פרשת נשא

דרך ארץ קדמה לתורה

בימים אלו אנו קוראים בפרקי אבות, הם מוסרי חכמינו זכרונם לברכה שציוו אותנו איך לנהוג בדרך הרצוי והטוב. מגידי המוסר אמרו כי זו הכוונה בדברי המשנה (אבות ב, א) "רבי אומר, איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם" – הרבי, הרב, הראש ישיבה, הוא זה שאומר לאדם מהו הדרך הישרה בו יש לצעוד ולפסוע.

פרקי אבות הם מקבץ של רבותינו בהנהגות והליכות האדם כיצד עליו לנהוג. אמנם כבר אמרו חז"ל כי יש חכמה בגוים. ולא זו בלבד אמרו לנו חכמינו כי "אלמלי לא ניתנה התורה לישראל למדנו צניעות מחתול, וגזל מנמלה". אכן יש חכמה מחוץ לתורה, אבל אין חכמה כחכמת התורה.

בעוד כל החכמות, הם חכמות לאדם איך לשרוד ולעבור את החיים, הרי שחכמת התורה היא נצחית, חכמה איך לזכות להיות בן עולם הבא. התורה בהשאלה מעולם המעשה, היא בגדר אסטרטגיה לימים יבואו. היא נצחית ושכרה לאין ערוך. ולכן קבעו הקדמונים שבימים אלו של מתן תורה ללמוד פרקי אבות, כי "דרך ארץ קדמה לתורה" ויגיעת שניהם משכחת עוון.

*

יש עוד סממן המבדיל בין חכמת חיצונים לחכמת התורה. יצאנו זה עתה מחג מתן תורתנו בתחושה עילאית. בכל שנה ושנה מקבלים את התורה מחדש, כפשוטו. לא הרי תורה זו של ערב חג השבועות כתורה זו של מוצאי חג השבועות. אם אמרו חכמינו כי שבעים פנים לתורה הרי שזו אמת לאמיתה, התורה מקבלת פנים חדשות ביום מתן תורה.

אין עוד חכמה בעולם שמתחכמת עם הזמן. הולכת ומתעשרת. ולכן בבוא חז"ל להבדיל בין עמי הארץ לתלמידי חכמים היא נוקטת בלשון זו (קינים ג, ו) "זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינים, דעתן מיטרפת עליהן, אבל זקני תורה אינם כן, אלא כל זמן שמזקינים, דעתן מתיישבת עליהם, שנאמר 'בישישים חכמה וארך ימים תבונה'".

פרופסור שיוציא את הגיגיו עלי ספר לא ייתן לאיש לפרשן את דבריו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, הרשות נתונה בידי כל אדם להחכים את התורה ולפרשן אותה בשכלו, וכמו שלמדנו "כתר תורה לכול מונח, כל הרוצה ליטול, יבוא וייטול".

חג השבועות מחדד לנו את ההכרה בארון הספרים היהודי, אותו ארון שלא שינה את טעמו ומסורתו, אותו ארון ייחודי שליווה את אבותינו ואת אמותינו, הסידור והחומש, הגמרא והשולחן ערוך, כל אלו ילוו אותנו כל השנים, אותנו ואת צאצאינו, וכפי שאנו מבקשים בכל בוקר "ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמיך ולומדי תורתך לשמה".

*

אם יש חכמה באנושות כדאי להשתמש בה ולבחון באמצעותה דברים. בשבוע האחרון במסגרת ביקורו של הנשיא טראמפ בארץ נחלקה המדינה לשניים בשאלת הסלפי של ח"כ אורן חזן, האם נהג כשורה או לא.

כמי שמכיר מעט את ח"כ חזן, צר לי לראות את מסכת הצבועים שלא מפרגנים לו על התושייה שגילה. לא, לא השתגעתי, אני באמת סבור שחזן עשה דבר מתאים גם כלפי הנשיא טראמפ וגם כלפי המעמד הזה.

יש במעמדים ממין אלו הרבה חנופה ושקר, צביעות ואחיזת עיניים. הנה, רגע לפני שטראמפ נחת בארץ התפוצצו כאן בישראל פרשיות מביכות ואמירות סוערות של הצוות שלו, ועד כמעט לרגע האחרון איש לא ידע איך באמת ייראה הביקור הזה.

כולנו יודעים מיהו טראמפ וכיצד הוא מתייחס למעמדו ולעצמו. טראמפ הוא איש של סלפי, איש שביטל את כל הכבוד העצמי המדומה, איש שמדבר באמצעות התקשורת המקוונת אל מאות אלפי בני אדם, במגע ישיר וללא גינוני כבוד.

אז נכון שמדינת ישראל הרשמית הייתה צריכה לקבל את פניו במכובדות, אבל אין שום בעיה בח"כ אורן חזן, שקיבל אגב את מקומו בכנסת רק הודות לשורת גימיקים שעשה בעבר ושהוא ממשיך לעשות בהווה, גימיקים שנוגעים בלב הציבוריות הישראלית שאולי מאסה בגינונים הממלכתיים והיא תבחר בו גם בעתיד כמי שיבטא את עמדתם.

וכשאני מביט סביב לשורה של צעדים לא פחות מבישים ומביכים שעושים אנשי ציבור כדי לזכות ברגע של כבוד, אני באמת לא מבין את העליהום על אורן חזן. אולי הם מזלזלים על כך שהם לא חשבו על זה בעצמם.

*

ואם דיברנו על חזן, הוא משקף בכלל את ההמון. אין מה לבוא בטענות אליו, אם כבר צריך להחליף את העם. בנוסף, העם מבקש את הנרדף. התקשורת רק העצימה השבוע את הסיכויים של האיש לקדנציה נוספת.

וכל כך למה באמת "האלוקים יבקש את הנרדף"? אומר החתם סופר כי הנרדף מגלה כי אין לו מוצא אחר, הוא נרדף מימין ומשמאל וכבר אינו בוטח באיש, או אז מרים שתי ידיו ומבקש ומתחנן מבורא עולם שיעזור לו, ואז הקב"ה עוזר לו.

זהו שלמדנו השבוע בפרשה "נשא את ראש בני גרשון", אלו הבנים המגורשים והנרדפים. משה רבינו מבקש להרים ולזקוף את ראשם ולהעניק גם להם תקווה ועידוד.

שבת שלום

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

שתפו:

עוד כתבות

"עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ"

"זכיתי להתפלל  בערב ליל פסח בבית הכנסת היכל נעמי שבקיסריה שם התארח גם הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו. בין מנחה לערבית ביקש הרב שישירו

"א – ח – ד !"

הרבי בעל 'בני יששכר', רבי צבי אלימלך מדינוב, היה נוהג לצאת בליל פסח קודם עריכת הסדר לראות כיצד עורכים אותו המוני העם, מכל בתי ישראל

אִיתוּת מִשָּׁמַיִם

באחד מערבי השבוע, ביציאתי מעריכת חופה באולם אלכסנדר הוותיק שבעמק חפר, הבחנתי באדם בגיל העמידה מחפש דבר מה. עוד לפני שפניתי אליו הוא מסמן לי

תרומה לפדיון כפרות