השבוע קרה דבר בישראל, ביום ראשון בערב, אתרי החדשות הכללים במדינת ישראל יצאו בכותרת אחידה "עצרו הכל והתפללו למען אור ורותם – אנו בשעות קשות" בהמשך הופיעה פניה של חבריו של אור אשכר בו הם מבקשים להתפלל למענו ולמען רותם מנסנו, שגם מצבו קשה מאוד: "כולנו עוצרים לתפילה. אנו קוראים להתגייס לרגע אחד, כולנו ביחד" המדובר כמובן בפצועי הפיגוע בתל אביב.
לא נצרכתי לקריאה או לתזכורת, מרגע הפיגוע התעדכנתי מבן משפחתו של אור אשכר – ידידי שמעון מנחם ובני ביתו והתפילות והברכות לא הפסיקו לרגע. המשפחות היקרות והנכבדות מאמינות בתפילות ובברכות כאשר נכון לשעת כתיבת שורות אלו עוד זקוקים לניסים גלויים ובע"ה עוד נראה ישועות.
בבית הכנסת בשכ' הפארק ישנו יהודי יקר בשם גבריאל, הוא אינו נושא בתפקיד רשמי, לא גבאי וגם לא עוזר גבאי, מתפלל מן המניין. צנוע ונחבא אל הכלים – מקווה שבפרסום שמו הפרטי הוא לא יקפיד עלי…
גבריאל, מאיר פנים לכל אדם חדש שמגיע להתפלל, מקבל כל אחד בסבר פנים יפות, אם זה בעליה לתורה של חתן בר מצווה, חתונה וכל שמחה אחרת, או להבדיל אבל שמגיע לומר קדיש וכדומה, הוא ניגש בלי הרבה רעש וצלצולים, עוזר תומך ומדריך ככל שנדרש.
ביום שישי, נצרכתי לעניין מסוים בבית החולים הלל יפה, מאחר וידידי גבריאל המדובר, מנהל את מכון הדימות במקום, פניתי אליו והוא אכן סידר את העניין על הצד הטוב ביותר, כמעשהו בבית הכנסת, בכל דבר וענין הוא הראשון שיושיט יד לעזרה.
כשבאתי להודות לו ולצאת לדרכי, שיתפתי שאני כעת בדרכי לשמש כסנדק לנכדי, ובשמחה אקבל ממנו את שמו לברכה על כיסא הסנדק. הוא ביקש להמתין רגע, והתחיל לכתוב עוד שמות, הפקידה הראשית: אושרית בת פלונית, ואת העוזרת פלונית, ואת מנהל המשק פלוני, ועוד ועוד… וליד כל שם הוא הוסיף על מה להתפלל, לזיווג, לילדים, לפרנסה, לבריאות איתנה.
הייתי המום לחלוטין, שאלתי: "איך בכלל אתה זוכר את כל השמות האלו לפרטיהן?". הוא מסתכל עלי גם הוא בהלם, "מה זאת אומרת?", הוא שואל… "הרי אני מתפלל עליהם יום יום, יהודים זקוקים לישועה, לא כך?…".
דמעות ניגרו מעיני! מי כעמך ישראל! איזו פשטות יהודית טהורה. יהודי שצרתו של הזולת נוגעת לליבו, יודע בדיוק מה הוא הפתרון לצרות: תפילה!
נזכרתי בסיפור על מחנך כיתה שהגיע אל מרן הרב שטיינמן זצ"ל להתייעצות על תלמיד שההנהלה רוצה להרחיק לצמיתות מבית הספר, הרב התעניין בנסיבות לפרטיהן, בפעולות שננקטו מצד הצוות וההורים ועוד, המחנך הסביר כי כל השיטות מוצו עד תום, המקל והגזר, וכל השיטות המקובלות.
בשלב זה פונה הרב אל המחנך ושואל אותו לשמו של הילד ושם אמו, והמחנך לא ידע להשיב. פונה אליו הרב בשאלה: הייתכן? האם אינם מזכיר אותו בכל יום בתפילתך? אם כך עדיין לא התחלת לדאוג לו!
השבת נקרא בנוסף את פרשת החודש לקראת ראש חודש ניסן, ומברכים את ברכת החודש. על כל שלב בחיים יהודי נושא תפילה, גם חודש שנכנס – צריך תפילה. כך עדה לפי מנהגיה – מברכת את החודש הנכנס בנוסח משלה.
ובפרשת השבוע ויקהל – פקודי לאחר סיום התרומות וההכנות להקמת המשכן, פונה משה רבינו אל עם ישראל: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה … וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" ובחז"ל: אמר להם יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵֹה יְדֵיכֶם.
ללמדך שגם אחרי המסירות הגדולה של עם ישראל העבודה המאומצת של כל חכם לב, עדיין נצרכת אותה ברכה ותפילה. ניקח על עצמנו להתמיד במחשבה טובה על הזולת, להאיר פנים, להתפלל ולברך מכל הלב, בשפע, בלי קמצנות…
ויהיו הדברים לרפואת אור אשכר בן נטלי ורותם מנסנו בן מזל בתוך שאר חולי ישראל .
נסיים בברכת החודש: יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל עַמּו יִשְׂרָאֵל … לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂון וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה טוֹבָה, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, וְלִבְשׂורוֹת טוֹבוֹת, ולִגְשָׁמִים בְּעִתָּם וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, … וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום
