אפקט המומנטום
מציאות החיים המתגלגלת מזמנת לנו לא פעם אירועים מפתיעים, ההזדמנויות הבלתי צפויות הללו מעניקות לנו זמני מבחן למידות הטובות ולפרגון ההדדי של הסביבה. וכעת, בלי להיכנס לפרטים, נתקלתי השבוע בכמה וכמה סגנונות של תגובה, חלקם מפרגנים מכל הלב לזולת, מעניקים לו את הקרדיט לבצע את תפקידו כראוי וכיאות, וחלקם – פחות…
התעוררתי לחשוב על כך שאנו נתקלים במשך החיים בסגנון תגובות די קבוע של אנשים מסוימים, תמיד יהיה את זה שיגיד, מה? ההוא נבחר לתפקיד המנכ"ל? הוא למד בדיוק כיתה מתחתי, והוא היה הלוזר של השכבה… ההוא נבחר לתפקיד פלוני? אני מכיר אותו, ולא מהיום… הוא הרי חבר של חבר של בן דוד שני של השכן שלי, ממש מוזר… מסתבר שיש כאלו שלא קל להם לפרגן, הפרגון ההדדי הוא תכונה חשובה מאוד, ומי שלא זוכה לרכוש אותה, מפסיד בראש ובראשונה – לעצמו!
כשניסיתי להעמיק עוד קצת בנושא ראיתי שהנושא הוא קצת יותר עמוק, והרבה יותר בסיסי, משום שלפעמים הצורך הוא פשוט לראות את המציאות בצורה נכונה. וכאן זו כבר בעיה אמתית, כי חוסר הכרה במציאות, היא חסר בסיסי. ולפעמים חוסר ההשלמה עם מינוי כזה או אחר, היא חסר בראיית המציאות!
*
פרשתנו – פרשת יתרו – היא פרשת קבלת התורה. בפרשה זו אנו חווים את קבלת התורה במעמד הר סיני, המעמד הנצחי בו זכה עם הנצח לקבל את תורת הנצח, מאת בורא העולם.
מעניין לראות כיצד בפרשה נשגבה זו התורה מלמדת אותנו על סיפורו של יתרו, שהגיע מאן שהוא, וזכה להיכנס לתוככי העם היהודי, ואף זכה לקבל מקום של כבוד אמיתי, פרשה בתורה נקראה על שמו! ננסה להפיק מכך מסר אחד, לחדד אותו ולהפיק ממנו בשבילנו מוסר השכל לחיים.
התורה מתארת את סיפורו של יתרו, שלאחר ששמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הגיע לקראת עם ישראל. בסופו של תהליך, הפך יתרו ליועצו של משה רבינו, עד שהתורה מעידה שמשה רבינו שאל את הקב"ה וקיבל את התשובה לשמוע בקול חותנו יתרו!
ומה הייתה מעלתו של יתרו מעבר לשאר האנשים בעולם, שגם הם שמעו באותה מידה על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק?
יש משפט שאומר 'האיש הנכון בזמן הנכון'. העולם מורגל לומר שההצלחה היא של מומנטום ושאלה של עיתוי. אנו יודעים נאמנה כי הכל נעשה משמים, וגם המומנטום והעיתוי וכל מה שמסביב, נגזר משמים. אך במקביל, האדם מצדו צריך לעשות את המוטל עליו מצדו. וכמי שראה בחייו כמה וכמה אנשים מצליחים, אני יכול להעיד שאכן ברוב המקרים זה עניין של עיתוי. בדיוק מתפנה תפקיד, בדיוק מחפשים מישהו שיתאים לתפקיד מסוים וכו' וכו'. ובשתי מילים ניתן לומר: 'סייעתא דשמיא'.
הנה, כל העולם שמע את קריעת ים סוף. "שמעו עמים ירגזון", והמומנטום היה קיים. כל אחד יכול היה לקום ולעשות מעשה. אך מי היחיד שקם ובא? יתרו.
חכמינו זיכרונם לברכה לימדו אותנו כי "תעלא בעידנא סגיד ליה", כלומר, שועל בזמן שהוא מכהן בתפקיד המלך – תשתחווה לו. כשאנחנו רואים אדם – בעמדת מפתח, אנחנו צריכים לדעת כי הוא קיבל את המינוי הזה משמים, ועלינו להתייחס לכך בהתאם. מותר לנו להתכופף ולהיכנע למציאות שסיבב הבורא בעיתוי הנוכחי, ולתת לו את הזמן שנקצב עבורו בכהונתו.
בתקופתנו זה רלוונטי שבעתיים, זה נכון בהתנהלות היום יומית, זה נכון עוד יותר בסוג הממשל שנהוג כיום ברוב מדינות העולם. זה נוגע גם למישור הארצי, וגם למישור המוניציפלי. זה הוא המסר שניתן ללמוד מכאן, וכל אחד יפיק מכך את המסרים הרלוונטיים עבורו.
שבת שלום!
