האירוע המזעזע שאירע בסופ"ש האחרון, רצח של ימנו בנימין זלקה ז"ל שנפל קורבן לאלימות מצד נערים, הדיר שינה מעיני כולנו!
הלב נחרד, המחשבות נעצרות. עבורנו, אנשי החינוך וההורים שפוגשים מדי בוקר נערים וילדים בגילם של אותם תוקפים, התחושה היא לא רק של כאב, אלא קול של אזעקה מהדהדת!
הנטייה הראשונית היא להסתייג. לומר שזה "נוער שוליים", לדבר על המשפחות שמהן הגיעו, להעביר עוד שיעור על "סכנות האלימות", להמחיש כמה מסוכנות הקטטות שעלולות להתדרדר, כדי להזהיר ולהרתיע. אנחנו מדברים על "הידרדרות הדור", על "קלות דעת" ועל עבריינות שמרימה ראש.
אבל האמת , שאלף דרשות, שיעורים או סרטונים לא יועילו במאומה אם הילדים והתלמידים שלנו לא יראו דבר אחד בסיסי: דוגמה אישית ומוחשית.
בפרשת השבוע, פרשת "אמור", אנו מוצאים כפילות לשון : "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים… וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" רש"י מביא את הסבר חז"ל לכפל הזה: "להזהיר גדולים על הקטנים".
על פי הפשט, מדובר בחובת המבוגרים להזהיר ולהתרות את הקטנים מפני איסורים. אך תלמידי הבעל שם טוב העניקו למילה "להזהיר" רובד עמוק ומטלטל: המילה אינה רק מלשון "אזהרה" והרתעה, אלא מלשון "זוהר" והארה, כעין : "כזוהר הרקיע מזהירים".
ודייקו בלשון רש"י: לא נכתב להזהיר את הקטנים, אלא להזהיר על הקטנים. ה"גדולים" – ההורים, המורים, אנשי הציבור – צריכים להקרין "זוהר" על הדור הבא. החינוך האמיתי אינו מתרחש כשאנחנו מטיפים מוסר, אלא כשאנחנו מפיצים אור בהתנהגות שלנו עצמה!
"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". הנערים מסתכלים עלינו. הם רואים איך אנחנו מתנהגים כשאנחנו מתרגזים, איך אנחנו נוהגים בכביש, איך אנחנו מדברים לנותני שירות, ואיך אנחנו מתייחסים אליהם – לתלמידים ולילדים. אם אנחנו רוצים נוער שמוקיע אלימות, עלינו להיות דור שמקרין כבוד, סבלנות ועדינות.
בחרתי להתמקד עם תלמידיי דווקא בנקודת האור שצפה בתוך החושך: עם ישראל שהגיע בהמוניו ללוות את ימנו בנימין ז"ל, המוני המנחמים שמילאו את בית המשפחה, והתגייסותן של הרשויות המקומיות – כדוגמת ידידי ראש מועצת גדרה, סער פינטו – שהעמידו אוטובוסים לתושבים שביקשו להגיע ולנחם.
במיליוני השקלים שנאספו בקמפיין ספונטני של חסד, ובעצרות שביטאו ערבות הדדית – שם הנחתי את הזרקור. רציתי להראות לתלמידים שאני מאמין בהם, שהרוב המוחלט של הנוער והחברה מזועזע מהרצח ואינו מוכן לקבל אלימות כזו.
חינוך אינו פעולה חד-פעמית של אזהרה, אלא "אמירה" מתמדת, רגישה וסבלנית של דוגמה אישית" וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיע" – התפקיד שלנו הוא לא רק להזהיר מפני הנפילה, אלא להאיר את נשמתם ולגלות את הטוב הטבוע בה.
אם נשכיל "להזהיר" מלשון זוהר, ונהיה בעצמנו דוגמה חיה לערכים שאנו מלמדים, נוכל להבטיח שהאור הזה ינצח כל חושך שבעולם.
יהיו הדברים לזכר חמותי היקרה, הרבנית שרה לוין ע"ה, שהלכה לעולמה השבוע. שהייתה סמל ומופת לערבות הדדית, לחסד צרוף ונתינה ללא גבול. דמותה תמשיך להאיר לנו את הדרך כדוגמה חיה לאור והטוב בעולם.
שַׁבַּת פָּרָשַׁת אֱמֹר
הדְלָקַת נֵרוֹת: 19:03 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:01
שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה ✡️
יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 🇮🇱
