על קנאת אחים, וחתן אחד מקופח…/טור שבועי/פרשת וישב

"ויקנאו בו אחיו"

1.

השבוע הייתי עד לסיומה של דרמה משפחתית, שהחלה בסכסוך משפחתי שיצא משליטה, והסתיימה בס"ד בהשכנת שלום. לפני כחודש וחצי ישבו אצלי זוג לשיחת התרשמות ראשונית, כפי שאני רגיל לעשות עם כל הזוגות אותם אני מחתן. במהלך השיחה שאלתי את החתן איזה כיבוד הוא מעוניין לתת לאביו. החתן ענה לי ביבושת ש"האבא לא יהיה בחתונה…" כשאומרים לי משפט כזה, אני מיד מפליג למחוזות האבל והשכול. כמובן ששאלתי אותו כיצד הוא מעוניין להזכיר את אביו המנוח בחופה, שאגב לדעתי, זהו החלק הקשה והרגיש ביותר בלחתן זוגות.

להפתעתי החתן אמר שאביו חי וקיים, אך הם אינם בקשר כבר במשך 8 שנים. ומדוע? הוא סיפר שיש לו אח תאום, ומאז שהם ילדים קטנים, ההורים שלו מעדיפים את אחיו על פניו. כך חי החתן במשך שנים עם תחושת קיפוח. תחושה זו ליוותה אותו יום יום, שעה שעה. תחושת קיפוח שהובילה לקנאה שנגמרה בשנאה וסכסוך משפחתי, עד כי החתן לא הזמין את הוריו ליום שמחת לבו. בסיעתא דשמיא יש לסיפור הזה סוף טוב. זכיתי להפגיש ביניהם ובחתונה שהתקיימה השבוע האבא ליווה את הילד.

מאז שהסתיים המקרה, אני מנסה להבין מדוע קנאה מובילה לשנאה? אם נתבונן היטיב נגלה, שבמקרים כאלו, הקנאה אינה באה ממקום של "למה לא נתנו לי?" אלא מ"למה נתנו לו???"

גדולי הפסיכולוגים מנסים כבר רבות בשנים להבין בנפשו של האדם, את חוסר היכולת שלו לפרגן לזולתו. מחקרים רבים גילו, שפעמים רבות האדם משלים עם חוסר כשרונו או עם חוסר היכולת שלו להשיג משהו מסוים, אך מה שמפריע לאדם יותר מכל זה "מדוע השני כן". וכפי המשל הידוע, על אותו אחד שאמר "אין לי בעיה שיוציאו לי עין, בתנאי שלשני יוציאו 2 עיניים".

2.

פרשת השבוע "וישב", עוסקת בנושא הקנאה. מספרת לנו התורה על יחס מיוחד שהעניק יעקב אבינו לבנו יוסף. יחס אהבה יתרה שבלט במתנה מיוחדת: כתונת פסים. יחס זה של אהבה מיוחדת מצד יעקב ליוסף עורר אצל האחים רגש קנאה שהלכה והתפתחה לידי שנאה, וזו לשון הפסוק: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". השנאה הביאה אותם גם להתרחקות מיוסף, עד כדי הימנעות משיחה. "ולא יכלו דברו לשלום".

כתבתי על כך כבר בעבר, על הצורך שלנו כהורים וכמחנכים, לדעת שלהעדפה יש מחיר. כאשר ילד או תלמיד מרגיש שמעדיפים מישהו אחר על פניו, אזי מתפתח אצלו רגש של קנאה שהופך במהרה לשנאה. כמובן, כאשר אנו עוסקים בשבטים הקדושים וביעקב אבינו, עלינו לזכור כי איננו עוסקים בדרגתם הרוחנית ואין אנו מתיימרים להבין פשוטו של מקרא. אך כל העדפה של הורים כלפי אי-מי מהילדים, יכולת להיות הרת אסון.

הגמרא במסכת שבת אומרת: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים." פעמים רבות ישנו מחיר כבד להעדפה, ולנו כהורים וכמחנכים ישנה החובה לדאוג לכך שילדנו לא ירגישו תחושת קיפוח או העדפה.

3.

תכונה זו של קנאה, מתפתחת כבר מגיל צעיר. אם נקח זאת למשל למחוזות בית הספר, הרי שכאיש חינוך, הדבר בו אני נתקל כל העת, זה אי היכולת של ילד לקבל את העובדה שהוא כן וחבירו לא. בכל פעם שתלמיד מקבל עונש, יבוא לאחריו השאלה הקבועה: "מדוע רק אותי מענישים ואת כולם לא". כאשר תלמיד ייבחר לתפקיד מסויים, תמיד יקום תלמיד שישאל: "למה אותו ממנים לתפקיד, ואותי לא?"

ואתם יודעים מה? הפלא הגדול ביותר הוא שתכונה זו לא חולפת עם השנים. אני שומע כל העת טענות של הורים, שמתלוננים על עונש שהושת על ילדם. המעניין הוא שלכל התלונות של ההורים נלווה המשפט: "אבל בשבוע שעבר ילד אחר בכתה עשה אותו דבר, והוא נענש הרבה פחות בחומרה…"

אגב, זה מזכיר לי את אותה שיחת טלפון של אמא, שהתקשרה וזעמה על כך שילדה הורחק מבית הספר לאחר שהתחצף למורה, בעוד יום קודם לכן, ילד אחר התחצף והמורה "רק" גערה בו ואיימה… עניתי לאמא, שהסיבה שהילד שלה נענש כל כך בחומרה, היא כיוון שיום קודם לכן המורה כבר גערה ואיימה…

התכונה הזו של בני אדם, לספוג חוסר הצלחה, אבל אי היכולת לספוג הצלחה של מישהו אחר, תמיד מרתקת מחדש.

4.

ישנו משל מופלא על 2 אנשים שהולכים ביער, כשלפתע הם שומעים מרחוק נהמת אריה אימתני המתקרב אליהם בצעדי ענק. בעוד האחד תופס את הרגליים ובורח מהמקום כל עוד נשמתו בו, השני מתיישב על סלע, מוציא מתרמילו נעלי ספורט, ומתיישב לנעול אותם על רגליו. צועק לו השני: "מה אתה חושב, שעם הנעליים הללו תצליח להשיג את האריה???" עונה לו חבירו: "אינני צריך להשיג את האריה. אני צריך להשיג אותך…"

אמרנו קנאה? תחרותיות? מדהים לגלות שתכונה זו אינה בהכרח דבר רע. בעל ה"מסילת ישרים" כותב שתכונה של קנאה אינה רק דמיון, אלא תחושה אמיתית שהאדם חי עמה, ויתרה מכך, ניתן אף לנתבה למחוזות חיוביים ורוחניים. יבוא אדם ויאמר "מה אכפת לי האם אהיה בגן עדן במקום גבוה או במקום נמוך? העיקר שאהיה בגן עדן…" אומר ה"מסילת ישרים", אם היה לך חבר שהיה כמוך, למדתם יחד באותה כיתה, עברתם יחד את כל שלבי החיים, או יתירה מכך, שהיה אותו אדם שפל ממך, ולפתע הוא עולה לגדולה, האם היית יכול לעמוד בכך???

וכך כותב: "היוכלו כל כך על נקל לסבול בעולם הזה, החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם, וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם, ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? לא, וודאי! וכו' כי היא קנאת איש מרעהו, ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל, וודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו, כי לא יוכל למנוע ולבבו יתעשת בקרבו".

האדם לא מסוגל לראות את חברו מתרומם ומתנשא ממנו. ומשכך, יעשה הכל בכדי שלא להגיע למצב הזה. הנה כי כן, ניתן לקחת את הקנאה גם למקום רוחני.