השנה, ערב פסח חל בשבת…יש לנו הזדמנות נוספת להתעמק בלקחי העבר. דרשת שבת הגדול הוקדמה בשבוע, ואני כבר מתארגן עם נקודות חשובות לדבר עליהן, חוץ

השבוע, אנו חותמים את חומש שמות בפרשת פקודי. המסע ההיסטורי של האומה היהודית בהתהוותה, מעבדות לחירות, ממשיך בקבלת התורה ובהקמת המשכן – הביטוי המוחשי לנוכחות

השבת, בפרשת ויקהל, ממשיכים לעסוק בבניית המשכן. בקידוש שערך ידידי יוסי רימר לרגל יום הולדתם של ילדיו, עדי ולידור היקרים, הוא הסביר כי בחר לברך

בעקבות הטור האחרון, בו שיתפתי על תהליך הכנת הדרשות לשבת, קיבלתי שאלות מגוונות, בין היתר כיצד ומתי אני מחליט על מה לדבר בבית הכנסת ועל

בכל שבת, אני זוכה לדרוש בשני בתי כנסת מרכזיים בעירנו. בערב שבת, בבית הכנסת בשכונת הפארק, בפני מאות מתפללים, בית הכנסת מלא עד אפס מקום,

השבוע הגענו לפרשות "הקמת המשכן", הראשונה שבהן היא פרשת תרומה. סיפור הקמת המשכן אינו רק תיאור של מבנה פיזי, מכל פרט ניתן ללמוד לקחים מאלפים

כמי שעוסק בחיבור בין מדעים ליהדות, אני משתדל לנצל כל הזדמנות לעסוק בנושאים רלוונטיים ולמקסם אותם. כך עשיתי לאחרונה כאשר משרד החינוך הכריז על 'חודש

בית הספר היסודי הראשון "מדעים ויהדות" בחדרה עומד על שטח שבעבר היה פרדס, בקצהו הדרומי של המתחם הקמנו מן פרדס קטן, כמחווה למייסדי העיר שעלו

השבוע הארץ סערה מסיפורה המפעים של משפחת ברגר שהתאחדה מחדש עם בתם, בפי כל נישאה בקשתה של האם מירב להשתדל ולהימנע מחילול שבת שלא לצורך,

בשבוע שעבר סיפרתי על רבה של פראג רבי יחזקאל לנדא "הנודע ביהודה" שאני נין ונכד שלו. במשך השנים גיליתי כי גם הגב' נועה ממשפחת בעלי

השבוע נאלצתי לנדוד לגולה, לשליחות חינוכית בפראג, אך ליבי בארץ, נקרע בין הלב שמתרונן למראה המשפחות המקבלות אל חיקן את בנותיהן, ובאותו רגע הנשימה נעתקת

בדרך כלל אני כותב את הטור במהלך השבוע מתוך תקווה שהדברים יישארו רלוונטיים עד שיגיעו אל הקורא. הפעם, אני כותב כשבליבי תקווה הפוכה, שעד סוף