קְדֻשַּׁת הַמָּקוֹם 

בשישי האחרון הוזמנתי לסדר חופה וקידושין לזוג יקר שבחרו להתחתן סמוך לבית ההורים במושב "עין הבשור" בעוטף עזה.

הקדמתי את יציאתי על מנת לסייר באזור, בפעם האחרונה שהייתי שם הוא היה מלא בשטחי כינוס של חטיבות צה"ל השונות. הפעם המראה היה שונה לחלוטין, הרוב נראה פורח ומתחדש, אך התחושה עדיין ברורה וחדה, ולא רק בחניון רעים שם הוצבו גלי-עד מצמררים  לזכרם של הנרצחים, ועוד זיכרונות מעוררי רגש.

יצאתי מהמקום עם תובנה, המושג 'מקום' אינו רק שטח גיאוגרפי יבש וקר, אלא הוא קולט בקרבו את המאורעות המשמעותיים שהתקיימו והוטבעו בו במשך שנות ההיסטוריה.

הרגשתי את הרוח של אותם קדושים שנעקדו במקום על קידוש השם, כמו גם מעשי הגבורה ההרואיים ופעילויות החסד שנעשו שם מצד ארגוני ההצלה, הפועלים לכבודם של הנפטרים, קיימים במקום ומשאירים עליו רושם.

על הנאמר בפרקי אבות "שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים", מדקדק רבי זושא מאניפולי זצ"ל כי לא זו בלבד אותם אנשים שקבעו את שיחתם בדברים בטלים, נחשבים כליצנים, אלא גם המקום עצמו נהפך "מושב לצים" לאמר כי הוא מקבל את ההשפעה, ואם האנשים שיושבים בו זוכים ועוסקים בו בתורה ובעשיה חיובית, המקום מתקדש ופועל הלאה את קדושתו, וכשיבואו לשם אנשים נוספים, גם הם ישאבו וימשכו לטוב. וכן להיפך, אם הם יושבים ועוסקים בו בדברים האסורים, הם משרים על המקום רושם שלילי ח"ו, וגם אלו שיבואו אחריהם יימשכו לכך.

חניון מסיבת הנובה ברעים

ולעירנו חדרה, בית הכנסת הגדול בחדרה, מקום תורה ותפילה נוסטלגי, עם עבר כביר ומפואר. "החאן" נרכש יחד עם אדמות חדרה בשנת 1891, באותן השנים שימש את ראשוני תושבי המושבה כמקום מגורים. לאחר שהמתיישבים עברו להתגורר בבתיהם, המשיך לשמש בעיקר לצרכים ציבוריים, בית בד, מחסנים, בית מרקחת ובית מלון. במשך השנים הוא עבר עוד שינויים

בשנת 1933 הוחלט על הקמת בית כנסת גדול בעיר. מבנה החאן עבר שימור ובניין בית הכנסת שולב בתוך חצר החאן, כך נותרו עשרה מחדרי החאן שהמשיכו לשמש את המושבה, באחת התקופות הוא שימש כמקום ייסוד הישיבה "ישיבת חדרה" על ידי הרבנים שעלו מפולין, הרב אלחנן פרלמוטר והרב יעקב גלינסקי, עד לבניית מקום קבע בשכונת שלמה.

בתחרות אדריכלית שפורסמה בשעתו לקראת הקמת בית הכנסת זכתה האדריכלית יהודית סגל-שטולצר, ולשם מימון הבנייה נאספו תרומות והוטל מס מיוחד על תושבי היישוב. בית הכנסת עם מעל 1000 מקומות ישיבה, נבנה בין השנים 1936–1940 ונחנך בשנת 1941, שנת היובל לייסוד חדרה.

במשך כיובל שנים ,עד לפטירתו בשנה זו. שימש כרב בית הכנסת, רב העיר מו"ר רבי דוד יחיאל ורנר זצ"ל. במשך השנים שימש בית הכנסת כמוקד התכנסות חגיגית, ותפילות יום יום, בחגים ובימים הנוראים, היה מתמלא בית הכנסת עד אפס מקום, ואלפי המתפללים גדשו אותו וצבאו על פתחו.

כעת, נקראתי אל הדגל, לשמש כרב בית הכנסת. בתקווה כי מקום קדוש שכזה, שכתליו ספוגים בממדים אדירים של התיישבות במסירות נפש, תורה ותפילה, חסד ואהבת ישראל, מהווים את הבסיס והתקווה ל"חדש ימינו כקדם", להעצים ולהאדיר פעילות ענפה של יהדות בנועם ומאור פנים, מתוך אחדות ישראל – יחד שבטי ישראל, וכולכם מזומנים למעמד הנצחת זכרו של הרב ורנר וחידוש והגברת הפעילות שיתקיים בעזרת השם ביום ראשון הקרוב, בשעה 18:00

  • בשַׁבָּת פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים
  • הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:28 – צֵאת הַשַּׁבָּת 19:34
  • חֹדֶשׁ אֱלוּל מְבֹרָךְ
  • שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
  • יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

שתפו:

עוד כתבות

וּפַחַד וְרָחָב לְבָבֶךָ

כפי ששיתפתי, השבוע התקיים טקס הנצחת בית הכנסת הגדול בחדרה 'היכל דוד' על שם כבוד הרב דוד ורנר זצ"ל, רבה של חדרה. והתמניתי לשמש בקודש

אחריות אישית – ציבורית

רציתי להמשיך עם  פרויקט 'תמונות מדברות', לאור התגובות הנלהבות שקיבלתי על הטורים הקודמים… אך כבר אמר החכם מכל אדם "דָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב", אתייחס לערב

תרומה לפדיון כפרות