שיוצא מאיתנו הוא מה שהכנסנו פנימה לפני כן. איננו יכולים לקבוע את עתידנו, אך בידינו הבחירה במה להתמלא בתוכנו. זהו גם שיעור יסודי בחינוך ילדינו – לא לקבוע להם את העתיד, אלא לדאוג שימלאו את נפשם בערכים שיצאו מהם כדברים טובים בכל סיטואציה. זהו בעיני האתגר המרכזי בחינוך.

• מסעות החיים: מהמדבר אלינו

פרשיות השבוע, "מטות-מסעי", המסיימות את חומש במדבר, מתארות את מסעות בני ישראל. הבעל שם טוב מסביר שמסעות אלו, ונקודות העצירה, מרמזים על ניסיונות ואתגרים ועל התיקון הפנימי. כמו אבותינו, כל יהודי עובר בחייו מסעות רבים. עלינו לעבור אותם באמונה שזהו המקום והזמן הנכון. בעל "הנתיבות שלום" הסביר, בדרכו של הבעל שם טוב, שהמסעות מתוארים בלשון הווה – "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל…" – כדי לרמוז למסעות ההווה שכל אדם עובר בחייו, המכוונים ל"שלמות תיקונו"

כולנו במסע. כולנו עוברים אתגרים. המבחן הוא כש"הקרקע" משתנה, כשהנוף הופך לבלתי מוכר. האם תצא מאיתנו שמחה, הכרת תודה, שלום וענווה? או כעס, מרירות, תחושת קורבנות? החיים הם הכוס. אנחנו בוחרים במה למלא אותה.

בואו נמלא את כוס חיינו בטוב: הכרת תודה, סליחה, שמחה, אמונה, חוסן, חיוביות, חסד, עדינות ואהבה לזולת.

גם בימים לא פשוטים אלו, בעיצומו של בין המצרים וערב ראש חודש אב, ימים טעוני כאב לעם ישראל, נמשיך למלא את כוס חיינו בטוב, להפיץ אור, ומכוח זה נזכה לגאולה שלימה!

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת מַטּוֹת-מַסְעֵי
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:13 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:25
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל  

The post כוס הקפה של החיים: מסעות, משברים ובחירת המילוי appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

מי שסייע בידי היה ידידי דוד וורצמן, הרמ"ט של סגן שר התחבורה ר' אורי מקלב. דוד, איש עשייה בלתי נלאה, מדויק ופותר כל בעיה. במקרה זה, בזכות תיאומים מורכבים, הקרדיט כולו שלו. כהערת אגב, השבוע התבשרנו על שינוי בקואליציה – כולי תקווה שהמדינה לא תאבד מנהל יעיל ומסור כל כך כמו דוד וורצמן.

מסע קצר זה (מעט יותר מ-24 שעות באיטליה) הותיר בי תובנות עמוקות. כשכתבתי בשבוע שעבר על "הן עם לבדד ישכון", קיבלתי תזכורת חיה דווקא במרחבי שדות התעופה הגדולים. כמעט תמיד, טיסה לישראל תצא מהמקום הנידח ביותר, והשער יצוין ברגע האחרון. זה כמובן משיקולי ביטחון, אך כשאנו לומדים מכל דבר, מבינים שיש סיבה עמוקה יותר: "הן עם לבדד ישכון". אנחנו עם נבדל, עם סיפור וייעוד ייחודי, גם בלב נמלי התעופה הבינלאומיים הסואנים.

• מאירופה המתייבשת לישראל הפורחת

מאיטליה, הבאתי תובנה נוספת: כשסבבתי בערים (הרחק מריכוזי המהגרים), צרמה לי תופעה – כמעט ואין ילדים. יבשת שלמה נראית מתייבשת דמוגרפית, דור ההמשך בה מידלדל. זהו אתגר קיומי של ממש עבורן.

ואילו כאן, בארץ ישראל, על אף האתגרים הביטחוניים והחברתיים, לא רק שיש יותר ילודה מתמותה, אלא הממוצע מצוין בכלל האוכלוסייה. ישראל מובילה בשיעור הצעירים ב-OECD (43.1% לעומת 29.7% ממוצע), ושיעור הפריון עומד על כ-3.1 ילדים לאישה, לעומת 1.7 ב-OECD. בישראל, רבע מהמדינה (27% עד גיל 14) הם ילדים – נתון המבטא חיוניות ותקווה לעתיד.

אני רואה זאת יום-יום. לדוגמה, ב"שכונת הפארק" בחדרה, שאינה מוגדרת כדתית, התכנון שקיבלתי ממהנדס העיר החדש והמצוין, ארז טל, הוא לכ-3.5 נפשות למשפחה. בתי הספר והגנים שלנו מלאים; למעשה, למרות מאמצי ההרחבה, אין מקום לכולם! זו עדות חיה לכך שתחזיתנו, לשמחתנו, עובדת.

תמיד כשאני שב מחו"ל, אני מתרגש מחדש מכל מאורע: לפגוש עוד ילד ברחוב, להגיע לבית הכנסת ולהבין שלא הבאנו מספיק סוכריות, או להשתתף בעלייה לתורה של נער שביום אחד הופך לגבר.

השבוע זכיתי לחוות זאת בעוצמה, כאשר השתתפתי בעלייה לתורה מרגשת של ליאב בבית הכנסת הגדול. המראה של ילד יהודי עומד על סף בגרותו, מוקף במשפחתו, בבית כנסת עם היסטוריה של כמעט 100 שנה – זוהי ההוכחה החיה לניצחון ולנצחיות שלנו כעם.

• ילדינו – התקווה החיה

המסר מתחבר עוצמתית לימים אלו, ימי בין המצרים – ימים בהם אנו מזכירים חורבן וכאב, וקוראים את פרשת פנחס, המספרת על המשך הדורות.

אנו לומדים על רבי עקיבא שצחק למראה שועל יוצא מבית קודש הקודשים. הוא ראה בעיניו הצופיות את נבואת הנחמה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים… ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים" (זכריה ח, ד-ה).

אנו עדיין בגלות, והבית הלאומי אינו שלם. חטופים נמצאים בעזה – חיים ומתים – אבל, כשאנו רואים את ילדינו הרבים ממלאים את רחובותינו, גנינו ובתי ספרנו, הלב מתמלא תקווה. העתיד כאן, פורח ומתגשם – יחד שבטי ישראל. בכל ילד וילדה, בכל רחוב וגן, אנו רואים את הניצחון הגדול של עם ישראל.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת פִּנְחָס
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:17 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:29
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 

The post מאיטליה לישראל מ"אין ילדים" ל"ילדים משחקים" appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

כשקללותיו כשלו, בלעם, גאון ברשעותו, הבין שאין דרך לפגוע בנו מבחוץ. הוא הציע לבלק "עצה" מתוחכמת: התבוללות . הרעיון היה לפתות את בני ישראל להתערב עם העמים, להינשא לבנותיהם, ובכך לפגום בזהותם היהודית. "בלעם" – בלע-עם, פשוטו כמשמעו.

עצה זו, למרבה הצער, עבדה. היא הובילה לפריצות ולעבודה זרה, וגבתה מבני ישראל מחיר נורא. חכמינו תיארו זאת כהתדרדרות הדרגתית, מקשר תמים לכאורה ועד לאובדן. עצת בלעם נחשבת לאחת המזימות המסוכנות בתולדות ישראל, ומדגישה אמת כואבת: דווקא מתוך השלווה, מתוך היטמעות בחברה הכללית, עלולה לבוא הסכנה הגדולה ביותר.

• "השואה הלבנה"

השבוע זכיתי להשתתף בחנוכת "מרכז לאו – למען אחי ורעי" בכניסה הראשית לירושלים.  המרכז, בראשות הרב הראשי הרב דוד לאו , ימשיך את דרכו המאירה של אביו, הגאון הרב ישראל מאיר לאו – סמל לשואה, לחיים ולתקומה. אחד הפרויקטים המרכזיים של המרכז הוא חיזוק הקשר עם יהודי התפוצות.

בדבריי שם שיתפתי שמפיו של הרב ישראל מאיר לאו שמעתי שוב ושוב על מושג מטריד "השואה הלבנה " או "השואה השקטה " כולם מכירים את "השואה השחורה" – השמדת שישה מיליון. אך "השואה הלבנה" היא ההתבוללות. כך אבדו לעמנו עשרות מיליונים של יהודים במאות השנים האחרונות.

היד רועדת כשכותבים זאת, אך המספרים מזעזעים. לפני מספר שנים צוטט שר התפוצות לשעבר, נחמן שי: "כל בוקר כשאתם מתעוררים יש פחות יהודים מאשר היו אתמול… על ההתבוללות – 70%." גם אם המספר המדויק נתון לוויכוח, הרי שבעולם היהודי מחוץ לישראל, תופעה זו נכונה להחריד ומחייבת אותנו לפעול.

• "הן עם לבדד, ישכון"

וכך מפרש הנצי"ב את הפסוק שאומר בלעם " הן עם לבדד, ישכון! ובגוים, לא יתחשב ." שימו לב לפיסוק! כאשר עם ישראל יושב בדד ואינו מתערב בגויים, אז הוא ישכון במנוחה ובכבוד. אך אם הוא רוצה להיות מעורב בגויים, הוא 'לא יתחשב"

בלעם ידע את סוד הקיום היהודי – את הכוח המיוחד כשאנחנו שומרים על זהותנו הנבדלת. ולכן, ניסה לגרום לנו לאבד זאת, להתבולל, ובכך להחליש ולמסמס אותנו מבפנים.

• י"ז בתמוז: לבצר את החומות – מבפנים

ביום ראשון הקרוב יחול צום י"ז בתמוז, תחילת ימי בין המצרים. יום בו הובקעה חומת ירושלים. החומות הפיזיות לא הובקעו לפני שהובקעו "החומות הרוחניות" – אותן חומות פנימיות של זהות, אחדות וערכים.

הסכנה האמיתית לא מגיעה מבחוץ. לרוב היא מגיעה מבפנים, דרך היטמעות, דרך ויתור על זהותנו הייחודית. "מרכז לאו" שם לו למטרה לבצר את החומות הרוחניות, לחזק את הקשר עם יהודי התפוצות ולעורר מודעות לאיומי ההתבוללות.

• מאיטליה באהבה

כשתקראו שורות אלו, ככל הנראה אהיה בעיירה אסיזי שבמחוז אומבריה באיטליה,  במסע בזק של פחות מ-24 שעות, לעריכת חופה כדת משה וישראל. זהו זוג שבחר במודע להמשיך את מסורת הדורות, לבנות בית נאמן בישראל, גם אלפי קילומטרים מכאן.

המראה מרגש במיוחד: חופה יהודית כשרה אי שם בעיר האיטלקית בה נוסד מסדר הפרנציסקנים הקתולי בשנת 1209. עיר בעלת היסטוריה נוצרית עשירה, ובכניסה אליה נדהמתי לגלות שיש לה ברית ערים תאומות עם עיר אחת בעולם "בית לחם" שברשות הפלסטינית.

וזוהי בדיוק תמצית השליחות והגאווה. כאן, ברגע זה, אנחנו ממשיכים בגאון את שלשלת היהדות. זוהי ייחודיותו הנצחית של עם ישראל: להיות 'בדד' – לשמור על זהותו הייחודית והטהורה – גם כאשר הוא פועל וחי בין הגויים. זהו המסר המנצח: ניתן וצריך לשלב חיבור לעולם הרחב, יחד עם שמירה איתנה על שורשינו -יחד שבטי ישראל .

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת בָּלָק
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:20 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:32
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 

The post מ"מרכז לאו" ועד חופה באסיזי שבאיטליה appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

"השנה כמו שכולנו יודעים, זו לא הייתה רק שנת לימודים רגילה – זו הייתה שנת מבחן לרוח הישראלית. ודווקא בתוכה, 'מדעים ויהדות' הוכיחה שוב שהיא יותר ממוסד חינוכי – היא בית."

שנת הלימודים תשפ"ה נחתמה זה עתה, וללא ספק תיזכר כאחת המורכבות ביותר שידעה מערכת החינוך בישראל. בין מלחמות, אתגרים ביטחוניים ואלף סימני שאלה, רשת "מדעים ויהדות" לא רק ששרדה – היא פרחה.

בראיון מיוחד, אני מסכם שנה בלתי נשכחת, מודה לצוותים שלנו ומביט קדימה לשנת ה-25 המרגשת.

אנחנו, אנשי החינוך, יודעים שאין באמת "חופש" בסוף שנה. הראש כבר רץ קדימה, אל אתגרי השנה הבאה. אבל השנה, המחשבות הללו מקבלות משמעות כפולה ב"מדעים ויהדות": אנחנו מציינים את סיום השנה ה-24, ובספטמבר הקרוב נפתח רשמית את שנת ה-25 לרשת! חתונת הכסף שלנו! חצי יובל שנים, דור שלם של תלמידים, בוגרים ובוגרות שנושאים את דרכה המיוחדת של הרשת. זהו מסע מדהים, שראוי להתבונן בו מקרוב. מ – 20 תלמידים לחזית חינוכית: מסע של אמונה וצמיחה

כיצד מסכמים שנה כזו, ואיך רואים את ההתפתחות מול האתגרים?

"התמונה שעולה לי בראש היא תמונה כפולה. מצד אחד, קשיי השנה שחלפה – המציאות הביטחונית שחדרה לכל בית, לכל כיתה. מצד שני, אני חוזר 25 שנה אחורה, לראשית הדרך: התחלנו אז עם כ-20 תלמידים נלהבים, אבל עם חזון אחד ברור – לחבר. לחבר בין קודש לחול, בין עבר לעתיד, בין מגזרים.

"והיום? בסיעתא דשמיא, אנחנו מוסדות חינוך לתפארת, עם כ 2,000 תלמידים ותלמידות – מילדי הגן, לילדי בית הספר היסודי, דרך מועדוני נוער ועד פעילויות ייחודיות. הפעילות שלנו התרחבה מחריש במזרח ועד קיסריה – אור עקיבא במערב, מחוף הכרמל ועד קיבוצי עמק חפר וכפר יונה, כולל פעילות משמעותית גם בתל אביב.

אלפי בוגרים ובוגרות עברו דרכנו, כשהם נושאים את דרכנו המיוחדת – דרך של ערכים, מצוינות וגמישות. זהו רצף של ברכה, ואין לנו אלא להודות ולהתפעל מהנס הזה. השנה הייתה מאתגרת במיוחד. אני גאה בצוותים שלנו על המחויבות הבלתי מתפשרת לחינוך הילדים והנוער שלנו, גם ברגעים הקשים ביותר."

בין אזעקות לבינה מלאכותית: חדשנות וחוסן חינוכי

איך התמודדתם עם האתגרים הביטחוניים בפועל, ומהם ההישגים החינוכיים שאפשר לזקוף לזכותכם השנה, למרות המצב?

"הצוותים החינוכיים שלנו הפגינו גמישות ויצירתיות בלתי רגילות. לא רק ששמרנו על שגרת לימודים, אלא ידענו להסתגל במהירות: העברנו פעילויות למרחבים מוגנים, קיימנו שיעורים מקוונים כשנדרש, ובעיקר – הקפדנו על תמיכה רגשית וקשר אישי עם כל תלמיד. הקהילה כולה התגייסה כדי להבטיח את רציפות הלימוד והחינוך.

"ובמקביל להתמודדות היומיומית, השקענו רבות בקידום חדשנות חינוכית. הצוותים שלנו עברו השתלמויות מתקדמות, כמו סדנאות בנושא בינה מלאכותית באוניברסיטת בר-אילן, והטמיעו טכנולוגיות חדשות בכיתות. אנחנו גאים בבוגרים שלנו, שמסיימים את היסודי ואת תיכון 'יש"י', ויוצאים לעולם מוכנים ומצוידים."

ומה הסוד מאחורי המסירות הזו של הצוותים?

"הם הלב הפועם של 'מדעים ויהדות'. אני רוצה להודות מקרב לב למנהלת בית הספר היסודי, גברת גילה נהרי, ולמנהלת בית הספר השש-שנתי 'יש"י', גברת חגית אביר, על הובלה מקצועית וערכית. גם בגני הילדים, בהובלת גב' בתיה קוסניגר, אנו רואים התפתחות מדהימה בזכות הגננות ותומכות החינוך המסורות. כל אחד ואחת מהם, מהמורים ועד צוותי האדמיניסטרציה, הוכיחו מסירות אין קץ. אי אפשר להפריז בחשיבותם."

הסיפור של ליאם: כשהחינוך מחזיר את הצבע לחיים

"אני זוכר מקרה מרגש במיוחד מהשנה האחרונה. ילד בשם ליאם, שעבר תקופה קשה של חרדות וקשיי הסתגלות בעקבות המצב הביטחוני. הוא התקשה להתרכז, לספוג חומר, ואפילו להגיע לבית הספר. צוות בית הספר, המורים והיועצת, לא ויתרו עליו לרגע. הם בנו עבורו תוכנית תמיכה אישית, כללו אותו בקבוצות קטנות, והעניקו לו תחושה של ביטחון ושייכות.

לאט לאט, ראינו את ליאם פורח מחדש. העיניים שלו חזרו לזהור, הוא שב להשתתף בשיעורים ואפילו הוביל פרויקטים. כשהוריו סיפרו לי בהתרגשות: 'הרב, הוא לא רק חזר ללמוד – הוא חזר לחיות ולצחוק בזכותכם', הבנתי שוב את עומק השליחות שלנו. זה מה שמניע אותנו יום-יום."

הביקוש גובר – קדימה לשנת היובל!

כשאתה מדבר על צמיחה מרשימה וביקוש גובר, איך זה מתבטא בפועל לקראת שנת היובל, שנת ה-25?

"הביקוש למוסדות 'מדעים ויהדות' עולה על ההיצע שנה אחר שנה. בימים אלו ממש אנחנו בעיצומה של עבודת השיבוץ לגני הילדים, בשיתוף עם אגף החינוך, ואנחנו עושים הכל כדי לענות למקסימום פניות. גם בתיכון יש התרחבות גדולה, עם פתיחת ארבע כיתות ז' חדשות ועיבוי כיתות נוספות. אפילו במעונות היום בבנימינה, ההרשמה נסגרה הרבה לפני המועד המתוכנן! יש הורים שכבר מבקשים להירשם לשנה הבאה – תשפ"ז – עוד לפני שהתחלנו את תשפ"ו. זו הבעת אמון מדהימה.

"אנחנו מתכננים להמשיך להרחיב את השימוש בטכנולוגיות מתקדמות, לקדם יוזמות חינוכיות חדשניות ולהעמיק את הקשר עם הקהילה. המטרה שלנו ברורה: להעניק לתלמידים חינוך שמכין אותם לעולם המשתנה, תוך שמירה איתנה על ערכי היהדות והמסורת – כי אלו העוגנים שלנו."

הסיפור של מאיה ויונתן: הבוגרים שממשיכים את הדרך

"לא מזמן פגשתי את מאיה ויונתן, בוגרי תיכון 'מדעים ויהדות' מלפני מספר שנים. מאיה סיימה לימודי הנדסה, ויונתן משרת ביחידה קרבית משמעותית. שניהם, כל אחד בתחומו, סיפרו לי איך הכלים שקיבלו אצלנו – השילוב של חשיבה מדעית חדה עם עומק ערכי, היכולת לשאול שאלות ולחבר בין תחומי דעת – סייעו להם משמעותית.

מאיה אמרה: 'למדתי אצלכם לא רק לפתור תרגילים, אלא לפתור בעיות בחיים, מתוך פרספקטיבה רחבה'. יונתן הוסיף: 'הבנתי איך הערכים שספגנו הם המצפן גם במצבי לחץ הכי קשים'. הסיפור שלהם הוא ההוכחה הטובה ביותר שהזרעים שאנחנו זורעים נובטים ופורחים, והם דור שלם של מנהיגות ישראלית-יהודית חדשה."

לסיום, מה תרצה לאחל לקראת החופשה ?

"אני מבקש להודות מקרב לב לכל השותפים שלנו: למשרד החינוך, לרשויות המקומיות, כשליבת הפעילות נשענת על שיתוף פעולה הדוק עם עיריית חדרה – ראש העיר, מחזיק תיק החינוך ניר בן חיים, מנכ"לית העירייה גב' זיוה הימברג, מנהל האגף שלומי דהן, סגן מנהל האגף שמעון חלפון, מנהלת אגף הגיל הרך גילה גואטה, ומנהלת אגף הרישום גלית מגילה. הם שותפים אמיתיים לדרך.

"ולכל התלמידים, ההורים והצוותים – אני מאחל לכם חופשה נעימה ובטוחה. נמשיך לפעול יחד למען חינוך איכותי, ערכי ומתקדם. שנזכה לשנה של שלום, בריאות והצלחות – ולחגוג יחד, מכל הלב, את שנת היובל המרגשת של 'מדעים ויהדות'!"

The post 'מדעים ויהדות' מציינת 25 שנה: סיכום "חתונת כסף של חזון וחינוך" appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

• מסע של צמיחה: מ-20 ל-2,000 תלמידים

לפני כ-25 שנה, התחלנו עם כ-20 תלמידים, בחזון של חיבור והעצמה: בין קודש לחול, בין העבר לעתיד. את שנה"ל הבאה נתחיל עם כ-2,000 תלמידים בגנים, בתי ספר, מועדוני נוער ועוד. הפעילות משתרעת מחריש במזרח ועד קיסריה-אור עקיבא במערב, מיישובי חוף הכרמל בצפון ועד קיבוצי עמק חפר וכפר יונה בדרום, ואף ברמת אביב ובצפון תל אביב.

מה זה עשרים וחמש שנה? למשל, עשרה שרי חינוך! ביקור הראשונה שבהם, פרופ' יולי תמיר, הוביל לצעד של הרחבת "החינוך המשלב" עם החלטות אופרטיביות שאין כאן המקום לפרט.

• תחנות בדרך

בפרשת השבוע  "חוקת" אנו קופצים כ 40 שנה לתחנות האחרונות לפני כניסת בני ישראל לארץ. דור המדבר התחלף, אך "המשכן"  לא השתנה. הוא ליווה את מסע העם, ממקום למקום, תחנה אחר תחנה, עד למשכן הקבע בבית המקדש.

מדוע כל כך הרבה תחנות? לכאורה, הדרך הייתה יכולה להיות ישרה וקצרה יותר. יש לכך תשובות רבות, אך המסר שלקחתי מזה הוא כי לב הרעיון והאמונה נשארים רלוונטיים ואמיתיים לכל אורך המסע . המשכן אמנם נייד – הנוף, התנאים הסביבתיים משתנים – אך הרוח והאמונה נותרו קבועים ויציבים! וכך גם לדורות, הם אקטואליים ורלוונטיים בכל מצב, תנאי דרך ודור. המסעות העניקו לבני ישראל חוסן והתאמה בלתי פוסקת, וכל תחנה הייתה שלב הכרחי בחוסן הרעיוני.

• גם ב"מדעים ויהדות" היינו ועודנו במסע

התחלנו במתנ"ס בשכונת נחליאל הרחוקה, עברנו לרחוב הרצל במרכז העיר, לאתר קרוואנים נושק ליער חדרה, ועד למבני הקבע של היסודי. כל תחנה לא הייתה רק מעבר פיזי, אלא שלב מהותי בבנייה הרוחנית והקהילתית שלנו. היא שיקפה את הצורך להתמודדות עם המציאות המשתנה, תוך שמירה על ה"משכן" הפנימי: התוכן, הערכים והחיבור לליבת הזהות היהודית. העיקר היה ונשאר: הלב, התוכן הפנימי, והמחויבות הבלתי מתפשרת לחנך דור שיחבר שמיים וארץ.

• מגובה הלב

למסע שותפים רבים וטובים. אך "לב לאחים " חייב אזכור מיוחד – מראשית הדרך, יחד עם ידידי המנהל הרב בושי, שכדי לא להכאיב לו, לא אשבח אותו בפומבי… רבים מדברים "בגובה העיניים", אך כיום השליחות היא לדבר ולפעול "מגובה הלב"  זהו המפתח. הלב הפועם בקצב הנשמה היהודית.

שותפה נוספת ומשמעותית, במיוחד בהקמת תיכון יש"י היא "קרן וולפסון"  גם הם זיהו את הלב הפועם, את החזון לחבר את כל שבטי ישראל תחת קורת גג אחת.

רק התחלנו. ב"חצי יובל" הבא, אנו שואפים להגיע, בס"ד, לפחות ל-20,000 תלמידים. העולם ישתנה, הבינה המלאכותית תגיע רחוק… אבל הרוח לא תשתנה. "מדעים ויהדות" ימשיך לצמוח עם השורשים האיתנים של הלב והזהות הרוחנית העמוקה – יחד שבטי ישראל.

• ממעיין החיים

ולסיום, מעניין לעניין באותו עניין, עוד זווית על המסע והדרך כתנאי ליישוב ארץ ישראל: השבוע התבשרנו על טרגדיה – מותה של מעיין בן חמו ז"ל, בת לידידי אריה ומירי שיבדלו לחיים טובים. מעיין הייתה רק בת 17 ונהרגה תוך כדי שמירה ויישוב חבלי ארץ ישראל, במקומות שפחות מגיעים אליהם.

יש עניין בהתיישבות בפועל בכל חלקי ארץ ישראל, כהבטחת התורה: "כָּל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף־רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן־הַמִּדְבָּר … וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן..".

וכמאמר הכוזרי על הפסוק: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". מתי הקב"ה ירחם את ציון? בעת שירצו עבדיו את עפרה ואת אבניה.

יהי זכרה ברוך.

• בשַׁבָּת פָּרָשַׁת חֻקַּת
• הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:21 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:34
• שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
• וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה 
• יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 

The post  "25 שנות מלב אל לב, דור לדור" appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

כידוע בשם הבעל שם טוב, אבי החסידות: מכל מה שאדם רואה ושומע בעולם, הוא אמור ללמוד ולקחת הדרכה לחיים. אם בימים כתיקונם כך, קל וחומר בימים אלו.

אז הנה זווית, אולי קצת שולית במאורעות הגדולים, אבל משהו שתפס אותי: התבוננו בתיעוד גיחות מטוסי הקרב של ישראל וארה"ב הדוהרים בשמיים. שמתם לב שהטיסה מתבצעת במבנה V? מדוע? את השאלה הפניתי לידידי, תא"ל רם שמואלי, מפקד בסיס "רמת דוד" וראש להק מודיעין לשעבר, איש חיבור ואהבת ישראל. הוא ענה בשאלה: "הראית בטבע להקות ציפורים שלא עפות במבנה V?" נחזור לזה בהמשך.

חופה במוקד העירוני

בשבוע שעבר התייחסתי בתודות לזוגות שבחרו לדחות חתונתם, וגם לאלו שהחליטו להתחתן. השבוע, אתמקד באלו שבחרו לא לדחות – מתוך תפיסה שהשמחה והחיים חייבים להימשך. אבל איך?

בהקדמה ל"נפש החיים", מובא בשם רבי חיים מוולוז'ין: "האדם לא לעצמו נברא, אלא רק להועיל לאחרים ככל אשר ימצא בכוחו לעשות" הרב שטיינמן זצ"ל אמר כי ממצוות שמחת חתן וכלה ולהבדיל ניחום אבלים, אנו רואים כיצד העולם מתקיים בערבות הדדית. אדם אינו יכול לשמוח לבד, ואינו יכול להתנחם ללא מעגל קרובים וחברים שעוטפים ומחבקים אותו. מעגל לעולם לא נוצר ממי שרוקד לבד.

יום רביעי בשבוע שעבר: שיר ועומר החליטו יום לפני חתונתם המקורית – לא לדחות. ההחלטה סחטה מהם אנרגיות. אבל מהיכן מתחילים? אפילו מניין לחופה היה צריך לארגן במהירות. למי יש כוח להתארגן במקום חדש, תוך כדי התראות והזעקות?

וכאן אנחנו פוגשים את עם ישראל במיטבו! פניתי לכלנית שרון, מנהלת אגף שירות לתושב (שאת בתה חיתנתי בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" בבסיס אורים). ובהוראת ראש העיר ניר בן חיים, צוות הדוברות ועיריית חדרה ערכו במפתיע את המוקד העירוני הממוגן, מתחת לבניין העירייה, כאולם חתונות! הזמר נדב קקון , בתו ליאור והחזן יוסי הופמן , הרימו את האווירה עם מוזיקה נהדרת. עובדי העירייה באו לשמוח ולשמח. אנשים שלפני רגע לא הכירו, הפכו למקור אנרגיה ושמחה לזוג ולמשפחתם.

תפקיד לכל אחד

התשובה לשאלת המטוסים פשוטה ומהדהדת: מטוסי קרב למדו את סוד הטיסה במבנה V מהטבע – מהציפורים. העיקרון: חיסכון באנרגיה בתמיכה הדדית. אלו שמאחור מנצלים את זרמי האוויר שיוצר המוביל, מפחיתים מאמץ וטסים רחוק יותר. בנוסף, מבנה ה-V מאפשר להישאר ביחד ולהגן אחד על השני, כשכל אחד יודע את מקומו ותפקידו.

המסר: אם ביצורים "פשוטים", הבורא טבע עקרונות של עזרה הדדית ושיתוף פעולה למטרה משותפת, קל וחומר שבני אדם צריכים לנהוג כך! אם פיזיקת העולם פועלת על בסיס חיבור ותלות, כמה חשוב הדבר בחיינו הרוחניים והחברתיים.

אגב, הוסיף רם, לכל מבנה כזה יש מוביל – מפקד המבנה, ללא קשר לדרגתו; מה שקובע הוא תפקידו כמוביל ברגע זה.

מפרשת קורח נלמד מסר נוקב: בניגוד לרדיפת שררה המובילה לנפילה, עוצמתנו טמונה דווקא בשמחת כל אחד בתפקידו הייחודי ובמקומו במארג המשותף. נכון, נדרשת היררכיה כדי להוביל למטרה, וכפי שהיה בציווי הבורא שקבע את זהותו של משה כמנהיג. אך חשוב לזכור: לכל אחד חלק חשוב וקריטי במקומו!

עם החזרה לשגרה, נחדד את צו השעה: "יחד שבטי ישראל" – דרך חיים המאפשרת לנו להתגבר יחד על האתגרים ולהרקיע שחקים. "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ!"

בשַׁבָּת פָּרָשַׁת קֹרַח
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:22 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:35
שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל
"עִם כְּלָבִיא יָקוּם"
וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה
יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

The post עם ישראל מרקיע שחקים appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.

בתוך ימים של אתגר וחוסר ודאות, כשאנו נאבקים על ביטחוננו, לפעמים הרגעים הצנועים הם אלו שמאירים את הדרך. רגע כזה התרחש היום בחדרה, כשנפלה בקרבי הזכות להוביל חתונה יוצאת דופן ומרגשת במיוחד: חתונתם של עומר קריגר ושיר בריגר.

הזוג הצעיר, שתכנן חתונה גדולה, נאלץ לשנות תוכניות בגלל המלחמה והנחיות פיקוד העורף. אך אנוכי שנועדתי לערוך להם את החופה הערב, עודדתי אותם לא לוותר על היום המשמח בחייהם, והחלטתי לתת להם את הדחיפה והחשק לקיים אותה בזמנה כי אני דוגל בזה שגם בימי חירום ומצוקה, מצווה גדולה לשמח חתן וכלה, ומעל הכל – להראות לעם ישראל ולעולם כולו: שאנחנו ממשיכים לבנות בתים של אהבה, אמונה ותקווה."

וכך, בלב ליבו של מוקד עיריית חדרה הממוגן – מקום טכני שהפך למרכז חי של המשך עם ישראל – נבנה בוקר היסטורי. במעמד מצומצם, הפך המוקד למשכן לחיבור שורשי.

חברי היקר ראש העירייה, ניר בן חיים, הדגיש: "זו תהיה חתונה קטנה וצנועה, אך מלאה באהבה וזיכרון שילך איתם לדורות. גם בימים קשים… מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולהראות לכולם שהחיים ממשיכים."

הסיפור של שיר ועומר הוא מודל לחוסן, לנחישות ולאהבה שמנצחת הכל: היא מנהלת קהילה תומכת, הוא מהנדס מכונות. עומר אף גויס למילואים בעזה ונפרד משיר לחודשים ארוכים, מה שהוסיף רובד נוסף של קושי אך גם של התמודדות ואהבה חזקה. שניהם אוהדי מכבי, היא תל אביב והוא חיפה – ובכל זאת מסתדרים נפלא! (אבל רק הצעה קטנה לייעול: תעשו פשרה באמצע, שניכם תהיו הפועל חדרה, ונסגור עניין בטוח!). הם מראים שביחד, הכול אפשרי.

בניין בית בישראל, במיוחד בעת הזו, הוא הרבה יותר מחיבור בין שני לבבות. זוהי הצהרה לאומית, מעשה של אמונה עמוקה, ובניין דור ההמשך. כל לבנה שמונחת בביתם החדש, וכל צעד שהם עושים יחד, מהווה נדבך נוסף בחומת הביטחון והנצחיות של עמנו. זוהי הערובה הגדולה ביותר להמשך קיומנו ולניצחוננו.

חברי היקר ראש העירייה ניר בן חיים הוסיף: "כשקיבלנו את פנייתם של עומר ושיר היקרים, שמצאו את עצמם בלי מקום לערוך את חתונתם ברגע האחרון, לא היססנו לרגע והעמדנו לרשותם את המוקד העירוני. אנו מאחלים לכולנו שנחזור במהרה לשגרה מלאה, אך עד אז, תושבי חדרה יכולים לסמוך עלינו שנהיה כאן עבורם, בכל מצב ובכל שעה."

"זו הייתה חופה יוצאת דופן ברגע לא שגרתי – אך האהבה האמיתית של עומר ושיר האירה את המעמד כולו. זכיתי להוביל טקס מרגש שמוכיח שוב – אהבה, אמונה ושמחה גוברים על כל פחד ומכשול."

ובעת הזו, כש"קול ששון וקול שמחה" עולה מפינו כאן בחדרה, אנו יודעים שבשמחתכם מתגשמת ההבטחה הגדולה. קול הששון שבוקע מכאן היום עוד ישמע "בהרי יהודה ובחוצות ירושלים". זו מציאות הנבנית על ידי אנשים כמוכם, שבוחרים בחיים, באהבה ובהמשכיות. אתם נוטעים תקווה, ומבשרים את הגאולה המתגלה בדורנו.

אני מאחל לשיר ועומר, למשפחותיהם, ולכל עם ישראל. המון מזל טוב, בסימן טוב וחיים טובים. אמן

The post חופה של ניצחון בלב העורף: שיר ועומר בונים בית בישראל appeared first on הרב בן-ציון (בנצי) נורדמן.