השבוע התבשרנו כי עמותת 'מדעים ויהדות', זכתה ב"פרס ירושלים לאחדות ישראל" לשנת תשפ"ג שיינתן סמוך ליום האחדות בטקס בבית הנשיא.
ידידי! האמת היא שבמשך השנים הוצעו לי כמה אפשרויות להגיש את עצמי ואת העמותה לפרסים שונים, ובחרתי לסרב. אנחנו עדיין בתחילת הדרך ולטעמי כל פרס שהוא – מבטא סוג של סיכום, של סיום, ואני מרגיש שרק התחלנו…
אז מה קרה עכשיו? ידידי היקר אבי וידרמן הציע לי שיגיש אותנו לפרס זה של 'אחדות ישראל', ונשביתי בקסמה של הכותרת …
בימים אלו אסור לשבת על הגדר בנושא חשוב שכזה! כל שתיקה, הימנעות מהבעת דעה, משמעותה אדישות לערך החשוב ביותר "אחדות עם ישראל" ולהיותנו עם אחד.
ולכן בכל הקשור ליזמות של אחדות ישראל אני נוטה לאבד את שיקול הדעת… וכמו שכבר שיתפתי בעבר, אני גם מסכים להצטייר כתמים ונאיבי כדי לתת צ'אנס לאחדות ולהרבות אהבה בעם ישראל.
ובכן – כאמור אחרי ההגשה והדיונים, הוחלט להעניק לנו את הפרס. והלוואי שיהיה זה לתועלת המטרה הנכספת, אחדות ישראל!
בתזמון מדויק, תוך כדי שאני מקשר את הדברים האמורים לפרשת השבוע – פרשת במדבר – שפותחת את חומש במדבר, בנושא זה של השבטים, שבטי ישראל לדגליהם, כאן אנו מוצאים את השילוב בין הייחודיות של כל שבט לבין האחדות הכללית של עם ישראל. בחרתי להביא על כך את דבריו המיוחדים של הסופר מוותיקי העיתונאים התורנים הרב משה גרילק, נדהמתי לגלות כי בדיוק בשעות אלו, נפטר לבית עולמו.
ר' משה ע"ה היה חלוץ הרעיון עליו מבוסס טור זה, מחלוצי ההסברה היהודית שנשאה אופי אקטואלי ועכשווי, ובמשך שנים היה כותב טור אקטואלי בפרשת השבוע בעיתונות הכללית. יהיו דבריו אלו לעילוי נשמתו .
הרב גרילק הרחיב על המסר מפרשתנו: "דווקא בידיעת ההבדלים במדויק, כשכל קבוצה וכל יחיד מוצאים את עצמם וטוב להם עם עצמם – תכונה הקרויה בחסידות "שורש נשמתו" של כל אחד – בה טמונה הרגיעה החברתית.
כאשר כל שבט יודע ששבטיותו, על תכונותיה הספציפיות, לגיטימית, מכוח הלגיטימיות האלוקית המעניקה אותה בשווה גם לשאר השבטים – מכיר הוא בזכותו של הזולת לצעוד בדרכו המיוחדת לו בשדה התורה. הוא יודע שהוא, שבטו ודרכם הייחודית הינם רק חלק מן השלם, אבן פסיפס אחת מלוח המוזאיקה המושלם.
עובדה זו מפחיתה עד למינימום כל אפשרות של ריב אחים ומחלוקת על רקע של גישות חיים שונות, הרי לא הוא העניק לעצמו את ההכשר להשקפת עולמו. לא הוא קבע שהיא האמת עבורו – כי אם התורה! וזו, הלא העניקה את אותו הכשר גם לקבוצות האחרות בעם. כך, הוא חש היטב בחוסר זכותו לכפות את דעתו ודעותיו על בני השבטים והעדות האחרות"
ובחזרה לפרס שקיבלנו, את נימוקי ועדת הפרס אינני יודע, אולי התרשמו מבית המדרש הפתוח במושב אחיטוב שבעמק חפר בו אנו שותפים, או אולי פרויקט הקמת חדר הסנוזלן והג'מבורי לרווחת הילדים האוטיסטים הרשימה אותם, או שמא שורת ההישגים המיוחדים בתיכון החדש יש"י הכריעה את הכף. ואגב, לכל המיזמים הללו ישנם שותפים בעלי מניית זהב- יסוד , ואינני רוצה להזכירם בשמות כדי שלא לשכוח בטעות אף אחד…
דבר אחד אני בטוח , הכותרת היא "יחד – שבטי ישראל", וכפי שעולה גם – כאמור – מהפרשה, שנים רבות שהמשפט הזה מלווה אותי, וכעת בהדגשה המיוחדת, כאשר מצד אחד ה"יחד" המאחד והמלכד של כלל האומה, ומצד שני באותה נשימה "שבטי ישראל" – לשמר את הייחודיות של כל שבט, זהו הדבר הנכון והאמתי ביותר, בתוך המסגרת הכללית לתת לכל אחד ואחד את מקומו הייחודי שלו, המתאים לו, תפקידו, כבודו הראוי, עם כל השוני וייעוד המיוחד אליו הוא אמור לחתור ולהגיע.
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:04 – צֵאת הַשַּׁבָּת: 20:16
שַׁבַּת שָׁלוֹם וְחֹדֶשׁ סִיוָן מְבֹרָךְ ✡️
הָרַב בֶּן צִיּוֹן (בְּנִצִּי) נוֹרְדְּמַן – "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"
