השעה 19:30 – יום שלישי שעבר, ליל ערב ראש השנה – מתקפת טילים איראנית!
בני הזוג אופיר ועדן היקרים והוריהם קיבלו החלטה לבטל את החתונה
בין אזעקה לאזעקה אצתי טסתי לאולם קאי שבעמק חפר, כולם עם פנים של תשעה באב, הכלה בוכה, כל אחד תופס מחסה בפינה אחרת של האולם, האורחים נסו על נפשם, המלצרים אינם באופק. בוקה ומבולקה.
סוף דבר, הגיעו להחלטה נחושה: החופה תתקיים כאן הערב, כדת משה וישראל!
החופה שנערכה הייתה מהחופות המרגשות ביותר שחוויתי. לקול תקיעת שופר אדירה של חבר הנהלת העיר ר' לירון עמר, ושירי הסליחות שלא השאירו עין יבשה.
התחושה של כולם הייתה כי האהבה תנצח! אמרתי לזוג כי האהבה כאן היא בגדר "אהבה שאינה תלויה בדבר".
תוך כדי האירוע התבררו הניסים שראינו משמים במתקפת הטילים הזו, מאהבת הקב"ה לעם ישראל. ודומה לה אהבת איש לאשתו לבניית בית נאמן בישראל.
יום הכיפורים – היום הקדוש בשנה, רגע השיא, בזמן שבית המקדש קיים כשהכהן הגדול נכנס בבגדי לבן מיוחדים אל תוך "קודש הקודשים", המקום הקדוש ביותר על פני תבל!
ושם, במקום הזה, בארון הקודש, קיימת עדות על עומק הקשר בין הקב"ה לעמו ישראל, ועוסקת רק בו, ללא שום מניעות וסממנים חיצונים. ברגע זה מתברר כי הגורמים הזרים שלכאורה מפרידים ביניהם הינם בעלי השפעה מוגבלת, ונוגעת לרבדים החיצוניים בלבד, אך לפני ולפנים, בעומק ובמהות – קיים הקשר החזק והעמוק ביותר בין עם ישראל לבורא העולם.
מגילת שיר השירים נקראת בחז"ל "קודש קדשים". המגילה היא שיר, משל המחדד את הקשר המהותי, הבלתי ניתן לניתוק, בין כנסת ישראל ובין הקב"ה.
וכך כותב רש"י בהקדמתו לשיר השירים: ראה שלמה ברוח הקדש שעתידים ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן … ויסד ספר הזה בלשון אישה … משתוקקת אל בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעורים אליו … אף דודה צר לו בצרתה ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופייה וכשרון פעליה בהם נקשר עמה באהבה עזה… כי עוד היא אשתו והוא אישה והוא עתיד לשוב אליה.
שיר השירים מגדיר את תופעות הריחוק, כחולשה וקושי במימוש הקשר בתקופות הגלות הקשה, אך בשום אופן לא כניתוק והפרדה, כי עצם הקשר נותר על תילו בכל עת.
"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" (שיר השירים ח, ז)
ובחזרה ליום הכיפורים. לכל אדם יש מה לתקן את מעשיו במהלך השנה שחלפה, ישנם שגיאות, ישנם עבירות, כל חטא יוצר פגם שאותו עליו לתקן, ולכל חטא יש את רמת החומרה שלו, וכך גם האפשרות לתיקונו.
אך ביום הכיפורים שנקרא בתורה "שבת שבתון", אנו נמצאים כולנו בבחינה מסוימת של עומק ופנימיות כמו "קודש הקודשים", וברובד העמוק הזה מתבטא עומק הקשר של האדם עם אלוקיו, בין כנסת ישראל ודודה. ולכן העבודה המהותית היא להתמקד בשורש הקשר עם הקב"ה ומתוך כך תגיע גם חרטה על העבר וקבלה לעתיד .
אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ: תַּמְצִיא צְדָקָה לַעֲדָתֶךָ. תְּלַבֵּב אֶת רַעְיָתֶךָ. תִּכְרֹת לָהּ בְּרִית חֲדָשָׁה. תִּדְרֹשׁ גְּאֻלָּה לְגָלוּתֵנוּ. תָּבוֹא מְהֵרָה לְרַחֲמֵנוּ
- כניסת הצום והַדְלָקַת נֵרוֹת – 17:42 – יְצִיאַת הַצום – 18:47
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת יוֹם כִּפּוּר, כְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה ✡️
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת ושְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ✡️
