פרשת וישב

יפוצו מעיינותיך חוצה

במוצ"ש האחרון השתתפתי באירוע  'צָמְאָה'  בבנייני האומה בירושלים – לקראת יום ההצלה של האדמו"ר הזקן בעל התניא ממאסרו ביום י"ט כסלו לפני מעל 200 שנה .

האירוע היה עשיר ומרשים, בהפקה מושקעת ואיכותית, תוכן יהודי עתיק שמעובד במיטב הכלים והאמצעים העדכניים. החל מניגונים יהודיים עתיקים מעולמה של תנועת החסידות בשפה מוזיקלית עכשווית. מיצג מפואר של אירועים היסטוריים, בצורה אומנותית וחווייתית להפליא. לובי ענק של דוכנים עם מאות ספרי חסידות קדומים ערוכים בטוב טעם, במהדורות חדשות ומאירות עיניים, ועוד ועוד.

במשפט אחד "יפוצו מעיינותיך חוצה" במלוא מובן המילה!

*
ימי החנוכה שיחלו ביום ראשון הקרוב העלו לי מחשבות בקשר לנושא הפרהסיה ביהדות.

מצות הדלקת נר החנוכה שנקבעה ל"פרסומי ניסא" מעידה על הגוון המיוחד שלו לעומת שאר מצוות התורה. בחנוכה הפרהסיה הציבורית הופכת לחלק מעצם הדבר.

 ישנם מצוות ומועדים רבים שאנו מקיימים במעגל השנה כולו, בין אדם לקונו, בביתו הפרטי, כאשר  רק בנר חנוכה מוצאים את העניין של 'פרסומי ניסא' במשמעות של פרסום הנס ברבים דווקא.

*

מאימתי היהדות מעמידה את עצמה במרחב הציבורי בצורה שכזו, להחצנה? והלא לכאורה זו סתירה ליסוד שקבעה התורה 'הצנע לכת עם אלוקיך'!?

נחזור אלפי שנים אחורה, לתקופת בית שני. היוונים שלטו בעולם וביקשו להפוך גם את היהודים להיות ככל הגויים. ולהפוך את ירושלים לעיר תרבות כתרבות שאר הגויים.

למטרה זו פעלו היוונים בדרך מחושבת וממוקדת, 'להעלים' את היהדות מהחוצות, להסתיר כל זיק של יהדות מהפרהסיה הציבורית, ברחוב – כך אמרו – תהיה יווני! בביתך תעשה כרצונך וכאמונתך.
היוונים ידעו את הסוד, כי כאשר הפרהסיה תחולל יהיה קשה לשמור על היהדות גם בבית פנימה.

ואז הגיעו החשמונאים בגבורת רוח ועוז נפש והכריזו בגלוי ובגאון: "מי להשם אלי". הם יצאו להפגין וללחום ביוונים דווקא בחוצות, הם נלחמו איתם בחזית הציבורית, וכך ניצחו!

זו היא הסיבה שמצות הדלקת נר החנוכה דווקא בפרהסיה, כדי לתקן את העיוות הזה, ולהחזיר את המימד הנכון לקיום התורה ומצוותיה.

*
מתחברים  הדברים עם דבריו של בעל נס ההצלה, האדמו"ר הזקן, שכאשר ניגש אליו רבי פנחס מקוריץ שמצא כתבי חסידות מתגלגלים ברחובות ולא הייתה דעתו נוחה מכך, הסביר לו האדמו"ר הזקן במשל, בן מלך שנחלה במחלה קשה ולא נמצא מרפא עד שרופא המלך מצא תרופה אך בכדי להכין תרופה זו היה צורך ביהלום היקר הנמצא בכתרו של המלך, לשחוק אותו ולהכניס לתוך פיו של בנו ובלבד שטיפה אחת תיכנס לתוך פיו וכך הוא ינצל.
וכמו שהמלך מוכן לוותר על היהלום שישחקו ויכתשו אותו ובלבד שבנו יבריא, כך כביכול הקב"ה מוכן לוותר על הסודות שהיו שמורים רק לצדיקים בשביל לרפאות את העולם מהחושך העמוק שאליו נכנס בזמן של הדורות האחרונים, על אף המחיר שכרוך בכך שכתבי חסידות יתגלגלו ברחובות.
*

בתקופה זו שהמלחמה על הפרהסיה הציבורית בארץ ישראל כל כך מהדהדת, קולות נשמעים בנושא מכאן ומכאן, בתקווה שבתקופה הקרובה הנושא יירגע והזהות היהודית תוכל לבוא לידי ביטוי בצורה פומבית.
 דווקא בתקופה כזו הצורך של הדור הוא להביא את בשורת היהדות אל הציבור בדרכים האפשריות, במדיות השונות, על פי עצתם והדרכתם של רבותינו גדולי ישראל.

"זה לעומת זה עשה האלוקים" – כנגד כל השימוש לרעה שנעשה בכלי התקשורת הציבוריים, הרשתות החברתיות והמדיות השונות יש צורך להשתמש בהם עצמם , כדי להפיץ את בשורת היהדות לכל שדרות העם.

לדוגמא, גם טור זה מתפרסם בתקשורת הרגילה, בעיתון ובאתר שמפיץ חדשות עדכניות גרידא, והנה, גם שם ישנה פינה, פינת יהדות. פינה שקוראת לכל יהודי ויהודי באשר הוא: "טעמו וראו כי טוב השם"!

חנוכה שמח, ושבת שלום ומבורך

הרב בן ציון ( בנצי) נורדמן 

שתפו:

עוד כתבות

סָבְרֵי מָרָנָן – לְחַיִּים…

עמוק בתוך חודש אדר שמרבים בו בשמחה, ערב ימי הפורים, רציתי לשתף בסיטואציה אקטואלית שנתקלתי בה במסגרת הפרויקט הנפלא – "ניצוצות – שיעור אחר", שייסד

עֶרְכָּה שֶׁל מִלָּה טוֹבָה

ביום שישי האחרון, קיבלתי הצעה ספונטנית מא' חבר יקר לצאת יחד לסיבוב קצר בטרקטורון בחיק הטבע. יצאנו מפרדס חנה-כרכור לכיוון גבעת עדה על גדות הנחל

חֹק חִיּוּךְ חוֹבָה

אני משתדל לא לכתוב טורים על אנשים ספציפיים, מצד אחד אינני רוצה לפגוע חלילה, ומצד שני לא להפריז מידי בשבחים. הפעם אחרוג ממנהגי. ביום שישי

תרומה לפדיון כפרות