בחלק מבתי הכנסת עושים הפסקה קצרה אחרי תפילת שחרית של ראש השנה לצורך עריכת קידוש וטעימה לפני התקיעות ותפילת מוסף
השנה , ביום השני של ראש השנה יצאתי מהבית אחרי הקידוש באיחור מה מבני הבית, והנה בסמטה היוצאת מביתנו אני מבחין בילד קטן שמחפש את עצמו, אמנם הוא לא היה בסכנת חיים אבל גם לא במצב משביע רצון, הזאטוט התרוצץ במבוכה והיה על סף היסטריה. באותו רגע הבנתי שהתפקיד שלי כעת הוא לאתר את ההורים שלו, מצד שני חששתי כי בחיפושים אלו אני עלול לאחר את התקיעות, וחשבתי אולי לחפש אחרים להטיל עליהם את התפקיד.
ואז נזכרתי בסיפור המפורסם על הרב שהתמהמה ובושש לבוא לתפילת 'כל נדרי' בליל יום כיפור, בשל בכיו של ילד קטן שאמו יצאה לבית הכנסת והוא נותר לבד בביתו. באותו רגע החלטתי שאני לא מתחמק מהמשימה, ומנסה בעצמי להשיב את האבדה… בסופו של דבר הילד הושב לחיק הוריו, וגם אני הספקתי את התקיעות…
ישנם סיפורים שאתה קורא אותם שוב ושוב כמה פעמים, ובכל פעם העיניים דומעות מחדש… כזה הוא הסיפור הנ"ל. בעיני הוא סיפור מופת לדוגמא, בו מוצב סרגל אנושי ויהודי ישר עם לקח מוסרי נוקב.
הסיפור מפורסם מאוד ונפוץ בשלל גרסאות על כמה רבנים ואדמורי"ם, כעת לאחר חיפוש מצאתי גרסה מוסמכת, על אבי תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר, כפי שמעיד נינו י' קרניאלי ששמע את המעשה מפי סבו, רבי אריה לייב, בנו של רבי ישראל.
"בלכתו פעם בערב יום הכיפורים לבית הכנסת הגדול בווילנה שמע בכי ילד שאמו הלכה להתפלל ועזבתו לשמירת אחותו הקטנה שנרדמה על יד עריסתו. נכנס רבי ישראל לתוך הבית הרגיע את הילד הבוכה, אבל לא להרבה זמן הצליח בכך, הילד התחיל שוב לבכות, ולא ידע רבי ישראל כיצד להשפיע על הילד. לקח אותו על זרועותיו והביאו לבית התפילה. בינתיים מחכים לרב ישראל שאיחר לבוא, ואינם מתפללים תפילת 'כל נדרי' עד שיבוא הרב. והנה פתאום הופיע רבי ישראל בבית התפילה, כולו מכוסה נוצות וילד קטן בוכה בזרועותיו. האם של הילד שישבה בעזרת נשים מלמעלה ראתה את רבי ישראל ואת ילדה ירדה מיד מן העזרה ולקחה את תינוקה מיד רבי ישראל". (קובץ סיני שי"ל ע"י מוסד הרב קוק, כרך נא, תשכ"ב).
מתוך הסיפור המרגש הזה עולה מסר חד וברור, פתיחת היום הקדוש, ציבור מתפללים עצום ממתין, מול בכיו של תינוק קטן! הסיפור נותן לנו אמת מידה על הרגישות שעלינו לגלות כלפי צורך של הזולת.
ואכן, יום כיפור הוא הזמן לחדד את המסר הזה, יום כיפור הוא לכאורה הסמל הגבוה ביותר של בין אדם למקום – לפני ה' תטהרו. וחז"ל מלמדים אותנו (משנה יומא פ"ח) כי על אף קדושתו של היום הזה, אינו מכפר לאדם אם אינו מתפייס ומרצה את חברו.
וכן אנו מוצאים בהפטרת יום הכיפורים, כי נדרש מאתנו ביום זה לתקן את דרכינו בהתחשבות בזולת, בדאגה לעני ולנזקק, וכה משיב הנביא בשם ה' לשאלת עם ישראל: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע", והתשובה באה בשאלה: "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ …הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם", אלא: "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים …הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם …אָז תִּקְרָא וה' יַעֲנֶה".
ברור כי אין המדובר רק בילד בוכה, זה יכול להיות גם מבוגר שנכנס כעת לראשונה לבית כנסת ולא ידע שצריך לדאוג למקום מראש או אולי אפילו אינו יודע איך להחזיק סידור, ועוד.
נחדד את המסר הזה לעצמנו, נרבה אהבה ואחווה בעם ישראל, יחד שבטי ישראל.
אנצל את ההזדמנות לבקש סליחה ומחילה מכל מי שחלילה פגעתי או אכזבתי השנה.
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:08 – צֵאת הַשַּׁבָּת 19:13
ביום ראשון ערב כיפור – כניסת הצום – 18:06
ביום שני מוצאי כיפור – צאת הצום – 19:10
שַׁבָּת שָׁלוֹם וצוֹם קַל וּמוֹעִיל ✡️
"יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"
