"מְחִירוֹ הַכָּבֵד שֶׁל מֶסֶר הָאַחְדוּת"

אין מילים 🔥

הדמעות מציפות את עיני ומטשטשות את מקשי המקלדת. הריכוז ממני והלאה, לא מצליח לסכם, לא לעצמי ובוודאי לא לאחרים.

נחלי דם, משפחות שנטבחו, יונק עם איש שיבה. עם ישראל איבד מספר עצום מבניו, בלתי נתפס. העיר חדרה איבדה כמה מתושביה, איבדתי בני משפחה, תלמידים וחברים, כמעט ואין בית שלא נגע בו המוות, השכול והעצב.

מנסה להיות עסוק בעשייה חיובית, במסגרת "מדעים ויהדות" "מפעלות הרב גרוסמן" קק"ל ועוד ארגונים. כל אחד בתחומו ובמסגרת יכולותיו, משתדל לברוח מתיאורים ומתיעודיים, ואחרי הכל, כשידידי ר' לירון עמר, עו"ד שלומי לוי הרב דוד בירנבוים חוזרים מחמשה ימים רצופים במרחבי התופת כמתנדבי זק"א שטיפלו יחד עם הצוות שלהם בלמעלה ממאתיים גופות.

מתפרקים, רק מלשמוע את התיאורים, איך פגשו את גופות הילדים, "למשמע אוזן דאבה נפשנו".

כשיוצאים, רגע לפני הלוויה מביתו של אחי ורעי גבי אמסלם הי"ו שאיבד את בנו גיבור ישראל אביחי הי"ד נעמדים חצי שעה בקרן הרחוב ורק ממררים בבכי..

נסתרים דרכי השם. "משפטיך תהום רבה" אבל זה לא פוטר אותנו, כל אחד במקום ובנקודה שזה תופס אותו ונוגע לו בלב, לשאול את עצמו מה נדרש מאתנו, "מה זאת עשה אלוקים לנו"?

מבעד לכאב, העצב והצער, אין מי שלא עומד ומשתומם על התופעה הבלתי מוסברת הזו, עם כל הטכנולוגיה, ההתרעות, אמצעי המיגון המשוכללים, התצפיתנים, החטיבות שהיו אמורים להיות שם, ועוד ועוד. מה שבוודאי רואים שזה הוא משהו שמימי, ברור.

קטונתי, אבל כמדומני שישנם דברים ברורים שאפשר לחשוב יחד ולהתבונן. הקב"ה אינו מוותר על האחדות שלנו. נקודה. הוא לא מוותר על שום יהודי, בלי חלוקה של ימין ושמאל, בעד או נגד.

חבל, חבל מאוד שזה המחיר של המסר הזה. כמה קשה, כמה אכזר. לאן היינו צריכים להגיע כדי להגיע אל האחדות המתבקשת הזו. הינו צריכים את החמאס שיראה לנו בפועל שכל יהודי הוא יהודי באשר הוא שם, מהקיבוץ או מאופקים, פעיל שלום או מתנחל בשומרון.

נורא לחשוב על התזמון של האירוע הקשה , שאירע בשעה שעם ישראל התאסף לקריאת התורה המיוחדת של סיום התורה, והפסוק שהזכרנו בטור הקודם עם המסר הנוקב: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", וכפי שאמרו חז"ל שדורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה…היו יוצאים למלחמה ומנצחים, מפני שלא היו מספרים לשון הרע. ואילו דורו של שאול היו כולם צדיקים אבל היו יוצאים למלחמה ונופלים, מפני שהיו בהם מספרי לשון הרע.

"גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם…אין השטן נוגע בהם"
יש מסר יותר ברור מזה?

כאשר "יחד שבטי ישראל", אזי "בישורון מלך".

ומכאן ננסה למצוא את האור בקצה המנהרה, את "שמחת תורה" הזה בוודאי לא נשכח לעולם , אבל בואו נראה יחד להפוך אותו לנקודת מפנה של התפקחות כללית, לחיות כולנו בערבות ההדדית, כל ישראל אחים! אין לנו אפשרות אחרת, והנה אנחנו רואים שזה גם בלתי אפשרי לברוח מזה.

הבה ניקח את העוצמות האלו, של הכאב האיום והנורא, למקום של תיקון, של רפואה.

כך נתחיל השבוע את קריאת התורה מחדש מ"בראשית", ממקום של אחדות ישראל, של ערבות הדדית. ובסייעתא דשמיא נזכה בקרוב לישועות גדולות וגאולה קרובה ברחמים, אמן.

  • בשַׁבַּת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית
  • הַדְלָקַת נֵרוֹת: 17:41 – צֵאת הַשַּׁבָּת 18:46
  • שַׁבַּת שָׁלוֹם ✡️
  • "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"

שתפו:

עוד כתבות

גַּרְגִּירֵי חוֹל יְקָרִים

נזכרתי השבוע בסיפור מלפני כשש שנים, מפעל נגב קרמיקה מדרום הארץ נסגר בפתאומיות, ועובדיו נותרו ללא מקום עבודה וללא משכורת. בשעתו הוקם מיזם של מגבית

טְבֶרְיָה – טוֹבָה רְאִיָּתָהּ

השבוע הצטרפתי לידידי עו"ד יוסי שולמן, יזם חינוכי משכמו ומעלה שהקים בתי ספר בדרום ובצפון, לסיור בבית הספר החדש "מעוף" בטבריה. על הרשמים והתובנות  נייחד

לָמָּה לַהֲרֹס?

השבוע חלקתי את זמני בין  פעילות בבסיסים בדרום, לחזרה ל"בסיסי האם" בבתי הספר ומוסדות החינוך. אווירת ימי החירום עם "שגרת המלחמה" משפיעה גם באופן טכני,

תרומה לפדיון כפרות