אנשי החזון שהפריחו את השממה/טור שבועי/פרשת יתרו

א.

בראשית השבוע, יום ט"ו בשבט, החלו החגיגות לציון 125 שנים לעיר 'חדרה'. יום ההולדת לעיר, אינו רק תאריך סמלי, אלא יום הוקרה והערכה למייסדי העיר, אנשי חזון ומעש, שהפריחו את השממה במקום חרב ומלא ביצות. מייסדי העיר לא ראו מול עיניהם אדמת טרשים מלאה בביצות באזור שטוף קדחת וחררה, אלא עיר פורחת ומשגשגת עם מאות אלפי תושבים שחיים בה. ועם 'חזון המייסדים', פרחה העיר ושגשגה לעיר שאותה אנו מכירים.
אם אנו מדברים על ימי המייסדים, לפני מספר שנים, ביקר הגראי"ל שטיינמן שליט"א בחדרה. במהלך הביקור סיפר לי שכאשר הגיע לארץ, שלחו אותו לקנות את האתרוג הראשון בחדרה. שאלתי אותו האם הוא זוכר היכן בדיוק היה הפרדס והוא ענה שהיו אלו אתרוגים מפרדס 'רוטמן'. יצאתי לבדוק היכן היו ממוקם הפרדס, וגיליתי שכיום מוקמת שכונה חדשה, 'שכונת הפארק' על אדמת הפרדס. בפתח השכונה, ממש בכניסה ל"פרדס", הוקם לפני מספר שנים בית ספר גדול ממדים, בית הספר "מדעים ויהדות"…
ביום ט"ו בשבט, התקיים טקס מיוחד באולמי 'גאיה' בעיר, לציון פתיחת החגיגות, אירוע חגיגי ומרשים, כיאה וכראוי לעיר חדרה. ברכות כמובן ליוזמת ולמנחת הערב סגנית ראש העיר, הגב' חדווה יחזקאלי שהרגישה כביום הולדתה ממש, וכמובן לחתן השמחה ראש העיר מר צביקה גנדלמן. כיבדו בנוכחותם אישי ציבור רבים שבאו לתמוך, לעודד ולפרגן. אגב, במהלך הטקס, לראשונה ביציע הכבוד, ישבה חברת כנסת תושבת העיר. אני מתכוון כמובן לחברת הכנסת נאווה בוקר שלי אישית, ישנה הערכה רבה על תרומתה במשך השנים לחדרה ובכלל.
ולמה בט"ו בשבט? ישנה 'מחלוקת' על תאריך 'יום ההולדת' של העיר. יש הסבורים כי העיר נוסדה בר"ח שבט (ועל שם כך נקרא רחוב 'רח"ש', שמשמעותו ר'אש ח'ודש ש'בט), ויש הסבורים כי היא נוסדה ביום ט"ו בשבט. כך או כך, חגיגות יום הולדתה של העיר מתקיימים מדי שנה ביום ט"ו בשבט.

ב.
בשיאו של הטקס הנכבד, שהתקיים ביום ראשון בשעות הערב, חולקו "אותות יקירי העיר" למספר תושבים, אשר עמדו בקריטריונים שהציבה הוועדה, והענקת התואר ניתנה להם לאחר בחינה מדוקדקת וקפדנית.
אחד ממקבלי "אות יקיר העיר" על "מפעל חיים", הוא חמי היקר הרב יצחק לוין, ראש מוסדות "אהלי אשר" בחדרה. אות "מפעל החיים" הוענק לו על מפעל חייו, כאשר ייסד, יחד עם רבה של חדרה רבי שמעון ביטון שליט"א, את המתיבתא ב"גבעת אולגה", ובהמשך את מוסדות "אהלי אשר" המפוארים. למען הסר ספק, לא אני הייתי זה שדחף לעניין, וכמו חמי, גם עבורי הייתה זו הפתעה נעימה. אם התעניינתם, מי שעודד את עניין הענקת האות היה ידידי ר' בועז ביטון יו"ר ש"ס בחדרה שהציע את שמו של חמי, ומי שחתם על הבחירה היה ידידי, המשנה לראש העיר מר רומן גישר יו"ר ועדת יקיר העיר והדבר אושרר במועצת העיר.
כמו החגיגות להיווסדה של העיר, כך גם טקס הענקת האותות ליקירי העיר, היא הזדמנות מצוינת להתבונן על דור המייסדים, שעשו דברים גדולים. בנו, הקימו, ייסדו ופיתחו את המדינה בה אנו חיים. למרות הקשיים שהיו בדרך, למרות המכשולים הרבים, הם לא אמרו נואש וחתרו למטרה.

ג.
כולנו מכירים טוב את ה'סמל' של חדרה . בתחתית הסמל מופיע פסוק, מנעימות "דוד המלך" ע"ה: "הזורעים בדמעה-ברנה יקצרו". פסוק זה, מבטא יותר מכל את רוח המייסדים שהקימו את העיר למרות הקשיים העצומים. אמנם דור המייסדים זרע בדמעה, אך קצרו ברנה, ומהפירות אנו נהנים עד היום הזה.
מייסד תנועת החסידות, הבעל שם טוב, מסביר בצורה מיוחדת את הפסוק "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו. הוא מסביר כך: כולנו זורעים. איש איש וזריעתו. ישנם הזורעים בדמעה, וישנם הזורעים ברנה. אותם אלו הזורעים בדמעה, וכל העת מתלוננים על הקושי הרב הכרוך בתהליך הזריעה, עליהם נאמר "הלוך ילך ובכה, נושא משך הזורע" – שאמנם הזרע יצמח, אבל לא יותר מדי, ומה שזרעו- הוא אשר יקצרו. לעומתם, ישנם אשר למרות הקושי הרב, לא מתלוננים, ואדרבה, שמחים ומאושרים בכל עמל וקושי, עליהם נאמר "בא יבוא ברינה – נושא אלומתיו" – שאותם אלו ישאו אלומות רבות מן השדה, והברכה תשרה במעשה ידיהם. אם מקבלים את הקושי באהבה- איכות הפירות והתוצרים משתבח.
למדים אנו מכך, כי ישנו תנאי בסיסי על מנת לצלוח את הקושי, והוא, שלא לשקוע בייאוש ודכדוך, אלא אדרבה, להתחזק בשמחה ובהתרוממות.

ד.
ואם הזכרנו את "הזורעים בדמעה", אחד הסיפורים המלווים את חמי מימי הקמת המתיבתא, זו באמת הקושי שהיה כרוך בהקמת המבנה. בכל הזדמנות הוא נזכר כיצד היו סוחבים בלוקים, בעמל רב, על גבי סוס ועגלה מהעיר לגבעת אולגה. אך באותה נשימה, הוא יודע לספר כי הקושי הרב היה עבורם מנוף – ולא מכשול. ככל שהעשיה הייתה קשה יותר, מפרכת יותר, כך גם הסיפוק והשמחה מהמתיבתא הנבנית אל מול עיניהם הלכה וגדלה. אז להגיד שזה לא היה קשה? אי אפשר. אבל הכל תלוי מה עושים עם הקושי…
זהו שאמרנו. "הלוך ילך ובכה-נושא משך הזרע". אך "בא יבוא ברנה" אזי "נושא אלומתיו".

ה.
בפרשת השבוע, מספרת התורה על יתרו, ששמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והגיע לקראת עם ישראל. בסופו של תהליך, הפך יתרו ליועצו של משה רבינו, עד שהתורה מעידה שמשה שמע בקולו של יתרו, שהיה אגב חותנו, בכל אשר אמר.
יש משפט שאומר "האיש הנכון בזמן הנכון". רגילים לומר שכל ההצלחות, זו שאלה של מומנטום ושאלה של עיתוי. כמי שראה בחייו כמה וכמה אנשים מצליחים, אני יכול להעיד שברוב המקרים זה עניין של עיתוי. בדיוק מתפנה תפקיד, בדיוק מחפשים מישהו לתפקיד מסוים וכו', או בקיצור "השגחה פרטית" אך ברור גם ש'יוזמה' אף היא חשובה.

כל העולם שמע את קריעת ים סוף. "שמעו עמים ירגזון", והמומנטום היה קיים. כל אחד יכל לקום ולעשות מעשה. אך מי היחיד שקם ובא? יתרו.
כשהתבוננתי על "יקירי העיר" במהלך חלוקת התעודות, לא יכולתי שלא להתרשם מאנשי המעש הללו. כולם יכולים לעשות. לכולם ישנם רעיונות ויכולות. אך אותם שעמדו על הבמה, קמו ועשו מעשה. פעלו, יזמו ולא נחו על זרי הדפנה.
והזורעים בדמעה-ברנה יקצרו.