אפתח בסיפור שעשוי להישמע כמו המצאה או עלילה דמיונית, ובכל זאת הרגשתי שתפקידי הוא לשתף אותו לתועלת, למסר של אמונה והשגחה פרטית מופלאה.
באחד מימי השבוע הגעתי לערוך "חופת שקיעה" באולם השוכן במלון על חוף ימה של נתניה, אך כשהגעתי למקום עודכנתי על ידי צוות ההפקה שהחופה לא תיערך לפני השקיעה, וכנראה גם לא לפני צאת הכוכבים. עד כאן, סביר… שינויים כאלו קורים, והכל בסדר.
מכאן אני מטשטש חלק מהפרטים, מפני צנעת הפרט.
יצאתי מהאולם בחיפוש מנין לתפילת מנחה, התברר לי שבמלון מתאכסנים מפונים מהצפון, משלומי, קריית שמונה, ועוד ישובים מהאזור. ניגשתי אל האדם הראשון שפגשתי בלובי לצורך העניין נקרא לו גדי, והתעניינתי האם מתקיימת במלון תפילת מנחה, הוא השיב לי כי נראה לו שכן, והוא התנדב לכוון וללוות אותי למעלית לקומה H שם העריך שמתקיים המניין.
הוא נראה קצת נבוך וסהרורי. תוך כדי הדברים הוא סיפר לי שבמשך כל החודשים שהוא במלון הוא לא נכנס לבית הכנסת, חוץ מבליל חג הפסח.
גדי נשאר לתפילת מנחה, ולאחר התפילה התבקשתי למסור הרצאה קצרה עד לתפילת ערבית, קיבלתי "אישור" מההפקה ונעתרתי לבקשה.
במשך כ 15 דקות דיברתי על פרשת השבוע, הוספתי דברי אמונה בשילוב סיפורים מאוצרו של מו"ר הרב גרוסמן.
הזכרתי בקצרה את הרעיון של הבעל שם טוב שמסביר כי אותם מסעות המוזכרים בפרשת השבוע -פרשת "מסעי", בהם נסעו וחנו בני ישראל במדבר, מרמזים על ניסיונות ואתגרים שעמדו בפני עם ישראל בכל נקודת עצירה, והתיקון הפנימי אותו נדרשו לעבור.
כמו אבותינו במדבר כך גם כל יהודי עובר במשך שנות חייו את עשרות המסעות והמקומות בהם הוא צריך לעבור מתוך אמונה שזהו המקום וזה הזמן בו הוא אמור להיות באותה נקודה.
בעקבות הבעל שם טוב, בעל ה"נתיבות שלום" הסביר שהמסעות מתוארים בלשון הווה “אלה מסעי בני ישראל…” ולא בלשון עבר כדי לרמז למסעות ההווה שכל יהודי עובר בחייו. וכל האירועים העוברים על האדם מכוונים כך מלכתחילה … כדי לאפשר לאדם “להגיע לשלמות תיקונו”, לסייע לו לתקן את מידותיו ואת אישיותו .
בזווית העין קלטתי שגדי עדיין אתנו, ומרגע לרגע הוא היה נראה טעון יותר.
כשיצאתי, ניגש אלי גדי, ובדמעות שיתף שהיום התבשר בבשורה קשה – גילו בגופו את המחלה הידועה. בסערת רוחו הוא פנה אל בורא עולם בבקשה שייתן לו "איתות". והנה, במפתיע, תוך כדי כך הוא פוגש בי בלובי המלון, כשאני שואל אותו על תפילת מנחה! הוא ראה בכך את האיתות המבוקש, וליווה אותי אל התפילה, והצטרף אליה, תפילה כמעט ראשונה שלו בתקופת שהותו במלון. כשהוא שומע את דיבורי האמונה והבטחון, והמסעות הפרטיים של כל אחד בחיים, הוא הרגיש שבורא עולם שלח אליו את המסרים האלו, לבקשתו!
הוא ביקש נרגשות שאזכיר את שמו לברכה. התעניינתי אצלו באיזה בית חולים הוא מטופל, והוא ציין גם את שמו של הפרופסור מנהל המחלקה האחראי על התיק הרפואי שלו.
עליתי בחזרה לאולם כדי למלא סוף סוף את "הכתובה", כתבתי את שמותיהם המדויקים של החתן והכלה ושמות האבות, ומה אני מגלה?!…. אבי החתן הוא הפרופסור מנהל המחלקה אותו הזכיר גדי!
מכאן שוב אסתיר כמה פרטים, רק זאת אשתף שההיכרות שערכנו בין גדי לבין מנהל המחלקה, הייתה כבר לתועלת מרובה, בתקווה לרפואה שלימה לו ולכל חולי ופצועי עם ישראל בע"ה.
נְאַחֵל בְּשׁוּרוֹת טוֹבוֹת וּרְפוּאָה שְׁלֵמָה לְגָדִי וּלְכָל חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אָמֵן וְאָמֵן
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת מַטּוֹת מַסְּעֵי
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:07 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:16
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
