השנה התפללתי ביום הכיפורים ב"בית הכנסת הגדול" בחדרה. ברגעי השיא ב"כל נדרי" ובסיומה של תפילת "נעילה" עם תקיעת השופר המרגשת המבשרת את סיום היום הקדוש, בית הכנסת היה מלא מפה לפה במאות מתפללים שגדשו את ההיכל. את נקודות הזמן הללו כבר הכרתי, ונערכנו לכך יחד עם הגבאי המסור מר רוני רימר
אך הופתעתי בשעת 'יזכור', בשעה זו הגיעו המונים אל בית הכנסת להשתתף בתפילה הנערכת בצהרי יום הכיפורים לאחר קריאת התורה, בתפילה זו מזכיר כל אחד שאיבד את אביו אמו וקרוביו, את נשמותיהם הגנוזות בגנזי מרומים.
ב"יזכור" כוללים גם נשמותיהם של אלו שנהרגו על קידוש השם במשך הדורות, מאז מסעי הצלב והשואה הנוראה עד ההרוגים במלחמות והפיגועים בתקופה זו.
הדבר עורר אותי לחשוב על אותם יהודים יקרים שרק נראים רחוקים… מה הביא אותם לכאן? מי קרא להם לבוא דווקא עכשיו ?
עם ישראל הוא עם הזיכרון, הזיכרון ששומר עלינו כעם, הוא דו סטרי!
הקב"ה זוכר אותנו לטובה. 'וזוכר חסדי אבות' אנו מזכירים כל יום בתפילת העמידה. וכן הזכרנו בהתרגשות בתפילת מוסף של ראש השנה את הפסוקים בנביא ירמיה: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ …לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד"
ומאידך, הזיכרון שנדרש מאתנו כעם השם, למשל "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" והשבת עצמה היא זיכרון כפול: 'זכר למעשה בראשית', ו'זכר ליציאת מצרים'.
גם חג הסוכות אליו אנו נכנסים כעת ניתן לנו כזיכרון לדורות על ענני הכבוד שהקיף אותנו הקב"ה ביציאתנו ממצרים אל מדבר סיני, בהם סיכך והגן עלינו מכל הפגעים, 'לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם'.
לכאורה אם הסוכה היא זכר ליציאת מצרים, היה צריך לעשותה באביב, בזמן צאתנו ממצרים ולא בתשרי בתחילת החורף ? מבאר הרשב"ם כי הסיבה שעושים סוכה בזמן האסיף (כשאוספים את התבואה) היא, מכיוון, שאנו עלולים לשכוח את ה' (כאשר כל התבואה לפנינו ואנו בטוחים ושלווים) ולומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". לכן ציווה ה' שנצא לסוכה ונזכור את הימים שהיינו עראיים במדבר וישבנו בסוכות, ואפילו בית לא היה לנו. ונודה על הנחלה ועל הבתים המלאים כל טוב…
- זכירת ימי העבר תבטיח את ההווה והעתיד הטוב !
לאחרונה, ביקרתי חייל יקר ואהוב שחייו ניצלו בפגיעה קשה שספג במלחמה, הוא נפגע בשתי ידיו וברגלו. שמעתי ממנו כי תגובתו הראשונה כשהתעורר, לאחר שמונה שבועות שהיה מורדם ובסכנת חיים, הוא ביקש לבדוק האם הזיכרון שלו עובד! הוא ביקש ש'יבחנו' אותו בשאלות על העבר, לראות אם הוא יודע לענות עליהם… וברגע שהבין כי זכרונו לא נפגע, הוא נרגע. "אם הזיכרון קיים אתגבר על הכל" סיכם בפני החייל הגיבור
בימים אלו משמעות ה'יזכור' מקבלת תזכורת מצמררת, עם הנופלים הקדושים בזירות השונות, נזכיר את שכני היקר ר' רפאל מרדכי פישהוף הי"ד שעלה בסערה השמימה ביממה שלפני היום הקדוש, ואת ארבעת החיילים הקדושים שנפלו השבוע בב"ח גולני שליד קיבוץ רגבים, השם יקום דמם
לא לחינם נהגו ב"בית הכנסת הגדול" להזכיר אחרי תפילת יזכור הפרטית את שמותיהם של כל אלו שנפלו על קידוש השם במלחמות השונות, ואת שמות מייסדי העיר חדרה.
לא פלא שאנשים שנראים רחוקים מאוד מאוד כאילו 'הוזמנו' ומגיעים לתפילת יזכור. כי כל עוד הזיכרון עובד, שרשרת הדורות נשמרת!
בתפילה שנזכה לראות כיצד הקב"ה 'זוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם', במהרה בימינו, אמן
- כניסת חג סוכות : 17:36 – יציאת החג: 18:42
- חג שמח לכל עם ישראל
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת שַׁבָּת חֹל הַמּוֹעֵד ✡️
- כניסת שבת: 17:34 – יציאת שבת: 18:39
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת ושְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ✡️
