יש רגעים קטנים בחיים שמצליחים לעצור את הכול לרגע — ולהזכיר לנו מה באמת חשוב. כך בדיוק הרגשתי היום, במהלך יום ההולדת שלי בבית הספר מדעים ויהדות.
במהלך הבוקר ניגשו אליי התלמידות שירי ולאה מכיתה ה'1 והעניקו לי מעטפה אישית ובה מכתב ברכה שכתבו במיוחד עבורי — כולו בכתב יד.
מכתב פשוט, תמים, מלא לבבות קטנים, מילים חמות והמון אהבה אמיתית של ילדות. אני מודה שבאותו רגע מאוד התרגשתי.
דווקא בעולם שבו רוב הברכות נשלחות היום דרך מסכים, הודעות מהירות ובינה מלאכותית, היה משהו כל כך מיוחד בדף אחד קטן שנכתב מהלב. ישבתי וקראתי שוב ושוב את המילים שלהן, ופתאום הרגשתי איך הדברים הכי פשוטים הם גם הדברים שהכי נוגעים בנשמה
אפשר לקבל היום מאות הודעות וברכות בלחיצת כפתור, אבל כשילדות יושבות ומשקיעות זמן כדי לכתוב בכתב יד, עם מחשבה, תמימות ואהבה — זו מתנה מסוג אחר. דווקא בעידן ה־AI, הדברים הכי אמיתיים עדיין נכתבים מהלב.
המכתב של שירי ולאה הזכיר לי עד כמה ערכים, אהבת אדם, קשר אישי ורגש אמיתי עדיין חיים ונושמים גם בדור של מסכים וטכנולוגיה. לפעמים דווקא כתב יד לא מושלם, עם מילים פשוטות וכוונה אמיתית — מצליח לרגש יותר מכל דבר אחר.
אני רוצה להודות מכל הלב לשירי ולאה היקרות על רגע מרגש שלא אשכח, ריגשתן אותי מאוד והזכרתן לי שוב למה החינוך, הקשר עם התלמידים והאהבה בינינו — הם השליחות הכי גדולה שיש.
שלכם באהבה,
הרב בן ציון נורדמן
