השגחה פרטית בזכות רבי שמעון

השבוע זכיתי לשעה של קורת רוח בביתו של מורי ורבי רבי יצחק דוד  גרוסמן, הצטברו אצלי מספר שאלות בעיקר בעניינים ציבוריים אותם זכיתי לפרוס בפני הרב ולהרגיע את הנפש בעצה ודעת תורה מפי הרב.

בימים אלו של ההכנה למתן תורה, אנו מתחזקים יחד באמונת התורה, דרך חכמי ישראל שבכל דור. גם מסיפורי הצדיקים אנו למדים כמה התורה היא 'תורת חיים', ומלמדים אותנו הדרכה לחיים מאת הקב"ה דרך התורה.

אנו עומדים לקראת ל"ג בעומר, והרב גרוסמן ומירון הינם שני מושגים שהם אחד… שמעתי מהרב כי מאז גיל 3 לא היה ל"ג בעומר שלא פקד את מירון, כאשר בזמנו היו מגיעים ממרחקים במשאיות פתוחות עם ספסלים מאולתרים, ונשים צדקניות היו מביאות סירים ומערכות בישול פרימיטיביות כדי לבשל.

ובהקשר הזה אספר לכם הפעם את אחד מסיפורי מירון המרגשים ששמעתי אי פעם, אמנם לא היה זה ביום ל"ג בעומר, אך זה סיפור מפעים של אמונת חכמים והשגחה פרטית מופלאה! שמעו ותחי נפשכם.

קיץ תשל"א-1970  הרב גרוסמן עושה את דרכו מירונה לבית האכסניה של מורו ורבו הקדוש רבי משה מרדכי מלעלוב זיע"א שמידי שנה היה עושה את שבת פרשת בהעלותך בסמוך לציון קדשו של  רשב"י במירון.

השבת עברה בהתרוממות רוח, בתפילות נרגשות ודברי תורה וחיזוק שהשפיע הרבי על חסידיו. במוצאי השבת עברו כל הציבור להתברך ולקבל מהרבי צידה לדרך, מילה טובה, הוראה פרטית או ברכה לקראת הימים הבאים.

בהגיע תור הרב גרוסמן  לגשת אל הרבי, מושיט הרב את ידו אליו, אבל זו נותרה תלויה באוויר… הרבי מרים את עיניו ואומר בלחש: "הישאר כאן". כחסיד נאמן, לא שאל הרב כלום, ונותר ללון במירון.

לאחר תפילת שחרית עם הרבי, נכנס שוב לחדרו לקבל את ברכת הדרך, הרבי שוב מרים את עיניו באמרו: "איצ'ה דוד, הישאר כאן". מובן מאליו שהרב נשאר שם, ובליבו הוא מתפלא לנוכח הבקשה החריגה שחוזרת על עצמה.

והנה לאחר תפילת מנחה פנה הרבי אליו במאור פנים, חייך ואמר: "עכשיו אתה יכול לנסוע". הרב היה מהורהר, מה הייתה הסיבה הנסתרת לכך שהשאיר אותי במירון עד לרגע זה? הוא אפילו לא שוחח איתי מאומה. תעלומה! הרב נסע הביתה אפוף מחשבות, בתקווה שיבוא יום ויבין את הכוונה הנסתרת.

בשעת ערב מאוחרת הרב עולה לביתו. ולפתע, הקירות רעדו וקולות פיצוצים עזים נשמעים… לאחר מכן נשמעו צווחות רמות, סירנות מייללות. משהו נורא קורה! הרב יצא לראות במה הוא יכול לעזור, ריצות של אנשים מכאן ומשם קידמו את פניו, אמבולנסים שועטים.

מרגע לרגע התבררה הטרגדיה, שישה בני משפחה מהבית שממול נהרגו מפגיעות רימוני יד שהושלכו בשמחת בר מצווה. המדינה הוכתה בהלם מהאבל הכבד הזה, 'ליל הרימונים' הפך למושג, איך סכסוך משפחתי יכול להגיע למימדים שכאלו. הרב היה עסוק כל כולו בסידורי הלוויות, ולשמש משענת רוחנית למשפחות האבלות.

בשעת ליל מאוחרת חזר הרב אל ביתו, ואת עיניו צדה הזמנה מיותמת, לא ייאמן: הרב והרבנית היו מוזמנים להשתתף באירוע בר המצווה המדובר בבית השכנים! לו היו מגיעים הביתה מעט מוקדם יותר, בוודאי היו משתתפים באירוע בשעת האסון! מי יודע מה היה קורה!!! לולא ראייתו למרחקים של הרבי שעיכב את הרב במירון ללא כל סיבה הנראית לעין!

בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת אָמוּר

הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:54 – צֵאת הַשַּׁבָּת: 20:08

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ, ול"ג בָּעֹמֶר שָׂמַח ✡️

הָרַב בֶּן צִיּוֹן (בְּנִצִּי) נוֹרְדְּמַן – "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"

שתפו:

עוד כתבות

אַחִים לִישׁוּעָה

בשעת כתיבת השורות עומדת דילמת העסקה לשחרור החטופים במרכז הדיון הציבורי. הדילמה  קורעת לב, לכאן ולכאן. מעולם לא היה ויכוח בו הזדהיתי כל כך עם

דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַצָּבָא 

השבוע החולף צוין בארץ ובעולם בסימן הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג. מדינה שהותקפה על ידי ארגון טרור ברברי בצורה שכמעט לא ידועה כמותה בעידן המודרני,

תרומה לפדיון כפרות