דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַצָּבָא 

השבוע החולף צוין בארץ ובעולם בסימן הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג. מדינה שהותקפה על ידי ארגון טרור ברברי בצורה שכמעט לא ידועה כמותה בעידן המודרני, מנסה להתמודד במלחמה הכי צודקת כנגד אותו אויב אכזר, 'מואשמת' בלא פחות מ'רצח עם'! כשמדובר בעלילות כנגד העם היהודי, זה לא ממש מפתיע.

השבוע בפרשה  נגיע לנקודת ההתחלה של  שנאה זו, מעמד קבלת התורה בהר סיני, חז"ל מלמדים אותנו כי שמו נקרא "סיני" שמשם ירדה שנאת  אומות העולם לעם ישראל. שנאה שמקורה בקנאה על היותנו העם הנבחר שזכה לקבל מאת בורא העולם את התורה משמים.

התורה שקיבלנו נקראת 'תורת חיים', היא מלמדת אותנו בכל רגע מהחיים מה עלינו לעשות, החל מפתיחת העיניים בבוקר ועד לעצימתן בלילה, בכל מצב ובכל תקופה.

אך קודם למתן תורה ישנה קדימות  ל 'דרך ארץ', "דרך ארץ קדמה לתורה" כאמור, בתורה ישנם כללים ברורים, אך לפני הכללים ישנם יסודות בסיסיים שאותם אנחנו צריכים להשריש בעצמינו עוד קודם קבלת התורה, זה הוא אינו רק סדר כרונולוגי, אלא חלק יסודי.

הרמב"ן כותב על הפסוק שנאמר אחרי יציאת מצרים, לאחר הניסיון במרה לפני קבלת התורה: " שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" (שמות טו, כה), על אלו חוקים ומשפטים מדובר שם? וכך הוא מסביר: "על דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצימאון אשר אין מים, שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת… ומשפטים שיחיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באוהליהם בעניין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו".

הקב"ה מלמד ומכוון את עם ישראל עוד לפני מתן תורה את יסודות המוסר והיחס האנושי כציווי קודם למעמד הר סיני, עוד לפני הכללים שיינתנו, יש צורך לבסס היטב את החלקים הללו והעם היהודי אינו זקוק לכיווני דרך מבית דין בינלאומי כזה או אחר, הוא ניכר במוסריותו והתייחסותו האנושית, גם כאשר הוא עוסק במלחמה עיקשת כל כך כנגד אויב מר שכזה!

בסוף השבוע שעבר, השתתפתי באירוע מרגש שהתקיים אל מול בית הספר 'מדעים ויהדות', בהיכל האירועים 'אנרבוקס'. למרות שאני ממונה על המקום כמחזיק תיק אתו"ס, אין לי זמן להגיע לרוב האירועים המתקיימים שם, כי אחרת לא אספיק דברים נוספים…

האירוע "טקס השבעה למסיימי טירונות לגולני וליחידות הקומנדו"  כששני ילדים של חברי הטובים והאהובים עודד תורג'מן ורז זהבי סיימו טירונות במגמת קומנדו והצטרפו כלוחמים בשייטת 13, מצאתי לנכון להשתתף באירוע.

על  הטקס המרגש שלא הותיר עין יבשה, ארחיב עוד בהזדמנות. אך כעת רציתי לשתף במשהו – שולי לכאורה –  שהתרחש דווקא לפני תחילת הטקס.

בשעה 9:30, הכל היה מוכן. האולם היה מלא מפה לפה. אלפי בני משפחה כבר תפסו את מקום הישיבה. הרחבה הייתה מוכנה לטקס. והנה, כשתי דקות לפני השעה המיועדת, כשהספירה לאחור כבר ברקע, ניגש מפקד בא"ח גולני  סא"ל אבישי ברוקנטל למיקרופון ומודיע "יש עדכון". ומה העדכון? "אנחנו לא יכולים להתחיל את הטקס. ישנה משפחה של אחד החיילים  שטרם הגיעה לאירוע. אנחנו ממתינים לה".

להזכירכם, מדובר באירוע של אלפי משתתפים! טקס נוסף אמור להתקיים מיד אחריו. והכל נעמד דום. בגלל משפחה שמתעכבת! ומי שמכיר את הכללים של טקסים מעין אלו, יש בהם חוקים וכללים נוקשים. שעה זו שעה, דקה זו דקה.

אבל אז גיליתי, שגם אנושיות, זו אנושיות. דרך ארץ שקדמה לכללי הטקס. דרך ארץ שקדמה לצבא. אם יש משפחה שיצאה לדרך מרחוק ולא הספיקה להגיע, מעכבים את כל הטקס! אותי זה ריגש. ראויה היא השעה, לחזק את עצמנו במידות טובות, דרך ארץ והתחשבות בזולת – יחד שבטי ישראל.

  • בשַׁבַּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ
  • הַדְלָקַת נֵרוֹת: 16:44 – צֵאת הַשַּׁבָּת 17:53
  • חֹדֶשׁ אֲדָר מְבֹרָךְ ✡️
  • שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְעַם יִשְׂרָאֵל ✡️
  • "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" ביחד ננצח

שתפו:

עוד כתבות

אַחִים לִישׁוּעָה

בשעת כתיבת השורות עומדת דילמת העסקה לשחרור החטופים במרכז הדיון הציבורי. הדילמה  קורעת לב, לכאן ולכאן. מעולם לא היה ויכוח בו הזדהיתי כל כך עם

תרומה לפדיון כפרות