בטור הקודם עסקתי ב'חולשה' אנושית שלי… הפעם אעסוק בעוד אחת נוספת, והיא בעניין הריקוד, בעדינות אני אומר כי זה לא הצד החזק שלי.
כעת, לקראת חג "שמחת תורה", אנו מוצאים עניין מיוחד בריקודים לכבוד התורה, בחז"ל מובא העניין המיוחד דווקא להתאמץ לרקוד ולזמר לכבוד התורה ואפילו זקנים ומכובדים מפזזים בו לכבודה של תורה, (משנ"ב תרס"ט יא), "ואל יאמר האדם אין זה כבודי לרקוד לפני אחד העם כאחד האנשים, וכן העידו על האר"י הקדוש, ועל הגר"א שהיה מרקד בכל כוחו לפני התורה".
הזוכה לעסוק בתורה במשך כל השנה, בהגיע יום שמחת תורה ודאי מתמלא בשמחה על הזכות לעסוק בתורת השם ולסיים שוב את המחזור השנתי של קריאת התורה. התורה משמחת לב ומרנינה את הנפש, וביום זה השמחה פורצת החוצה ללא גבולות.
אך כאן נשאלת השאלה ההפוכה, לא מריקודו של האר"י הקדוש והגר"א, אלא דווקא ממקומו של היהודי הפשוט, אלו שלא זכו עדיין לטעום את טעמה של לימוד התורה, על מה ולמה הם ישמחו וירקדו ביום שמחת תורה?לכאורה מצדם אין זו שמחה טבעית שפורצת מהם, ו"לשמחה מה זו עושה"?
הרבה תשובות על כך, נביא מכבשנה של החסידות את תשובתו של יהודי פשוט ועם הארץ לשאלתו של רבי ר' נפתלי מרופשיץ שראהו, רוקד בשמחה עצומה מול ספרי התורה, שאל אותו ר' נפתלי: מה לך ולשמחה זו? כמה עסקת בתורה בשנה זו עד שאתה כה שמח בסיומה? ענה לו היהודי בתום ליבו: רבי, הלא אם ישנה שמחה אצל אחי, האם אין זו שמחה בשבילי?!
ואכן, זוהי שמחת הכלל! כלל ישראל כולו מתאחד ביום זה בשמחת גמרה של תורה, ושמחת ההתחלה מחדש, מיד באותו יום. כלל חלקיו של עם ישראל מתחברים ביום זה בריקודי שמחה ואושר על הזכות שנפלה בחלקו – כעם אחד – ללמוד שוב ושוב את תורת השם שניתנה לו מסיני. ולכן גם מי שעדיין לא זכה בעצמו להיות שקוע בלימוד התורה, מתחבר עם הכלל כולו במעגל אחד ענק של שמחה.
זוהי השמחה המיוחדת של שמחת תורה בה שמחים כולם כאיש אחד בלב אחד על היותם מחוברים לאותו עם, לאותה תורה ולאותה ארץ שעם ישראל קיבל במורשה. זה ביטוי בהכרה באמת כי הקב"ה, ישראל והתורה – חד הם.
וכך נאמר בסיומה של התורה: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". מפרש רש"י שסוף הפסוק – יחד שבטי ישראל – הוא תנאי לראשיתו של הפסוק – ויהי בישורון מלך.
שהקב"ה מלכם של ישראל בעת האספם יחד באגודה אחת, ושלום ביניהם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם. זה סוד הכוח המאחד שבתורה.
בדורנו התפשט המנהג לערוך גם את ה"הקפות שניות" במוצאי החג, שם חוגגים יחד המוני בית ישראל עד השעות הקטנות של הלילה, וגם בשנה זו לקחנו חלק בארגון הקפות שניות ברחבי העיר בהובלת אגפי העירייה השונים בעיריית חדרה, בגבעת אולגה, בשכונת האוצר, במרכז העיר, בשכונת הפארק, בבית אליעזר ועוד.
בכל שנה אני מתרגש מחדש לראות את המחזה המאחד הזה ברחבי העיר, בתפילה ובתקווה שעוצמת השמחה המאוחדת הזו תמשיך ותאחד את עם ישראל כולו עם התורה ועם נותן התורה.
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת שִׂמְחַת תּוֹרָה
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 17:49 – צֵאת הַשַּׁבָּת 18:54
שַׁבַּת שָׁלוֹם וְחַג שָׂמֵחַ ✡️
"יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"
