כָּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִים

השבוע זכינו לארח בעירנו את הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו, כאורח הכבוד בעצרת התעוררות בבית הכנסת התימני הותיק "תפארת ישראל".

בדברי פתיחה ציינתי כי בכך אנו חווים משמעות נוספת ל"יחד שבטי ישראל", כאשר מגיע הרב הראשי האשכנזי לבית הכנסת התימני, והקהל גם הוא מגוון מצעירים ובוגרים, דתיים ומסורתיים, מפגש של יוצאי ארצות ויבשות רחוקות מכל קצווי ארץ, שהמכנה המשותף והעמוק של כולם הוא היותם כולם יהודים יקרים שמבקשים לשמוע דברי תורה, דברי אלוקים חיים. מרגש ומחזק.

הרב סיפר בהקשר הזה, כי הוזמן פעם למעמד הכנסת ספר תורה, וציינו בפניו כי ספר התורה הוא ספרדי. הרב מייד העיר כי הספר הוא אותו ספר תורה בדיוק בכל קהילות ישראל, גם אם ישנם הבדלים בכיסוי בו מכסים אותו, בארגז בו הוא מונח, אך התורה הינה אותה תורה בדיוק! היא ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני, ומאז לא חל בה שום שינוי.

ראש העיר לשעבר, מר נחמיה להב, ששימש כמנחה הערב, איתגר את הרב בשאלה אקטואלית, מה עושים עם השנאה, עם הקיטוב והפירוד שמורגש בתקופתנו?

כולנו יודעים לצטט מקורות לרוב, רעיונות וסימוכין לכך שכוחנו באחדותנו. אך השאלה המרכזית היא: איך מגיעים לזה?

הרב פתח והסביר במתק שפתיו: עומדים אנו לקראת יום ראש השנה, והמצווה המרכזית בו היא: לשמוע! כפי שמברכים לפני תקיעת השופר: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר".

וכאן נשאלת השאלה הכנה והנוקבת: האם ועד כמה אנו מסוגלים בכלל לשמוע? העם כולו, וכל אחד בנפרד. וכאן הרחיב הרב על חשיבות תפקידנו לפתח בעצמנו את הנכונות, את הכושר והמיומנות לשמוע. בזה הדבר תלוי!

על דעת עצמי , אנסה להוסיף כאן נקודה. ישנה הלכה בהלכות שופר שקובעת כי אין הגדרה מדויקת לסוג הצליל שיושמע באמצעות השופר. כידוע ישנו קול חזק – חלש, צרוד –  צלול, ועוד. כל הקולות כשרים לתקיעה!

וכך לשון המשנה במסכת ראש השנה: "היה קולו דק או עבה או צרוד-כשר, שכל הקולות כשירין בשופר" ובשולחן ערוך העניין מחדד במילה נוספת: 'היה קולו עב מאוד או דק מאוד כשר, שכל הקולות כשרים בשופר".

כמעט כולנו מכירים את בעל התוקע מתמודד שוב ושוב עם תקיעה מוזרה שיצאה לו, מין קול צרוד ומוזר שבקושי יוצא מחלל השופר… ובכן, גם זה תופס!

אני חושב לעצמי בקול, ומשתף אתכם במסר שעלה לי מתוך ההלכה הזו, אם אפילו קול מקרטע שכזה מחולל פלאים, אם הקשבת לו – קיימת את המצווה. הפכת דין לרחמים!

יתכן שיש כאן רמז לחיים, היום, יום לקראת השנה החדשה, כל קול אמור להישמע! אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו להקשיב לכל הדעות המגוונות, יש לכבד אותן ולשמוע אותן. כמובן שאחר כך צריך לדון וללבן את הדברים לגופם, אבל זה היסוד והבסיס לאחדות, ההקשבה לזולת!

כמה הדברים רלוונטיים כעת, לכלל ולפרט. ואם בכל שנה זה אתגר לקראת שנה חדשה, הפעם זה נכון שבעתיים. הנה רק השבוע נתקלתי בסיפור של חוסר הבנה הדדית שגרם למשבר גדול, והנקודה המרכזית בסיפור היא חוסר ההקשבה ההדדית, ובנימה אישית, לאור הדברים האמורים כולי תקווה שגם אירוע זה יסתיים על הצד הטוב ביותר.

נשתדל להקשיב איש לרעהו, ישנן כמה אפשרויות פרקטיות כדי ליישם את זה, לפעמים זה פשוט להיות ספציפיים יותר, החתירה לשמוע מקור ראשון ולא להסתמך על שמועות, ועוד.

זה מה שאני לוקח בראש ובראשונה לעצמי כמוסר לקראת ראש השנה. והלוואי ויהיו הדברים לתועלת לכל מי שימצא את הדברים נכונים וראויים.

בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת רֹאשׁ הַשָּׁנָה

הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:17 – צֵאת הַשַּׁבָּת: 19:22

שַׁבַּת שָׁלוֹם✡️

ושָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל- יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל !

שתפו:

עוד כתבות

חלומות בהקיץ

לקראת ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה התחלתי בסבב השנתי ב"מסיבות חנוכה" בגני הילדים -'מדעים ויהדות', השנה התחלתי בגן תשרי, שנקרא על שם החודש הראשון, הגן

מעֵשֲׁיו עַד אָסָד

לפנות בוקר של יום שני קיבלתי הודעה ממתפלל יקר במניין שחרית בבית הכנסת הגדול בחדרה, (זה המקום להזכיר את קיומו של המניין בכל בוקר בשעה

עוֹשֶׂה רֹשֶׁם

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה." ומקשה רש"י, לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה נכתב מהיכן יצא? נלמד

תרומה לפדיון כפרות