בשבת האחרונה התארחתי עם משפחתי בקיסריה, ושמחתי לגלות את ההתעוררות האמונית ביישוב. בית הכנסת "היכל נעמי" שבשכונת הגולף היה מלא בליל שבת, ומניינים נוספים התקיימו ברחבי

עם סיום תקופת החגים והמעבר לשעון חורף, אנו עובדים במרץ על פרויקטים שיחממו את הנפש, בפעילויות לחיבור, קירוב ופתיחת לבבות. באחד מדיוני התקציב, התעכבנו על

השבוע השתתפתי בישיבת "מנהלת יזמים" בחברה הכלכלית של חדרה, שעסקה בתכנון שכונת "שדות" החדשה שתכלול כ 5000 יחידות דיור , פארק עירוני ענק וקריית חינוך גדולה, בניהולו

אנו פותחים, בשמחה ובתקווה, את מחזור ה-18 לטור השבועי, במקביל לתחילת מחזור הקריאה החדש של התורה – מתחילים מבראשית. זהו רגע מרגש, תחילתו של מסע משותף

בעת כתיבת שורות אלו,  אחרי לילה של בשורה מעודדת: הסכם להשבת החטופים נחתם! עם ישראל כולו עוצר את נשימתו בתקווה לראות את בניו חוזרים הביתה בע"ה עד

חג הסוכות הוא החג הארוך ביותר בחגי ישראל, עם מצוות מעשיות רבות כמו הסוכה וארבעת המינים. הטעמים וההסברים רבים ומגוונים, מתורת הפשט (זכר לענני הכבוד)

מוצאי ראש השנה. השנה החדשה זה עתה פרסה כנפיה, והותירה אותי אפוף רגשות ותובנות אשתף אתכם בארבעה רגעים שנגעו בי עמוקות, רגעים שהכינו אותי לקראת

לפעמים, התובנה על "פרשת השבוע" מגיעה דווקא אחרי שהיא הסתיימה -זה קרה לי השבוע, עם פרשת "כי תבוא" מהשבוע שעבר. התורה פותחת במצוות הביכורים –

מרוץ החיים המודרניים מתאפיין בזרם בלתי פוסק. אנחנו רצים אחרי הזמן והמשימות, בלי לעצור לרגע. היהדות מעניקה לנו הזדמנויות ותחנות של עצירה, במיוחד בשבילנו. אנו

בפרשתנו, אנו פוגשים שורה של מצוות שבין אדם לחברו: השבת אבידה, עשיית מעקה, דאגה לגר, ליתום ולאלמנה, והקפדה על מסחר הוגן. התורה לא רק מצווה,

בתחילת השבוע מצאתי את עצמי שוב על אדמת נכר, הפעם בבולוניה שבצפון איטליה. הגעתי כדי לערוך חופה וקידושין לזוג ישראלים יקרים, רופאים, המתגוררים בעיר. בין

קוראי הטור יודעים שאני משתדל לשמור על פרטיות חיי משפחתי. במשך למעלה מ-20 שנה כנבחר ציבור, הקפדתי להפריד בין התחום הציבורי לאישי. אבל לעיתים, סיפור