השבוע נאלצתי לנדוד לגולה, לשליחות חינוכית בפראג, אך ליבי בארץ, נקרע בין הלב שמתרונן למראה המשפחות המקבלות אל חיקן את בנותיהן, ובאותו רגע הנשימה נעתקת

בדרך כלל אני כותב את הטור במהלך השבוע מתוך תקווה שהדברים יישארו רלוונטיים עד שיגיעו אל הקורא. הפעם, אני כותב כשבליבי תקווה הפוכה, שעד סוף

בשבוע שעבר ידידי ניב רבי, מנהל אגף הספורט, הזמין אותי לברך ולהדליק נר שמיני של חנוכה ב"אליפות הארצית בג'ודו לילדים". בשונה מחנן בן ארי שמעיד

מי היה מאמין שבדבריו של דוד המלך, שנאמרו לפני אלפי שנים, אמצא השראה להנחת אבן פינה לפרויקט תשתית מודרני-?! בימים ההם בזמן הזה ובכן ,

שיתפתי בעבר על קבוצת 'ביטול האני' בעקבות המסע הקודם לפני כשנתיים להרי אילת, שכלל אירוע דרמטי עם ג'יפ שהתהפך, ונעצר בנס כפסע מהתהום. הקבוצה כמו

לקראת ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה התחלתי בסבב השנתי ב"מסיבות חנוכה" בגני הילדים -'מדעים ויהדות', השנה התחלתי בגן תשרי, שנקרא על שם החודש הראשון, הגן

לפנות בוקר של יום שני קיבלתי הודעה ממתפלל יקר במניין שחרית בבית הכנסת הגדול בחדרה, (זה המקום להזכיר את קיומו של המניין בכל בוקר בשעה

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה." ומקשה רש"י, לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה נכתב מהיכן יצא? נלמד

בהקשר ישיר למלחמה נכנסו שירים חדשים לפס-הקול של כולנו , השיר האחרון של אלייצור עם עשרות הביצועים, הוא הזוכה במקום הראשון… "השם יתברך תמיד אוהב

בשבוע שעבר הרחבנו על מצוות "ביקור חולים", והשבוע אנו לומדים בפרשת השבוע – לראשונה בתנ"ך – על מצוות "קבורת המת" ועל מסירותו והשקעתו המיוחדת של

בפרשתנו – פרשת וירא – אנו מוצאים, אמנם בצורה עקיפה, מצווה חשובה מאוד, מצוות "ביקור חולים". את המצווה אנו למדים ישירות מהנהגתו של הקב"ה עם

בפרשת השבוע – פרשת לך לך – נגיע  לאבא הראשון שלנו, אברהם אבינו – עמוד החסד, 'חסד לאברהם', בהפטרה נקרא את הפסוק: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח