נזכרתי השבוע בסיפור מלפני כשש שנים, מפעל נגב קרמיקה מדרום הארץ נסגר בפתאומיות, ועובדיו נותרו ללא מקום עבודה וללא משכורת. בשעתו הוקם מיזם של מגבית

השבוע הצטרפתי לידידי עו"ד יוסי שולמן, יזם חינוכי משכמו ומעלה שהקים בתי ספר בדרום ובצפון, לסיור בבית הספר החדש "מעוף" בטבריה. על הרשמים והתובנות  נייחד

השבוע חלקתי את זמני בין  פעילות בבסיסים בדרום, לחזרה ל"בסיסי האם" בבתי הספר ומוסדות החינוך. אווירת ימי החירום עם "שגרת המלחמה" משפיעה גם באופן טכני,

השבוע התראיינתי לג'רוזלם פוסט אודות המיזם "אחים לעורף" עליו עוד ידובר ויסופר רבות, הכתב אלן רוזנבאום האזין בקשב רב לפעילויות הברוכות לקירוב לבבות ואהבת ישראל,

"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם” לפי התוכנית המקורית, בסופ"ש זה היינו אמורים להיות אחרי הבחירות לרשויות המקומיות. המשמעות הפשוטה עבורי, שהייתי אמור

אתגרים מסיבות המלחמה בהם עידוד הלוחמים, הלוויות וניחומי אבלים, ולהבדיל חופות ועוד, זימנו לי נסיעות במקומות אותם כמעט לא הכרתי עד עתה, לדוגמא, בדרך לבסיס