"אוקירו לנשייכו"

זכיתי, ובימים העמוסים של ערב פסח הזדמן מורי ורבי הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן  לאזור חדרה, הרב נעתר לבקשתי והגיע לברך בביתו החדש של ידידנו מר איציק יצחקי יו"ר המחוז בהסתדרות

על פניו של הרב, שהיה כבר אחרי סדר יום מלא ועמוס במיוחד, לא ניכרו אותות עייפות כלשהם, וכדרכו בקודש, בנינוחות ומאור פנים, הרחיב במשמעות של בית חדש והתפקידים שהוא מזמן.

אישי ציבור נוספים היו אמורים להצטרף ולקבל כל אחד את ברכתו הפרטית. אך תוך כדי המעמד קיבל הרב שיחת טלפון קצרה, ובסיומה התנצל והסביר שעם כל הרצון להישאר, הוא מוכרח לקצר ולעזוב את המקום. הרב נפרד מהמשתתפים בברכת החג, ויצא. כמובן שהנוכחים הסתקרנו לדעת מה הסיפור.

השבוע, לאחר חג הפסח חוזרים לפרשת השבוע – אחרי מות – ו"קופצים" בלוח השנה… אל יום הכיפורים. בתחילת הפרשה מופיע סדר עבודת כהן גדול, והפעם ניגע בנקודה שלא כל כך מדוברת, אך היא מהווה תנאי לעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים ולכפרת עם ישראל.

התורה אומרת: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ". ודרשו חז"ל: "בֵּיתוֹ – זו אשתו", הכהן הגדול צריך להיות נשוי בזמן עבודת יום הכיפורים.

וכך מבאר רש"ר הירש: "אין לתאר כהן גדול בלא בית, הווה אומר בלא נישואין ובלא אישה. שהרי הוא מבטא במקדש את האידיאל המוסרי של האומה, והוא  לפני העם כמופת. משום כך עליו להציג בחייו דמות חיי גבר בשלמות התפקיד המוסרי: חובה עליו לשאת עול נישואין, שהוא הבסיס לכל התפתחות מוסרית, היסוד לישע המוסרי של העם.

האישה – הרעיה היא חלק של ייצוג הכהן הגדול במקדש. ואפילו היה הכהן הגדול נשוי, אך אשתו מתה ביום הכיפורים לפני העבודה, אין הוא רשאי לעבוד כאלמן, הכהן הגדול ביום הכיפורים חייב להיות בעל לאשה, ולאשה אחת בלבד: "בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ – ולא בעד שני בתים".

"כי רק כאשר יש לו אישה, האהבה והאחדות ביניהם יכולה להיות שלימה. וכשם שהוא באחדות, כך הוא יכול לקשר ולאחד את כל ישראל…". וכל מילה נוספת מיותרת, ורק אוסיף בהקשר הזה כי מובא בשם הזוהר הקדוש כי זהו תנאי לכל כהן לעבודה בבית המקדש.

נחזור אל הרב גרוסמן… ניגשתי אל הרב ושאלתי אותו ביראת הכבוד, האם אפשר לדעת מה קרה פתאום, מדוע הרב עוזב את המקום לפתע? הרב עונה לי בצורה פשוטה וברורה, הטלפון הקצר שקיבל היה מאשתו הרבנית, ואם היא צריכה אותו לאיזה ענין, זה קודם גם לפגישה עם נשיא ארה"ב.

כאן לימד אותנו הרב את מה שכבר שמעתי וראיתי אצלו פעמים רבות, כיצד יש להוקיר את האישה ולהכיר בצרכיה. וכפי היסוד שלמדנו בפרשה ממשנתו של רש"ר, זוהי דמותו של הגבר בשלמות התפקיד המוסרי, לשאת את עול הנישואין שהוא הבסיס לכל התפתחות מוסרית!

ובמבט אקטואלי, כעת לאחר חג הפסח אנחנו נכנסים לסוג של שגרה, עסקים ופעילות. קודם כל להוקיר את כל העבודה והמאמצים שטרחו הנשים והבנות סביב החג וההכנות אליו. שנית, עלינו לדעת כי בספרים הקדושים מובא שעיקר ההצלחה, ובדגש על פרנסה, היא בזכות האישה, ועל כן יש לכבדה.

בתלמוד מופיע על אחד האמוראים שאמר לתלמידיו: "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו"– כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו, שאין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו. אז אם חסרה לנו סיבה, או אם אנו רוצים עצה להתמודדות, אז קבלו: סגולה לפרנסה – לכבד את האישה.

  • קיץ בריא לכל בית ישראל.
  • בשַׁבַּת פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת
  • הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:53 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:03
  • שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה ✡️
  • יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
  • הָרַב בֶּן צִיּוֹן (בְּנִצִּי) נוֹרְדְּמַן

שתפו:

עוד כתבות

תּוֹרָה מִסִּינַי

ערב  "חג שבועות"  זמן מתן תורתנו בהר סיני. כך פותחת מסכת אבות "משה קיבל תורה מסיני". מה הכוונה מסיני?  וכי סיני נתן תורה למשה?  – הר

הַשֵּׁם קוֹבֵעַ!

בימים אלו התחדשה 'עונת החתונות', התקופה עודנה מורכבת, וכל עריכת חופה היא אתגר בפני עצמו. אך  צו השעה להרבות בהקמת בתים בעם ישראל , דווקא

בֶּגֶד כֶּפֶת – דָּגֵשׁ!

אשתף בתגובה מעניינת וייחודית שקיבלתי מיגאל ע. אשר משתדל להגיב כמעט באופן קבוע על הטור השבועי המתפרסם בעיתונות המקומית, הוא מכנה את תגובתו בשם הארה,

תרומה לפדיון כפרות