מה המכנה המשותף בין ביבי לאובמה?/טור שבועי על מחיר השררה/פרשת ויגש

א.
דקות לפני שהתיישבתי לכתוב את הטור, נפל לי להנחתה קטע ששודר במערכת החדשות של "קול ישראל". התפרסם מחקר עולמי שבו נקבע שתוחלת החיים של ראשי מדינות בכל העולם נמוכה ב4-5 שנים מהממוצע של כלל האוכלוסייה… מעניין אם הנתון נכון גם לגבי ראשי עיר…?
בהמשך כמובן, החלו הפרשנויות מדוע זה כך?
כמדומני שהתשובה נמצאת בפרשתנו.
ב.
בפרשת השבוע "ויגש", וכן בפרשה הקודמת ובזו שלאחריה, אנו קוראים את סיפור יוסף והאחים. סיפור מרתק מעין כמותו, שממנו ניתן ללמוד מוסר והנהגות לדורי דורות. הפעם אתמקד בנושא שהוא אולי שולי בסיפור יוסף והאחים, אך הלקח ממנו הוא עצום.
יוסף היה השליט במצרים. מלך מצרים אמר לו "רק הכסא אגדל ממך", כלומר, אתה הוא השליט על מצרים לכל דבר ועניין, ממדרגה נחותה של עבד בבור, הגיע יוסף לדרגה גבוהה של מלוכה, עד שכולם קדים ומשתחווים לו.
לכאורה, היינו מצפים, שאדם המגיע לדרגה כה גבוהה, יחיה את חייו על זרי הדפנה. לא עוד צרות וייסורים, דאגות ומכאובים, והדבר ישפיע על איכות חייו ברמה הכי בסיסית. כמו למשל… אריכות ימים…
מה מפתיע לגלות, כי דווקא יוסף, שהיה כמעט הצעיר מבין האחים, הוא נפטר הראשון מבין שאר אחיו. כידוע, לוי האריך ימים, ואילו יוסף הסתלק לבית עולמו מוקדם מבין אחיו. מדוע?
חז"ל אומרים: "ושנא את הרבנות" – לפי שמקברת את בעליה. כדאמר מר: מפני מה מת יוסף קודם אחיו? מפני שנהג עצמו ברבנות". ולכאורה השאלה זועקת: באיזו רבנות הנהיג יוסף את עצמו? האם מינה עצמו להיות הרב הראשי של ק"ק מצרים?!
הכוונה כמובן לשררה, לתפקידו הרם כמשנה למלך, ו"רבנות" זו "מקברת את בעליה". למדים אנו מכך, כי בכל מקצוע שאדם עוסק בו יש "רבנות" מסויימת, שעלולה לקצר חיים, ושראוי לשנוא אותה כמאמר המשנה. יש לסלוד מההתעסקות בשאלת המעמד, השררה, הקידום, התואר, התחרות וכו'; ובכל מקצוע יש לאהוב את עצם המלאכה, ולעסוק במה ששייך ומתאים לו ובמה שהוא אוהב ושמח בחלקו.
מי שנוהג בשררה-משלם את המחיר.
ג.
מתוקף תפקידי כיו"ר ועדת הכספים העירונית בחדרה, השתתפתי במהלך השבוע בכמה וכמה ישיבות מרתוניות בנושא התקציב. בכל עיר ברחבי הארץ, ימים אלו של סוף שנת 2015, הם ימים מתוחים. ככלל, העברת תקציב אינו דבר פשוט.
כידוע, בעיר חדרה, הרגישות בנושא התקציב היא רבה אף יותר . בל נשכח כי אך בקדנציה שעברה, פוזרה מועצת העיר בעקבות אי העברת התקציב. ואם תקופת תקציב היא תקופה מתוחה, בחדרה על אחת כמה וכמה.
לכל חבר מועצה, המייצג ציבור המצפה ל"תוצאות", ימי התקציב הם עונג עילאי עבורו. בפרט אם אותו חבר מועצה הוא לשון מאזניים. שכן אז הוא משנס את מותניו, מחדד את כלי מלחמתו, ויוצא למאבק חסר פשרות וללא מעצורים כנגד התקציב, במטרה לגרוף עוד ועוד נקודות זכות אצל מצביעיו.
אך דווקא ברגעים הללו, אני פונה מכאן לכל נציגי הציבור באשר הם, לזכור את "מגבלות הכוח". בסיום מערכת הבחירות הקודמת פרסמתי מכתב, שהגיע למאות נציגי ציבור ברחבי הארץ. כתבתי: "יש רגעים שבהם נדמה לך כי כל הכוח בידיים שלך. באבחת הרמת יד אתה יכול לשנות סדרי עולם, ולגרום לכמה אנשים להזיע על כיסאותיהם. זה יכול לקרות פעמים רבות, אתה בדיוק לשון מאזנים, הקואליציה מקרטעת ועוד שלל הזדמנויות. לכאורה די בהחלטה אחת שלך, על מנת להראות "פעם אחד ולתמיד" לראש העיר ולפקידות הבכירה מי באמת קובע ועל פי מי ישק דבר… זה בדיוק הזמן לעצור, לקחת אויר או/ ו כוס מים (מומלץ את שניהם…) ולהבין את "מגבלת הכוח".
אתה רק שליח. רק המשתדל, ואתה שייך לחלק גדול ממך, וכללי ממך. את המסר הזה יש לחדד יום יום. שעה שעה. המערכת גדולה ממך, הייתה לפניך ותישאר אחריך. תפקידו של נציג ציבור הוא לתמרן בחכמה ובתבונה בתוך המערכת הגדולה והאימתנית".
לבסוף בחדרה, יחד עם חבריי למועצת העיר, תעלה על שולחן המועצה הצעת תקציב "שאפשר לחיות אתו". זה הזמן להודות לכל החברים שעזרו וסייעו בעצה ובתמיכה, ובמיוחד לידידי יו"ר ש"ס בחדרה ר' בועז ביטון ויו"ר הבית היהודי עו"ד אלי בוסקילה.
ד.
עלינו לחדד כל העת את תפקידנו, לעשות את המקסימום בתחום ההשתדלות, אך בוודאי שלא לנהוג בשררה. וכפי שפתחתי, לזכור את מגבלות הכוח, ולשנן שאין מתפקידנו לשבור הרים ולנפץ סלעים, אלא אך ורק לעשות את ההשתדלות המצופה מעמנו. וכשאנו מדברים על נציגי ציבור על אחת כמה וכמה. נבחרנו , לסייע ככל האפשר לכלל לפתור מצוקות וקשיים, ואת זאת עלינו לעשות בלא לבקש שררה, ותמיד תמיד לזכור שהמערכת הייתה לפנינו – ותישאר גם אחרינו.
יחד עם זאת, ברור מאליו שבמסגרת ההשתדלות והיכולת שלנו כנבחרי ציבור לפעול, פעלנו בחדרה ועשינו ככל יכולתנו בכדי לשמור על העקרונות החשובים לנו, חינוך ורווחת התושבים, לא פסחנו על אף סעיף. והכל עשינו למען הציבור. אני בטוח שמתוצאות השיתוף פעולה הפורה והמבורך, ייהנו כל תושבי חדרה לטווח ארוך.