"מתי כל זה ייגמר?" – השאלה הזו מלווה אותי בכל מפגש מאז פרצה המלחמה. אבל לאחרונה, זה דרוך יותר "נו, מתי כבר תתקיים הנבואה שנקרא בהפטרת השבת- "שבת הגדול '"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא…" ?
זה קורה עם תלמיד, ששלח בסלולר סרטון ויראלי המבטיח גאולה ביום פלוני ובשעה נקובה. אנשים נאחזים בשמועות על "קץ" מתקרב, ודרשנים שמנסים לפענח את הערפל בעזרת גימטריות ותחזיות. מחפשים תאריך להיאחז בו, עוגן שיבשר שהסוף הטוב כבר נראה באופק…
אבל ההיסטוריה היהודית כבר לימדה אותנו, בדרך הקשה, חישוב קיצין הוא מתכון למפח נפש. משיחי שקר שהבטיחו הרים וגבעות והותירו אחריהם שברים, ומועדים חגיגיים שעברו והשאירו אותנו עם שאלות ומציאות מורכבת. לא לחינם זעקו חז"ל: "תִּיפַּח רוּחָם שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִיצִין". האמונה אינה סטופר, והציפייה לגאולה אינה תלויה בלוח שנה או בנבואות שמתרוצצות ברשת.
דווקא עכשיו! כשהקולות האלו מתגברים, אנחנו חייבים לעצור. בזמן שאנחנו מביטים לשמיים ומחפשים סימנים ומועדים רחוקים, אנחנו עלולים לפספס את החיים האמיתיים, את הניסים שאנחנו חיים בתוכם יום-יום, ובעיקר – לשכוח את השליחות המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, ממש ברגע זה.

מסופר על יהודי אמיד וטוב לב, שבערה בו תשוקה לזכות ל "גילוי אליהו" לפגוש את אליהו הנביא… הוא לא חסך בדבר – רכש "כוס של אליהו" מזהב טהור, מירק את ביתו לקראת הפסח ופתח את הדלת לרווחה בליל הסדר. השנים חלפו, ואליהו לא הגיע…
בצר לו, פנה לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב: "רבי, מה עליי לעשות כדי לראות את פניו של הנביא?"
ענה הרבי : "סע לעיירה פלונית בערב ראש השנה. חפש שם משפחה ענייה שגרה בקצה העיר, הבא להם סלים גדושים בכל טוב, והתארח אצלם בחג. שם תראה את אליהו".
היהודי מילא עגלות בבשר ודגים, יין ומטעמים, הגיע לבית דל של אלמנה וילדיה, וזכה לראות את עיניהם הכבויות נדלקות בשמחה. הוא ישב איתם כל החג, חיכה שמישהו יקיש בדלת, שדמות פלאית תופיע… אך דבר לא קרה.
הוא חזר לרבי מאוכזב: "עשיתי הכל, אבל אליהו לא הגיע".
השיב לו הרבי: "חזור אליהם , בערב "חג הפסח". הבא להם שוב את כל צורכי החג, בגדים חדשים ומצה שמורה, אך הפעם – לפני שאתה נכנס, עצור לרגע ליד הדלת והקשב".

היהודי הגיע לבית האלמנה בערב החג. מבעד לדלת הסדוקה שמע את בכי הילדים: "אמא, מאין יהיו לנו מצות? מה נאכל בליל הסדר?".
הלב שלו נחמץ, ואז שמע את קול האם, שקטה ובוטחת: "ילדים שלי, אל תדאגו. הרי ראיתם מה קרה בראש השנה – הקב"ה שלח לנו את אליהו הנביא עם סלים גדושים. אני בטוחה שגם הפעם, אליהו בדרך אלינו".
באותו רגע קפא היהודי במקומו. הוא הבין. הוא "אליהו הנביא" שלהם!
יש שמחפשים את אליהו הנביא מרחף באוויר, מצפים לניסים שישנו סדרי עולם ויכריזו על "הקץ". אך האמת שאנחנו כבר חיים בתוך נס בלתי פוסק, והנס הגדול ביותר אינו קורה בשמיים – הוא קורה כאן, בינינו.

חג הפסח מזמן לנו את ההזדמנות לגלות את "אליהו" שבתוכנו. במיוחד השנה, בתקופה המאתגרת, כל אחד מאתנו יכול להיות "אליהו המושיע" עבור הזולת. זה יכול להיות השכן שמתקשה לסגור את החודש, התלמיד שזקוק למילה טובה כדי לפרוח, או המשפחה שמחכה ל"קמחא דפסחא" כדי לשבת לשולחן הסדר בכבוד.
לא נחכה לאליהו הנביא שידפוק בדלת – נהיה אנחנו אלו שדופקים בדלת של מישהו אחר. נהיה אנחנו הנס שלו. כשאנחנו בוחרים להיות השליחים של הטוב, אנחנו מגלים שהגאולה אינה תאריך ביומן או חישוב מסתורי, היא נמצאת ממש כאן, במרחק הושטת יד.
דווקא מתוך המעשים הקטנים של כל ה"אליהו" הנפלאים שבינינו, תצמח ותעלה הגאולה השלמה.
- בשַׁבָּת פָּרָשַׁת צַו (שַׁבָּת הַגָּדוֹל)
- הדְלָקַת נֵרוֹת: 18:38 – צֵאת הַשַּׁבָּת 19:34
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה ✡️

- חַג פֶּסַח כָּשֵׁר שָׂמֵחַ וְשֶׁקֶט 🍒🍷
- יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל




