השבת נקרא בכל תפוצות ישראל את שתי הפרשיות בהם מסתיים ספר במדבר, גם בני חו"ל שנפרדו מאיתנו בסמוך לחג השבועות בסדר קריאת הפרשיות, כעת כבר חזרו ומתאחדים אנחנו יחד בסיום וקריאת: חזק חזק ונתחזק!- יחד שבטי ישראל !
בספר במדבר עם ישראל עבר את התקופה הקשה והמחשלת של ארבעים שנות ההליכה במדבר, והשבוע אנו מסיימים פרק זה בתולדות ישראל.
וכך פותחת התורה את הפרשה "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה', אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' … לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". המסר ברור, נוקב וחד משמעי, 'ככל היוצא מפיו יעשה'. אנו למדים מכך את כוח הדיבור אדם מוציא מילה מפיו, והיא פעולת פעולה! אין אפשרות להתחמק ולומר: "נו.. באמת? סתם", "לא התכוונתי", "זה לא היה ברצינות". לא, אין דבר כזה. אמרת מילה? תעמוד בה!
לצערנו, בעולם המעשה אנו מכירים סגנון אחר לגמרי של התנהלות, בעברית מדוברת קוראים לזה "פוליטיקה"… האם מוכר לכם המשפט: "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" – מקורו של הסיפור מיוחס לאחד מראשי הממשלה בזמנו בתקופה שכיהן כשר אוצר כשבאו אליו אנשי ההתיישבות בשנת בצורת ודרשו את הסובסידיות שהבטיח להם. הוא השיב להם ברוגע: הבטחתי? אכן! אבל לא הבטחתי לקיים… משפטים נוספים נקשרים אל האפיזודה העגומה הזו, הצד השווה שבהם היא ההתכחשות לקיום הבטחות!
לצערנו זה אינו משפט רטורי בלבד, זו היא מציאות כואבת המתפשטת בתרבות הישראלית ומאיימת עלינו כחברה בריאה. תירוצים להפרת סיכומים ממש לא חסרים, אבל התורה – תורת אמת – מלמדת אותנו כללים אחרים.
בימים אלו כאשר סדר היום הציבורי מופר שוב ושוב באמצעות גלי המחאה המתחדשת, מבלי להיכנס לדיון על הזכות הדמוקרטית לשבש את החיים לאזרחים תמימים שרוצים 'בסך הכל' לחזור הביתה בסוף יום מייגע… מסתבר כי הדיון הציבורי סביב הרפורמה המשפטית, מלא ועמוס באמירות רבות משני צידי המתרס, שחלקן בוודאי אינו עולה בקנה אחד עם המציאות האמיתית.
ניקח רק לדוגמא את הוויכוח הקולני אודות הדיונים בבית הנשיא שהתקיימו במשך כמה חודשים והעלו חרס בידם, כל אחד טוען להגנתו על הסכמות שהושגו, או כמעט הושגו, או כמעט כמעט הושגו… אף אחד מאתנו לא באמת יודע מה היה שם, אבל מה שברור הוא שלא כל האמירות הנחושות משני הצדדים עונות על ההגדרה: אמת!
ובכלל, עצם קיומן של דיונים ארוכים וממושכים שיתכן והיו מלכתחילה דיוני סרק, לצרכי מסחר פוליטי כזה או אחר, גם הוא אינו עולה בקנה אחד הערך האמיתי שהתורה מלמדת אותנו לתת למילה שלנו!
אנו מתקרבים לימי הבחירות המוניציפליות, מטבע הדברים נערכים סיכומים נחתמים הסכמים, הכל מוכר. אך ברוח הפרשה אנו נדרשים להתבונן מראש, כמה מפתה להבטיח, כמה קל להתחייב. אבל, כמה קשה לקיים! ולכן, חובת הזהירות היא לדעת מראש שיש משקל לכל מילה, יש מחויבות!
על כך אומרת התורה: "ככל היוצא מפיו יעשה". "ככל" – לא רבע, לא חצי, גם לא שלושת רבעי. הכל! מה שהבטחת – תקיים. חלק בלתי נפרד מהמוסריות והיכולת שלנו לשרוד כחברה הוא היכולת שלנו לעמוד מאחורי הדיבורים שלנו. האמון ההדדי בנוי מכך שאנשים לא משקרים האחד לשני. הומוגניות היא בראש ובראשונה לעמוד מאחורי המילה שלך. לא להתכחש לעצמך – להבטחות שאתה בעצמך הבטחת.
ניקח לעצמנו את הלימוד המעשי מהפרשה שלנו, וכפי שגם נכתב בחומש דברים אותו אנו מתחילים מיד עם סיומו של החומש שלנו, "מוצא שפתיך תשמור ועשית", מוצא שפתיים ודיבור הפה צריכים שמירה, לא להרבות בהם שלא לצורך, קל וחומר שלא באופן שיפגע חלילה בזולת. ובדגש על כך שבמידה והדיבורים כן יצאו מפינו, הם צריכים "עשייה", עמידה בהבטחות, קיום ומעשה!
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת מַטּוֹת וּמַסְּעֵי
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:19 – צֵאת הַשַּׁבָּת: 20:30
שַׁבָּת שָׁלוֹם ✡️
"יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"
