באחד מימי השבוע מצאתי את עצמי בלו"ז בלתי אפשרי, כמעט בכל חצי שעה רשום אירוע, בעיקר "מסיבות סיום" אבל מרחק הנסיעה בין אחד למשנהו הוא כחצי שעה.
אגע בשני אירועים בהם יצא לי לשאת דברים, במסיבת "בת מצווה" בבית הספר היסודי, ובטקס חנוכת 'רחבת התקווה' – מיזם הכולל מוצגים של תקווה, שיצרו ילדי הגנים בעירנו חדרה.
לכאורה אין קשר בין אירוע לאירוע, אבל השילוב בין השניים נתנו לי מבט רחב יותר, ומילאו אותי בתקווה עצומה.
פרשתינו – פרשת בהעלותך – נפתחת בשיא האופטימיות, עם ישראל עומד לקראת כניסתו אל הארץ המובטחת – ארץ ישראל. הדלקת הנרות במנורת המשכן, סמל להשראת השכינה. סדרי המחנות – יחד שבטי ישראל. מנין ומפקד שנועד להכין את העם לקראת כיבוש הארץ וכניסתם אליה, במימוש החזון: 'והבאתי אתכם אל הארץ'.
משה רבינו פונה אל חותנו: "נֹוסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם, לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל". בעיני רוחו, עם ישראל נכנסים בקרוב ממש אל ארץ ישראל!
אך כאן, באמצע הפרשה, ההתקדמות נעצרת, ועם ישראל נתקל בקשיים ומחסומים רבים שבסופו של תהליך גרמו לכך שכל דור יוצאי מצרים, כולל מנהיגיו, משה, אהרן ומרים, לא יכנס לארץ, והעם יתעכב במשך ארבעים שנה במדבר. עגום, עצוב, ואת התוצאות אנו נושאים עד היום הזה.
איך כל זה התחיל "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'" זהו, כאן תחילתו של תהליך, תחילתה של נפילה. עוד לפני הפירוט על מה ולמה היו התלונות, עצם התלונות, והנימה: "רע באזני ה".
מבלי להתייחס למהות התלונה ומה שעומד מאחוריה, עצם הלך הרוח צריך להיות מרומם! חיובי, מרוצה. לא התאוננות, לא תלונות ולא 'קיטורים'!
תמיד נמצא על מה להתלונן… אך עלינו לדעת כי זו תמיד תהיה הדרך לכישלון מפואר.
- ולאקטואליה. מצבינו קשה! אך הבחירה בידינו באיזה דרך להתמודד.
האם בדרך של תלונות, האשמות, "הִתְקַרְבְּנוּת" חיפוש אשמים , מימין, משמאל, מהדרג המדיני ומהדרג הצבאי… או לבחור בדרך של תקווה ואמונה, של בטחון ואופטימיות , של הנעה לפעולה ועשיה חיובית אישית .
- ובחזרה לצמד אירועי השבוע
ב"רחבת התקווה" – מיצג חינוכי קהילתי עליו עמלו ילדי 17 גנים וביניהם כמובן 2 גני מדעים ויהדות, 'כסלו' ו'תשרי '. המיצג מזמין ומבקש להרחיב את גבולות התקווה והאמונה שהחטופים יחזרו.
המיצגים מגוונים 'משאלות של תקווה', 'שרשראות של איחוד וסולידריות', כולם מדגישים את חשיבות החיבור הקהילתי והתמיכה ההדדית. לצידם, 'גן התקווה' ו'מכתבים מהלב', המצביעים על רצון להעניק מסרי עידוד ותקווה באמצעות צמחים ומכתבים מצוירים. ובנוסף, מיצגים כמו 'נקודות האור שבגרפיטי' ו'מסכות של תקווה ושלום'.
בדברי עמדתי על כך כי כולם רוצים למצוא ולצעוד בדרך חיובית, ולפעול באמונה, והתקווה היא שמביאה בכנפיה את האפשרות להפוך אותה למציאות.
במסיבת "בת המצווה" הרחבתי על תובנה ממגילת רות שקראנו בחג השבועות, תקופת השופטים שהוגדרה בנביא "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" ובתוך כך, נעמי ורות פועלות בדרך אחרת, לא עוסקות בהאשמות, להיפך, לוקחות אחריות מלאה, ומביאות בכך את הישועה לדורות!
ממצב שפל של עניות ובדידות זוכה רות להמשיך את שרשרת הדורות, ולהיות אמה של מלכות ישראל, דוד המלך!
המסר העולה מהמגילה אף הוא מעניק לנו מבט אחר, ראייה עמוקה ורחבה יותר, לדעת שהפעולות המשפיעות טוב לדורות הם בעיסוק בבנייה, בפעולה, בעשייה חיובית, בסופו של דבר היא זו שמשפיעה טוב בעולם, ותוצאותיה ניכרות לנצח לדורי דורות.
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:21 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:34
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה ✡️
