הרבי בעל 'בני יששכר', רבי צבי אלימלך מדינוב, היה נוהג לצאת בליל פסח קודם עריכת הסדר לראות כיצד עורכים אותו המוני העם, מכל בתי ישראל

באחד מערבי השבוע, ביציאתי מעריכת חופה באולם אלכסנדר הוותיק שבעמק חפר, הבחנתי באדם בגיל העמידה מחפש דבר מה. עוד לפני שפניתי אליו הוא מסמן לי

ביום שישי התקיימה בבית ספרנו  'מסיבת סידור', עם סיום לימוד הקריאה תלמידי שכבת כיתה א' מקבלים את סידור התפילה בטקס חגיגי במעמד ההורים ונכבדים. הטקס

בשבת זו  אנו קוראים בשני ספרי תורה, בספר הראשון נקרא  את פרשת השבוע, ובספר השני את "פרשת פרה", פרשה זו מעוררת אותנו להיטהר לקראת הקרבת

עמוק בתוך חודש אדר שמרבים בו בשמחה, ערב ימי הפורים, רציתי לשתף בסיטואציה אקטואלית שנתקלתי בה במסגרת הפרויקט הנפלא – "ניצוצות – שיעור אחר", שייסד

ביום שישי האחרון, קיבלתי הצעה ספונטנית מא' חבר יקר לצאת יחד לסיבוב קצר בטרקטורון בחיק הטבע. יצאנו מפרדס חנה-כרכור לכיוון גבעת עדה על גדות הנחל

אני משתדל לא לכתוב טורים על אנשים ספציפיים, מצד אחד אינני רוצה לפגוע חלילה, ומצד שני לא להפריז מידי בשבחים. הפעם אחרוג ממנהגי. ביום שישי

שורות אלו אני כותב בעיניים טרוטות מעייפות לאחר יותר מ 36 שעות ללא שינה בהם תרמתי את חלקי למאמץ העירוני כיו"ר ועדת הבחירות בחדרה, ואפתח

בפרשת השבוע – פרשת תצוה – אחרי הציווי על הקמת המשכן, מגיעים בגדי הכהונה שנעשו 'לכבוד ולתפארת', אחד המיוחדים שבהם היה החושן, מרהיב היה ביופיו

עירנו חדרה איבדה השבוע את ענק הרוח ששימש בכתר ההנהגה הרוחנית של העיר במשך למעלה מיובל שנים, ה"ה מו"ר הגאון הגדול רבי דוד יחיאל ורנר

בשעת כתיבת השורות עומדת דילמת העסקה לשחרור החטופים במרכז הדיון הציבורי. הדילמה  קורעת לב, לכאן ולכאן. מעולם לא היה ויכוח בו הזדהיתי כל כך עם

השבוע החולף צוין בארץ ובעולם בסימן הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג. מדינה שהותקפה על ידי ארגון טרור ברברי בצורה שכמעט לא ידועה כמותה בעידן המודרני,