בשבוע האחרון התפרסם פוסט של גב' אלמונית שכתבה כך: "אתמול חזרתי מהונגריה, תוך כדי טיסה אני קולטת קבוצה של בחורים דתיים מחלקים עוגות וחטיפים ללא הגבלה לכל הנוסעים … חשבתי שהשתגעו, ואז הם אמרו שזה לזכות אדמו"ר כלשהו שחזרו מהקבר שלו כעת, וכך האדמו"ר היה נוהג, אז גם הם עושים כך.
בהמשך, ניגשו לדיילים רכשו את כל השתייה על חשבונם וחילקו לכל הנוסעים ללא הגבלה … בכל מהלך הטיסה! כ"כ התרגשתי שהצעתי להם שאשלם להם את כל ההוצאות עד השקל האחרון והם לא הסכימו לקחת ממני פרוטה! … עד שלשום עוד הייתי זורקת אותם מהמטוס … לא יכולתי להסתכל עליהם בעיניים בכלל. אתמול הכרתי אותם קצת יותר לעומק והבנתי שהתמונה לגמרי אחרת", לפוסט צורפו מספר סרטונים שבהם רואים כמה בחורים בחזות חרדית מחלקים לנוסעים ההמומים מכל הבא ליד, בשפע גדול.
אני נחשפתי לתיעוד המדובר בדיוק עם נחיתתי בשדה התעופה בבודפשט – הונגריה, בדרכי לעיירה קרעסטיר, מקום מושבו של הצדיק המפורסם הידוע בכינוי ר' שעיה ב"ר משה. אותם בחורים חזרו מקברו של אותו אדמו"ר שכותבת הפוסט לא ידעה לחזור על שמו.
הייתי בדרך לשמוח בשמחת משפחת מ. היקרה, האהובה והמכובדת שבאה להודות להשם יתברך על הניסים והנפלאות שראו לאחר שפקדו את ציונו של הצדיק בתפילה, והתיעוד המדובר ריגש אותי ונתן לי קריאת כיוון לבאות.
אני מניח, שלחלק מהקוראים אין מושג במה המדובר, כמו שאני עצמי עד לפני שבע שנים לא ידעתי, עד שחבר טוב שגר בבודפשט כמעט הכריח אותי לשכור רכב ולנסוע לשם במשך כמעט לילה שלם הלוך ושוב…ובכן, קצת ביוגרפיה… הצדיק רבי ישעיה נולד בשנת ה'תרי"ב (1852)והוא התפרסם במיוחד בהנהגת צדקה וחסד בין אדם לחברו. ביתו היה פתוח לרווחה לכל עני ומר נפש, כולם מצאו אצלו סעודה מספקת להשיב את נפשם.
בחצרו היה מקום לכל יהודי ויהודי באשר הוא ובכולם נהג במידה שווה של טוב עין. הוא היה רגיל לומר בענוותנותו שאכן הוא אב"ד של עיר קרעסטיר, כי אב"ד ראשי תיבות: אורחים, בורחים, דורכים. כי בביתו שוכנים 'אורחים' – כפשוטו, 'בורחים' – הם מי שברחו מביתם ומקהילתם מכל קצוות ארץ מכל מיני סיבות, ו'דורכים' – הם הפועלים היהודים שהועסקו בכרמים (דורכים בענבים) במשך השבוע, ולקראת שבת יורדים היו אל חצרו להשביע את רעבונם.
מספרים שיומיים לפני פטירתו ביקש בתחנונים מנשות העירה לבשל הרבה אוכל לכל משתתפי הלוויה… שלו! נפטר ב ג' באייר ה'תרפ"ה (1925)
אחזור לאירוע שהתקיים שם בשבת האחרונה, לא אוכל לתאר במילים את רגשות ההתעלות והחיבור למקור של חסד, רחמים והטבה, כלשונו של בעל ספר החינוך: "כי הטוב ידבק בטוב. והאל הטוב חפץ להיטיב, ולכן יצווה עמו לבחור בטוב…"
בתחושה שלי זה היה בבחינת "זה לעומת זה עשה האלוקים", שלעומת הפילוג בעם והמחלוקות המצערות, ישנם גם מקורות מופלאים כאלו של חיזוק למידת החסד בצורה פורצת גבולות, להראות לנו כמה טוב וכמה חשוב לעשות טוב ליהודי, בכל מחיר ובכל מצב! קשה להסביר את "תעשיית החסד" שהייתה שם… עד כדי תחרות ממש על כל אורח בכל סעודה מסעודות השבת. אולי נרחיב על כך בהזדמנות.
לסיום אספר לכם, כשחזרתי ביום ראשון בצהרים לשדה התעופה פנו אלי זוג אנשים שלא הכרתי לפני וביקשו לפרוט להם שקלים לאירו כדי לרכוש בקבוקי שתיה קטנים לפני הטיסה, וברוח המקום ממנו הגעתי ,רכשתי עבורם את בקבוקי השתייה על חשבוני…
אלא שגם הם מצידם לא ויתרו, וכשהבינו את הרעיון מצאו מישהו אחר לפרוט אצלו וקנו עוד עשרות בקבוקים והתחילו לחלק חינם…מסתבר שמידת החסד היא מדבקת! והנתינה היא ויראלית… זרעו של אברהם אבינו ניחן במידת החסד, והתפקיד שלנו הוא רק לשמור על כך ולא לקלקל…
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת שָׁלַח
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:16 – צֵאת הַשַּׁבָּת: 20:29
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ ✡️
