תארו לעצמכם אישה אלמנה, שבורת לב, עומדת בשדה קטן עם שתי בנותיה היתומות. היא מנסה לחרוש, אך החוק אוסר עליה. היא מנסה לקצור, אך נאלצת להשאיר חלק נרחב מהיבול לעניים ולכוהנים.
בצר לה, היא מוכרת את השדה וקונה שתי כבשים כדי להתפרנס מהצמר, אך אז מגיע אהרון הכהן ולוקח את ראשית הגז ואת הבכורות. האלמנה בוכה, בנותיה זועקות, ואין מושיע.
בסיפור קורע הלב הזה, שמופיע במדרש, השתמש קורח בפרשתנו השבוע. הוא אסף את העם, ובעיניים דומעות תיאר להם מציאות אכזרית שבה משה ואהרון עושקים את החלשים במסווה של דת ומצוות.
אך פגם אחד היה בכל הסיפור המרתק הזה: הוא מעולם לא קרה. לא הייתה אלמנה, לא היו כבשים, ולא היה שדה.
קורח היה אשף של "פייק ניוז" – מניפולציה תודעתית. הוא לקח את אחד הכוחות המופלאים ביותר שנתן הקב"ה באדם – כוח הדמיון – והשתמש בו כדי להנדס מציאות מדומה של עוול, כדי לעורר קנאה, כעס ומחלוקת.
הוא השתמש בדמיון כדי לצמצם את האמת, עד שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותו ואת עדתו – עונש סימבולי לאדם שמנצל לרעה את כוחות הבריאה, טובע באשליות של עצמו ומנותק מהמציאות.
השבוע, זכינו לעסוק בבית הספר היסודי "מדעים ויהדות" בפרויקט חלוצי ומרגש: הקמת מעבדת דמיון טכנולוגית חדשנית, עליה אנו עמלים בימים אלו, ועתידה לשרת את כלל תושבי העיר והאזור.
במילה אחת, מדובר בחדר פלאות המבוסס על טכנולוגיה אימרסיבית (חווייתית ואינטראקטיבית). במרחב הזה, הגבולות הפיזיים נעלמים. המורה והתלמיד צוללים יחד אל תוך החומר הנלמד; התלמידים יכולים להרגיש פיזית שהם עומדים בלב סופת שלג, בגשם שוטף, או על פני מאדים.
אנו עמלים כעת שמעבר לראייה ולשמע, גם חוש המישוש יהיה שותף לחוויה. המעבדה הזו תהווה פריצת דרך עצומה עבור תלמידי החינוך המיוחד, ילדים על הרצף האוטיסטי, ואף ככלי טיפולי להלומי קרב.
חכמי המחשבה היהודית מסבירים שכוח הדמיון הוא המרחב שבו השכל והנשמה שלנו כמו מקבלים כנפיים. כל המצאה אנושית, כל פריצת דרך מדעית – נולדו קודם כל בדמיון.
הדמיון מאפשר לנו לראות את הבלתי נראה, לפתור בעיות מורכבות ולתקן את המציאות. כל זה מותנה בכך שהוא מונחה על ידי ערכים ואמת, אז הדמיון הופך לכלי של התקדמות ערכית חיובית !
ניתן לומר ש"מעבדת הדמיון" המוקמת בימים אלו היא תיקון מסוים לחטאו של קורח. קורח לקח את הדמיון כדי להפריד, לייצר אגו וקנאה באמצעות מצגי שווא. לעומת זאת, מעבדת הדמיון שלנו לוקחת את הטכנולוגיה כדי לחבר: בין מורה לתלמיד, לחבר את האדם לטבע, לעורר אמפתיה לחלש ולרפא פצעים. אנו לא משתמשים בדמיון כדי לברוח מהמציאות, אלא כדי להעמיק בה, לחקור אותה ולשפר אותה.
כמו כל כוח אדיר שיש בעולם, גם הטכנולוגיה והדמיון הם כלים ניטרליים. האחריות כיצד לפעול בהם היא שלנו ועל אחריותנו בלבד. יהי רצון שנזכה תמיד להשתמש בהם כדי לבנות, לקדם ולחבר, ומתוך כך נזכה לעשייה שמחה ומבורכת.
- שַׁבָּת פָּרָשַׁת קֹרַח
- הדְלָקַת נֵרוֹת: 19:29 – צֵאת הַשַּׁבָּת 20:31
- חודש טוב ושבת מבורכת ✡️
- יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
