בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי צולל אל תוך סוגיה משפטית-אתית מרתקת, במסגרת חברותא קבועה בגמרא עם ידידי, ראש עיריית חדרה ניר בן חיים.
ביחד למדנו במסכת בבא קמא (דף כ"ו) על הדין השונה שבין כלי שנזרק מראש הגג, לבין אדם שנפל ממנו. המסקנה שעולה מהדיון היא שישנו הבדל תהומי: כלי שנזרק נחשב ל"שבור" כבר מרגע הנפילה , אך אדם שנופל – נחשב לחי גמור עד לרגע הפגיעה ממש.
בעוד שהחומר נדון על פי חוקי הפיזיקה היבשים, לאדם – שנברא בצלם – יש "מזל", נשמה וכוחות רוחניים שאינם כפופים בהכרח לחוקי הטבע.
הדיון נותר כשאלה מאתגרת, והנה בסוף השבוע נתקלתי בידיעה מדהימה מברזיל: ברנו, ילד בן 4, נפל מהקומה העשירית של בניין מגוריו בסאו פאולו. הוא צנח מגובה של כ-30 מטרים ושרד כנגד כל הסיכויים "בכל תרחיש משוער, מדובר בנס" סיכם רופא מקומי את האירוע. כשקראתי את הדיווח, מיהרתי לשתף את ראש העיר; ראינו במו עינינו כיצד סוגיה בגמרא מקבלת תוקף אקטואלי – האדם אינו "כלי שבור", גם כשנראה שאבדו הסיכויים.
השבוע הנושא פגש אותי מזווית נוספת בפגישה עם אלעד צרפתי מנכ"ל מובילאי. הוא סיפר לי על סיור שערך בחברה פוסק הדור, הגאון רבי אשר וייס, במהלכו עלתה הדילמה המוסרית שמעסיקה את מפתחי הרכב האוטונומי: איך מתכנתים רכב שנקלע לתאונה בלתי נמנעת? האם עליו לסטות ולפגוע באדם אחד כדי להציל חמישה? זוהי "דילמת הקרונית" המפורסמת – שאלת המספרים מול הערכים.
ההיגיון ה"תועלתני" אומר: עדיף להקריב אחד למען הרבים. אך ההלכה היהודית, כפי שדנו בה גדולי הפוסקים ובראשם מרן החזון איש, נוקטת על פי הכלל : "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי?" (מי אמר שדמך אדום יותר מדם חברך?). ברגע שאנו מבצעים פעולה אקטיבית של פגיעה בנפש, אנו הופכים ל"שופטים" של ערך החיים – תפקיד השמור לבורא עולם בלבד.
השבוע עם אלעד צרפתי ממובלאיי
החיבור בין הדיונים הללו הגיע בדיוק השבוע, בפרשת "שמות". משה רבינו גדל בארמון פרעה. היה לו כוח השפעה עצום לשיפור מצב העם לטווח הארוך בדרכים דיפלומטיות (הוא אף הצליח בכך, כששכנע את פרעה להעניק לעם את יום השבת למנוחה).
והנה, הוא יוצא לרחוב ורואה מצרי מכה עברי. במקום לעשות "חשבון אסטרטגי" של "מה יהיה על עמדתי בארמון אם אסתבך עכשיו?", משה פועל להצלת נפש מישראל! הוא מציל את אחיו, ומאבד ברגע אחד את עולמו המוגן.
האם משה פעל בפזיזות חלילה? רבי אברהם יפהן זצ"ל מסביר מסר עמוק: כשחיי אדם מונחים לפניך בסכנה מיידית – אין מקום לדילמות עתידיות. משה לא עשה חשבון של "חמישה מול אחד" ולא שקל את עתיד האומה מול הצלת היהודי הבודד. הוא ראה אדם בצרה ועשה את הטוב ביותר, בזה הרגע.
למדתי מכך מסר שנכון תמיד לכל הכרעה בחיינו: בעולם שבו מנסים לחשב ולתכנת הכל מראש, כשנכתבות אינספור תוכניות 'חומש', 'עשור' ואף אסטרטגיות לשנת 2090 – משה רבנו מלמד אותנו שברגע שבו אדם זקוק לעזרתנו, ה'חישוב' היחיד שצריך לעמוד לנגד עינינו הוא איך מושיטים לו יד.
תכנון העתיד ובניית החזון הם קריטיים, שהרי 'בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם', אך אסור שהם יבואו על חשבון עשיית הטוב והנכון המונח לפנינו. פשוט נעשה את הטוב שההשגחה העליונה מזמנת לנו , כאן ועכשיו!
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁמוֹת
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 16:34 – צֵאת הַשַּׁבָּת 17:33
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
הרב בן ציון נורדמן
