יש ביטוי עממי שאומר ש"אי אפשר לרקוד על שתי חתונות" אני, השבוע, הגעתי למסקנה שאני חולק עליו. לא רק שאפשר, אלא לפעמים זה אף מבורך.
רק ביום שני האחרון, בשיא "עונת החתונות" כשברקע "ט"ו באב" הספקתי לרקוד בשש (!!!) חתונות שונות. התחלתי את הערב אצל ידידי הרב אליהו ברונר, מנהל ת"ת "נר שמואל" וראש מערך החסד בתל השומר, וסיימתי בחצות הלילה בחתונת הרב גיורא ג'נח , מרבני שכונת גבעת אולגה. בין לבין, עוד הספקתי לערוך חופה לזוג מקסים, יותם ואריאל. אז אפשר, ועוד איך.
למעשה, ביום שלישי העניין הפך למוחשי עוד יותר: ערכתי שתי חופות כמעט באותה שעה, במתחם האירועים "אדם וחווה" בחיפה, שם יש שני אולמות צמודים. מניסיוני, החופות שם אף פעם לא נערכות במקביל – כשאחת מסתיימת, השנייה מתחילה. המחשבה שאוכל לשמח באותו ערב שני זוגות נראתה לי הגיונית, וכך היה "מזל טוב" לשיר &שחר, וליובל & אוראל. כולם יצאו מרוצים.
- מקל, חבל ורחמים
הניסיון האישי , הדהד לי בראש והזכיר לי עוד משפט דומה, אולי בשם "חכם סיני": "אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו". כאן אני לגמרי חולק – אם הידיים ארוכות מספיק והמקל קצר דיו, אין שום בעיה … (-: אבל המשפט המקורי, מדבר על חבל. ובחבל, כשכל קצה מושך לכיוון אחר, זה אכן מורכב.
מקור הביטוי מגיע מחז"ל, על הפסוק שאברהם אבינו שואל את הקב"ה "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" המדרש מסביר שאם אדם מבקש "עולם" (רחמים) אין לו "דין" ואם הוא מבקש "דין" (צדק מוחלט) אין לו "עולם" המדרש תמה "את תופס חבלא בתרין ראשין?" (אתה תופס את החבל בשני ראשיו) הניגוד הקיצוני בין עולם לדין נראה בלתי ניתן לגישור. עם זאת, בחיי היום-יום אנו נדרשים כל העת למצוא את האיזון העדין בין האמת המוחלטת לבין הרחמים האנושיים.
- מצער הגלות לתחיית הגאולה
ומכאן לעיקר. יצאנו זה עתה מ"בין המצרים" ותשעה באב, ואנו בערב שבת "נחמו" – "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי " שבת הנחמה הראשונה, שחלה ביום המיוחד של ט"ו באב, עליו אמרו חז"ל: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב…" אבל איך מתנחמים כשעדיין לא זכינו לגאולה שלמה? איך מוצאים את האור כשהבית הלאומי עדיין אינו שלם?
התשובה, אני מאמין, נמצאת בדיוק באותו "גם וגם" שהוכיח את עצמו בחתונות. האבלות על החורבן אינה נועדה לייאוש, אלא להפך – היא נועדה להביא אותנו לצמיחה. היא מחברת אותנו לתקופת התפארת של עם ישראל בעבר, ומעניקה לנו תקווה לעתיד. זהו סוד החיבור בין שני קצוות החבל : הצער מבטא קשר, והאבלות מביאה לתחייה מחודשת.
הגאולה השלמה תגיע בזכות אותו חיבור של ניגודים: באמונה שכל חלק בעם ישראל הוא מיוחד, וגם בידיעה שכולנו "כאיש אחד בלב אחד". ב"גם וגם" שבין התפילה, הכאב וההשתדלות הבלתי פוסקת למען החטופים , לבין ההבנה המורכבת של המצב.
שנזכה לרקוד בכמה שיותר חתונות, למצוא את החיבורים לקצוות החבל, ולהאמין שדווקא מתוך הדין – נזכה לרחמים. ומתוך הגלות – תצמח הגאולה, ותחבר את כולנו, יחד שבטי ישראל.
- בשַׁבַּת פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:02 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:12
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה
- יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
