השבוע חל יום הולדתי (העברי, כמובן). זוהי הזדמנות לעצור ולחשוב על משמעות יום הלידה: יום של התבוננות, הודיה – וגם כוח מיוחד. רבים מרבותינו ציינו

בשעת כתיבת שורות אלו, אני עדיין נרגש ונפעם מהאירוע המיוחד שזכינו לקיים השבוע ב"בית הכנסת הגדול" בחדרה, ביום ירושלים. כ-1,500 תלמידים מכל בתי הספר בעיר

השבת אנו חותמים את חומש ויקרא בפרשות "בהר" ו"בחוקותי". פרשת "בהר", העוסקת בדיני השמיטה, נפתחת בפסוק: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". המדרש שואל

ל"ג בעומר, יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה התכנסה החבורה המופלאה של תלמידיו במעגל אחד, כגורן עגולה, ובמעמד זה גילה להם רזי תורה

את הטור הזה תכננתי לכתוב הרחק מכאן, מעבר לים. רציתי לנצל את השבועיים הרצופים בלוח השנה העברי שבהם אין חופות, לנסיעה שנדחתה כבר כמה פעמים.

בימים אלו אנו מסכמים שנה בה נפגשנו, לצערנו הרב, עם סיפורי גבורה מעוררי השראה של בני משפחות הנופלים. על חלקם כבר כתבתי בעבר, כמו אורן