בשבוע שעבר חגגנו ברשת החינוך "מדעים ויהדות", את אירועי סיום שנת הלימודים תשפ"ג ובמסגרתם, הגעתי להיפרד ולברך את בוגרי ביה"ס תיכון שש שנתי (יש״י) שמסיימים י"ב שנים, וממשיכים אל עבר אופקים חדשים, כמו: השירות הלאומי, השירות הצבאי, לימודים במוסדות להשכלה גבוהה וכד' – כ"א על פי דרכו ובחירתו.
סיירתי בין התלמידים. עצרתי ושוחחתי עם כל תלמיד ותלמיד ביחד ולחוד. התעניינתי בתוכניותיו ובעתידו. שאלתי, ייעצתי עצות בונות, חיזקתי, ואיחלתי המון המון הצלחה להמשך הדרך. הדרך שהיא למעשה החיים הבוגרים, והאמיתיים.
אני רוצה להתוודות שאחד מהרגעים הכי מרגשים, במסגרת החינוך וליווי התלמיד/ה מרגע הצטרפותו/ה אל בית "מדעים ויהדות", זה הרגע בו צריך להיפרד. כל אחד מהתלמידים והתלמידות הוא עולם ומלואו בשבילנו כמוסד חינוכי מחבק ותומך, וגם עבורי כמי שמכיר כל תלמיד ותלמידה ברמה האישית. ( כלל בל יעבור אצלי! ) היה לי חשוב מאוד להגיע ולהיפגש עם כל הבוגרים ולתת להם את ברכת הדרך."
אני בטוח שהם ילכו בדרכים טובות וכולנו עוד נזכה להמון נחת מהם, היכן שהם לא יהיו. ומזכיר שאצלנו אנחנו לא נפרדים. דלתנו תמיד פתוחה גם בהמשך ואנו ממשיכים ללוות את הבוגרים שלנו בכל אשר נדרש. מאחל להם את כל הטוב שבעולם. יִבְרַכְכֶם הַשֵּׁם וְיִשְׁמָרְכֶם, וְיָשֵׂם לְכֵם שָׁלוֹם".
