כשעומדים באתר בנייה, בין מערבלי הבטון, קולות הטרקטורים, מול הפיגומים, בתוך האבק – באופן טבעי קל להיתפס למחשבות על הפרטים הטכניים: לוחות זמנים, תקציבים ותכניות אדריכליות. אבל השבוע, כשהסתובבתי בשיפוצים שנערכים במבנים ובכיתות לרווחת התלמידים, קולות הפטישים הדהדו בי דווקא מחשבה אחרת לגמרי.
אנחנו נמצאים בפתחו של חודש אלול. החופש הגדול מסתיים, בעוד ימים ספורים, בראשון לספטמבר, יצעדו אלפי תלמידים בינות לקירות הללו. והשאלה האמיתית היא לא רק איך נראים המבנים – אלא באיזו גישה אנחנו נכנסים אליהם.
בפרשת השבוע, פרשת שופטים, התורה מעניקה לנו ציווי מיוחד לגבי בניית המזבח: "מִזְבַּח אֲבָנִים… לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל… אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה".
האיסור להניף ברזל על אבני המזבח מגלם בתוכו מסר חינוכי , ושלמה המלך החיל אותו על בניית בית המקדש כולו: "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ".
בספר "החינוך" מבואר על פי היסוד המובא כבר במכילתא: הברזל מסמל מלחמה, כוח הרס וקיצור ימים. המזבח בפרט ובית המקדש בכלל, לעומת זאת, נועדו להטיל שלום ולהאריך ימים. אין זה ראוי שהכלי שמקצר ומנתץ יונף על מה שמביא חיים וחיבור.
רבן יוחנן בן זכאי מוסיף ודורש: אם על אבנים דוממות, שאינן רואות ואינן שומעות, ציוותה התורה לבנות בדרכי שלום מבלי לפגוע – אדם שעושה שלום בין איש לרעהו, על אחת כמה וכמה.
בעולם הבנייה הגשמי – כדי שהאבן תתאים לתבנית, מניפים עליה פטיש, חוצבים בה ומסתתים אותה בכוח. אך בעולם החינוך, אנו מאמינים בכלל הפוך: לא שוברים את האבן כדי שתתאים לשבלונה – אלא טורחים ומתאמצים לבנות את המבנה כולו מתוך כבוד לייחודה של כל אבן!
כשאנחנו בונים בית ספר, אנחנו לא מנהלים מפעל עם פס ייצור שבלוני למוצרים אחידים. התלמידים אינם בלוקים זהים בסרט נע. כל ילד שמגיע בשערי המוסד הוא "אבן שלמה" – עולם מלא עם אופי, כישרונות, נשמה וקצב צמיחה ייחודי משלו.
תפקידו של המחנך – ושלנו כהורים וכקהילה – אינו להשתמש ב"כלי ברזל" כוחניים או ב"כללי ברזל" קשיחים כדי לסתת את הילד ולדחוק אותו בכוח לתבנית קבועה. התפקיד שלנו הוא להביט בו בעיניים אוהבות, לזהות את הצורה המקורית והשלמה שלו, לעצב אותו בכבוד ולהציבו במקום המדויק שבו הוא יוכל לזרוח ולפרוח.
הבטון והבלוקים שאנחנו יוצקים בימים אלו בשטח הם רק המעטפת הפיזית. הבניין האמיתי, ה"מקדש" החי שבו יוצקים את מבנה הרוח של הדור הבא, נבנה מהנשמות של התלמידים.
לקראת השנה החדשה – חודש הרחמים והסליחות, נייחל ונקווה שנזכה לבנות בתים ומוסדות בדרכי שלום, לראות בכל תלמיד ותלמידה את השלמות הייחודית הקיימת בהם ולזכור תמיד: כשיוצקים יסודות של אמון, כבוד ואהבה – מקבלים בניין שמחזיק מעמד ומאיר לדורות.
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים
- הדְלָקַת נֵרוֹת: 19:08 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:04
- שבת מבורכת לכל עם ישראל ✡️
- יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
