השבוע זכינו לקיים בבית הספר היסודי סדרת אירועי לימוד מרגשים של "אבות ובנים" לקראת חג החנוכה
מראה האב אוחז בספר לימוד לצד בנו, מתכוננים יחד לאור הגדול, הציף תחושה עמוקה של אחריות משותפת – אחריות לחינוך, לקשר, ולעתיד.
אך בעודנו מתבוננים על האור הפנימי הזה, אי אפשר להתעלם מהחשיכה החברתית שהולכת וגוברת סביבנו, חשיכה הנוגעת לחרמות חברתיות בקרב ילדים. הנתונים קשים: ביותר מ-60% מהכיתות דווח על קורבנות חרם, ו-1 מתוך 6 ילדים חווה דחייה כואבת.
חרם הוא טרור חברתי! הוא גורם לנזקים נפשיים ורגשיים לכל החיים, ולעיתים, כפי שראינו בכאב בדיון האחרון בוועדה לזכויות הילד בראשות חה"כ קטי שטרית , הוא הופך לסכנת חיים של ממש. עלייה מדאיגה בניסיונות התאבדות בקרב ילדים, כפי שפורסם על ידי המועצה לשלום הילד, מותירה את הנורה האדומה דולקת ומצפצפת. הנתק הרגשי שהתעצם מאז הקורונה והשימוש האינטנסיבי במסכים הופך את הבעיה למהדהדת עוד יותר.
פרשת השבוע "וישב" מעמידה בפנינו שיעור נוקב בחינוך. אומנם יעקב אבינו זכה לאחדות מלאה סביב מיטתו לפני פטירתו, אך קדם לכך שיעור כואב על הזהירות מקנאה בין אחים.
בפרשה נאמר: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים". בגד אחד, שסימל שונות ומעלה, גרם לקנאה הרסנית. חז"ל בגמרא (שבת דף י') מחדדים ומלמדים: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (משי) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים…"
הגמרא מלמדת אותנו לגלות עירנות! היא מניחה זרקור על מעשה קטן שהוביל לגלות. עלינו לתת את הדעת: פעמים רבות העדפה קטנה מצד הורה או מחנך, או חוסר תשומת לב, יוצרת את הכר הפורה לחרם.
הבור אליו נזרק יוסף – זהו משל לטרגדיה החברתית. החרם הוא בור חשוך, הוא המקום שבו ילד נזרק לבדידות, ושם חיים ומוות תלויים מנגד.
באירועי "אבות ובנים" ראינו את העוצמה שבה ההורים מעבירים לפיד של ערכים, חוסן ואמונה לדור הבא. זהו הניגוד הבונה לסיפור בפרשת "וישב" – להתרחק מפירוד כואב.
חיזוק משמעותי לעניין נוכל לקבל מחג החנוכה, עם הדלקת נר ראשון בערב יום ראשון. הציווי "נר איש וביתו" מלמד אותנו שהאור מתחיל בבית פנימה, שם ההורים מדליקים את החנוכייה יחד עם הילדים. הבית הוא המרחב המכיל שבו אנו לומדים להכיר את המשותף ואת השונות של כל אחד מהבנים והבנות – תחת קורת גג אחת, מחממת ומאחדת.
זהו המסר שלנו: החרם הוא החושך החברתי, האור הוא ההכלה המשפחתית שאנו בונים בבית. עלינו לוודא שהאור שאנו מטמיעים בביתנו – אור של ביטחון וערך עצמי – יופנה מבפנים החוצה, ולא להיפך. לא נחכה שהעולם יאיר את ילדינו, נחנכם להיות המאירים, לזהות את הילד העומד לבד ולגשת אליו באור של חברות. כך נילחם בטרור החברתי הזה ו"מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך".
שנזכה לימי חנוכה מאירים, בהם נלמד את ילדינו להיות מפיצי אור של חמלה, הכלה ואחריות הדדית- יחד שבטי ישראל.
- בשַׁבַּת פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 16:06 – צֵאת הַשַּׁבָּת 17:16
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
