"דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט" – ובתרגום חופשי: האדם מתכנן, והקב"ה צוחק…
זה הוא משפט יהודי עתיק ביידיש, אני לא חזק ביידיש, אבל כנראה שאני לא היחיד ששמעתי אותו מסבתא שלי…
נזכרתי שוב במשפט לפני שבוע וחצי ואשתף, יום שלישי שעבר הייתה אמורה להיערך חופה שתוכננה כשנה וחצי (!) קודם לכן, זוג מארה"ב שבחר את אחד המקומות היפים בארץ, באזור קיסריה. הכל נראה מקסים, הכל מתוכנן מראש בקפידה, המקום המתאים, ביום מתאים, יום שלישי שנכפל בו כי טוב, התאריך בתקופה זו של השנה מתאים למזג אוויר נוח, הכל מושלם!
נעבור לשורה התחתונה… במועד ובמיקום שנקבע, השעה 20:30, אנחנו יושבים ביחד על הכתובה, ולפתע… קולות וברקים, ומיד – מטחי מטר כבדים… כולם מבינים שאין אפשרות לצאת כך לחופה!
לא אמתח אתכם יתר על המידה, אעדכן שהחופה התקיימה לאחר הסעודה… באזור השעה 22:30. ממש לא כפי המתוכנן… גם לי היו תכניות רבות לערב הזה שנגוזו להם… עד כאן מהאירוע ההוא שהתחיל בתכנון מוקדם לכל הדעות, שנה וחצי קודם…
באופן טבעי ישנה הערכה לאנשים שיש להם חזון לאורך זמן… יושבים על תרחישים אופציונליים, מנהלים מראש חישובים אפשריים וגם בלתי אפשריים… אם יקרה ככה, אז ככה. ואם כך, אז כך וכך… זה נכון בפוליטיקה, בעסקים ובעצם בכל דבר. איזה ביטחון שהם משדרים, ממש וואו!
אבל, האם אכן זו הדרך? כמה פעמים באמת העסק עובד על פי התכנונים? כמה פעמים התחזיות מתממשות?
נו, אז מה באמת? האם נכון לתכנן מראש, או לזרום עם המציאות?
כדרכינו, נחפש את התשובה בפרשת השבוע. 'עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּושְׁלִים – בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן' מצד אחד להציב מול העיניים את האמת הברורה שאתה לא באמת קובע את המציאות. נקודה. ומצד שני לדעת את המקום שלך בתוך זה, לחיות בחשבון נפש תמידי ולבחור את הבחירות הנכונות. מה שחשוב זה לא להתבלבל, לשני הכיוונים… לא לחשוב שאתה הקובע, ומצד שני במקומות בהם אתה נדרש לחשבון ובחירה, לא להתחמק מזה.
ולכן לדעתי השילוב הנכון הוא הבנת המצב ברגע הנתון, וקבלת ההחלטות הנדרשות באותו רגע. שילוב של גם תכנון עם ספונטנית. נוסחה גמישה, תכנון מתוך גישה של אמונה ובטחון.
אני חסיד של גישה הוליסטית… שניהם הכרחיים – התוכנית והביצוע – כי אי אפשר לצאת לדרך בלי תוכנית ובלי חזון, גדולים ככל שיהיו, אבל צריך גם יכולת ביצוע, ניתוח פערים, הצבת גבולות ותנאים, הערכת מצב, שינוי כיוון אם צריך, שיתוף והאצלת סמכויות.
נמצאים אנו בסיומה שנת הלימודים, מצד אחד חייבים לעשות חשבון "מה היה לנו?" מצד שני לתכנן את העתיד , ומצד שלישי לדעת כי "לא עליך המלאכה לגמור, אבל – אין אתה בן חורים להיפטר ממנה".
את ה'חשבון' הזה למדנו מפרשת השבוע 'עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּושְׁלִים – בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן', ומלמדים אותנו חז"ל: 'המושלים – אלו המושלים ביצרם. 'בואו חשבון – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.
כל סוחר טוב יודע כי אין אפשרות לנהל עסק ללא עריכת מאזנים. כולנו סוחרים! העולם הזה – הוא יריד ענק, שבו אנו הסוחרים, מחליטים מה לקנות ומה לא, מאלו הפסדים ונזקים צריך להיזהר, במה שווה להשקיע ובמה לא.
אז החשבון מתחיל מ"מה היה"? מה עשינו ומה הרווחנו מכל דבר. והחשבון כולל גם את התכנון לעתיד. אבל, כפי שלמדנו יש לחזור ולשנן כי התוצאות הינם בידי שמים.
אדם יכול להשקיע שנים בקדנציה, לבנות ולעזור ולתכנן אין ספור תכנונים לקדנציה הבאה, ואז… המציאות טופחת על פניו, והקלפים מתערבבים. סיטואציות משתנות, והכל מתחיל מחדש….
התפקיד של האדם הוא להסתכל במבט הנכון ולערוך את החשבונות בהתאם.
בואו חשבון!
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת חֻקַּת
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:21 – צֵאת הַשַּׁבָּת: 20:34
שַׁבָּת שָׁלוֹם ✡️
"יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"
