עומדים אנו בפתחה של שבת שובה, בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, וכבר מרגישים באוויר את קדושתו של יום כיפור. בלבו של כל יהודי מפעמים רגשי קודש והתרגשות עמוקה.
מצד אחד, יום הכיפורים הוא יום תענית, הבדלה מוחלטת מצרכי החומר ואימת הדין. מן הצד השני, חז"ל מציבים מולנו קביעה מפתיעה ומטלטלת: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" (משנה, תענית).
איך יום שכולו צום נחשב למשמח ביותר?
התשובה היא שביום הכיפורים אנו זוכים ל"שמחת הנפש בטהרתה". השמחה אינה נובעת מנוחות או מתענוג גשמי, אלא מטהרת הלב, מניקוי המשקעים, ומעצם התחושה שאדם יודע שהוא בדרך הנכונה ועשה מה שצריך. אין שמחה גדולה מזו.
את היסוד הזה אנו פוגשים בתיאור הכהן הגדול בצאתו מקודש הקודשים שבבית המקדש : "אֶמֶת מַה נֶּהֱדָר הָיָה מַרְאֵה כֹהֵן גָּדוֹל, בְּצֵאתוֹ בְּשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ". במסכת יומא מסופר כי כשיצא בשלום, היה עושה יום טוב לאוהביו. זוהי שמחת ההשלמה: כשאדם נושא אחריות כבדה ומסיים שליחותו ביושר – נפשו מתמלאת אור.
"וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהילים צז). ישרות לב פירושה שאין פער בין המצפון למעשה. כשאדם הולך ישר – הוא מאושר, ללא צורך בתארים.
לא במקרה אמרו דורשי רשומות כי "שליח" שווה בגימטרייה "שמח"! מי שרואה בעשייתו שליחות, חייו מתמלאים בשמחה פנימית.
הרעיון הזה הדהד בי בעוצמה עם הודעת הפרישה של ידידי ורעי , ח"כ הרב אורי מקלב.
אני מכיר את ר' אורי כמה עשורים, עוד מבית הוריי בשכונת רמות בירושלים . מי שמכיר אותו יודע: גם כשהוא רץ עמוס משימות, פניו נותרות תמיד מאירות. בצאת השבת, תמיד ראיתיו במניין הראשון של ערבית – ממהר להמשיך בעשיית חסד ופניות ציבור.
כשהגעתי לנחמו על פטירת אביו ז"ל, ראיתיו מבעד לצער עונה להמוני המנחמים בחיוך עדין. תהיתי: איך אדם שנחשף מדי יום לכל כך הרבה מצוקות שומר על חיוך תמידי? התשובה היא הנאמנות והשמחה במילוי השליחות!
במשך שנים הוביל ר' אורי במדדי העשייה, זכה באות הפרלמנטר המצטיין ובאות אביר איכות השלטון. במכתב הפרישה שלו זיקק את המהות:
"כל יום הרגשתי את השליחות מחדש… השליחות לא כבדה עליי ביומי האחרון כביומי הראשון. זכיתי לקבל את השליחות הזו והשתדלתי לבצע אותה באמונה וביושר".
החיוך שלו, שמגיע מלב נקי, ימשיך איתו בכל מקום. כי כשהעשייה היא שליחות, השמחה אינה תלויה במעמד, אלא נובעת מהפנימיות! (ואגב שליחות – עם יו"ר התנועה, הרב משה גפני, יש לי היכרות של מעל 30 שנה. הסיפורים שבין השורות שווים טורים נפרדים, ועוד חזון למועד).
ביום הכיפורים, כל אחד עומד מול בוראו ובוחן את עצמו: האם הוא ממלא את תפקידו נאמנה? כל אחד מאיתנו הוא שליח בחלקת אלוהים הקטנה שלו. כשנכנסים ליום הכיפורים מתוך הבנה שזו ההזדמנות להיטהר ולחזור לתפקיד המיוחד שלנו – יוצאים ממנו מאושרים. מאחל לכולנו שנזכה ללכת ישר, לשמוח בשליחותנו ושתמיד נדע להאיר פנים זה לזה.
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (שַׁבַּת שׁוּבָה)
- כְּנִיסַת שַׁבַּת ותחילת הַדְלָקַת הנרות: 18:24
- יְצִיאַת שַׁבַּת (צֵאת הַכּוֹכָבִים): 19:18
זְמַנֵּי כְּנִיסַת וִיצִיאַת צוֹם יוֹם כִּפּוּר
- כְּנִיסַת הַצּוֹם: 18:21
- יְצִיאַת הַצּוֹם: 19:15
שבת מבורכת וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל ✡️
יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 
