מידי יום שלישי אני מתארח בתוכנית "השקפת חיים" של ידידי הרב חיים הורביץ רב צפון תל אביב. בדרך כלל התוכנית מתקיימת בשידור און ליין, אך מידי פעם בשל אילוצים התכנית מוקלטת מראש, כמו למשל בשבוע שעבר.
התכנית הוקלטה ביום שני ברקע תיעוד שהופץ בתקשורת של בעל חזות חרדית מהוד השרון שסופג קריאות גנאי ועלבונות מאישה על כך שלא שירת בצבא. גם לאחר שענה לה כי הוא לוחם ביחידה קרבית, המשיכה להטיח בו.
כשהקלטתי את התוכנית התייחסתי לכך בחומרה, את הצעיר יונתן הירש אני מכיר ומוקיר, והדבר כאב לי מאוד, לא חסכתי במילים, ואפילו תהיתי בקול אם עדיין יש סיכוי לאחות את השסע האידיאולוגי שגולש לשנאת חינם ברחובות.
לאחר שסיימתי את ההקלטה, הצטערתי על דברי, בדרכי אני משתדל תמיד למצוא את הטוב והחיובי, לעודד את החיבור ולא לתת יד לפילוג. גם בחיי המעשה אני מצדד עם אפשרות האיחוד והגישור על פני הפילוג והקיטוב. שאלתי את עצמי, מה קרה לי? איך פתאום תפסתי צד?
בשלב מאוחר יותר גם התברר כי הטענות על אותה אישה היו מיותרות, מסיבות שונות שלא נרחיב בהם. הירש עצמו אמר בהמשך כי התיעוד היה מיותר, ובוודאי הפרסום הרב שיצא מפרופורציות. אבל את הנעשה אין להשיב, התכנית כבר הוקלטה, והדברים המיותרים שלי כבר בדרך לשידור…
וכדרכינו, למדתי מוסר השכל מתוך פרשת השבוע, על התפקיד שלנו לבחור האם לראות דבר במבט חיובי או שלילי. בפרשת בלק – מלך מואב, שוכר את שירותיו של המכשף הבין-לאומי בלעם כדי לראות את העם היהודי בנקודות התורפה שלו, להדגיש אותן, ולהעמיד אותם בפרספקטיבה שלילית.
בשני הניסיונות הראשונים בולט הרצון של בלק ובלעם לראות את קצה העם: "וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם… וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם… אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה".
שמעתי פירוש נחמד, הניסיון לראות רק את קצה העם דומה לתהליך יצירה של קריקטורה. בוחרים קצה של אדם, בדרך כלל זה פרט לא מחמיא באישיות שלו, ומגדילים אותו ללא פרופורציות לשאר החלקים. הבלטת הקצה השלילי יוצרת קריקטורה מגוחכת במרחב ההיתולי, או השחרה של הדמות במרחב האישיותי.
לבעיה זו יתכנו שתי פתרונות, האחת היא הרחבת המבט אל האדם / העם כמכלול: "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ". כשרואים את המכלול כולו כיחידה אחת שלימה, המומים מקבלים את היחס הטבעי שלהם בתור אתגרים בלבד איתם הוא מתמודד.
הדרך השנייה היא העמדה נגדית של "עין טובה" – מבט שבוחר לראות את הטוב שבו, ולהגדיל אותו – כקונטרה – באופן לא פרופורציונאלי, וכך לאזן את המבט על המכלול!
היכולת הזו לשים זרקור על הטוב ולראות את חצי הכוס המלאה מופיעה במשנה (מסכת אבות) כאחת ההגדרות לתלמידו של אברהם אבינו מול בלעם הרשע: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה… מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה… מתלמידיו של בלעם הרשע". זה ההבדל בין בלעם הרשע שמחפש חסרונות, לבין אברהם אבינו שאפילו בסדום הוא מחפש צדיקים!
סוף דבר, למרבה הצער והיגון נרצחו בשבוע שעבר ארבעה יהודים, ביום שלישי התקיים יום שידורים מההתרחשויות, העורך התקשר להתנצל שהתוכנית שהוקלטה לא תשודר. עם כל הצער בשל הנסיבות, דווקא שמחתי שהתוכנית לא שודרה…
ב"ה הזויות שלא הייתי צריך להגדיל, לא שודרו! יהיו הדברים לעילוי נשמות הנרצחים הי"ד, ושנזכה תמיד לראות את עם ישראל בעין טובה.
בְּשַׁבָּת – פָּרָשַׁת בָּלָק
הַדְלָקַת נֵרוֹת: 19:22 – צֵאת הַשַּׁבָּת: 20:34
שַׁבָּת שָׁלוֹם ✡️
"יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל"
