הזכרתי בעבר, הטור הנוכחי שמתפרסם בסוף שבוע, נכתב מתי שהוא במשך השבוע, באווירת תחילת השבוע… והאירועים הפוקדים את מדינת ישראל הופכים את המשימה למורכבת עוד יותר.
לצערנו על אף חג הפסח הממשמש ובא, החגיגיות אינה מורגשת עדיין באוויר ובאווירה, להיפך, התחושה קשה מאוד, ואם עד עכשיו נמנעתי מלהשתמש בביטוי "מלחמת אחים", לא אשתמש בו גם כעת… מתוך תקווה שאכן לא נגיע לשם.
אמנם רואים כמה נקודות אור בכל המהומה הזו, כמו למשל קבלת הפנים מצד תושבי העיר בני ברק שהראו את האמת כי פניהם לשלום ולאחווה, וחלילה לא למלחמה. דמעות של התרגשות, קריאות לאחדות מכל הצדדים. אבל עדיין הקושי גדול והמרחק והפערים – עצומים.
נכון לרגע זה אנחנו אחרי הצהרת ראש הממשלה על דחיה, ביטול השביתה, ובתקווה שגם ידידי היקר יואב גלנט ימשיך לכהן כשר הביטחון…
אשתף, במבט על השטח מזווית אחרת, לא מבעד לכותרות או להתססות כיכרות הרחוב, דווקא מ"שטח" אחר…
"בתוך עמי אנוכי יושב" עם ישראל על גווניו השונים, החל ממועצת העיר, בבתי החינוך שלנו, וכמעט ערב ערב בחופות שאני עורך מעל לחמש עשרה שנה , הזוגות ברובם מהמגזר הכללי, בחלקם הגדול יתכן שלולא התיווך שלי לא היו נישאים כדת משה וישראל. זו הזכות שלי, בהחלט! אני פוגש את עם ישראל דווקא בשמחות, עם כוסית לחיים, והרבה שמחה…
אני רואה קהל רב, חלקם ימין וחלקם שמאל, וחלקם מעורבים. ברור שבימים טרופים אלו ישנם גם ויכוחים, ישנם דיונים סוערים, אבל – שיהיה ברור – אף אחד, אבל אף אחד – לא הולך להילחם באף אחד! נפנה יחד לתקשורת, למנהיגים, למובילי דעת הקהל, "באו נרגיע" ! האחריות היא של כולנו . אנחנו נתווכח, ונתווכח חזק, אבל מלחמה בינינו לא תהיה !
בכל ערב פסח מחדש אני שואב הרבה עידוד מהנתון הבא שחוזר ומתפרסם, עם ישראל בהמוניו יישב בליל חג הפסח סביב שולחן הסדר. ע"פ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 94% מהיהודים בישראל, מציינים את 'ליל הסדר'. נתון שאין לו אח ורע בשום נושא אחר. יותר מ-3,000 שנה אחרי יציאת מצרים, רוב מוחלט של העם היהודי ממשיך לספר את סיפור יציאת מצרים, ולהעביר אותו לדורות הבאים.
הנתון הזה הוא בלתי נתפס, האחוזים הגבוהים של המציינים את ליל הסדר, ממלאים בשמחה ובהרגשת שייכות . אך עם כל זה השנה החשש שעולה בלב, וכולי תקווה שחס וחלילה לא יגיע מצב שהמשפחות לא יעשו זאת יחד כמו בכל שנה.
בימים אלו הגיעו אל שולחני שאלות הלכתיות וגם התייעצויות ערכיות שבגלל הוויכוח בין חלקי העם, ישנן משפחות שלא מתכוננות לעשות את הסדר ביחד.
מבחינתי יש לעשות הכל כדי למנוע את זה. לדבר על זה, לפעול במקרו ובמיקרו כדי שחלילה זה לא יקרה. באופן אישי אני מתכונן להקדיש לנושא את "דרשת שבת הגדול" בבתי הכנסת בהם אני ישא דברים .
אוי לנו אם חלילה השנה יתווסף לארבעת הבנים שבהגדה, בן חמישי… זה שכלל אינו מסב לליל הסדר… שאיבד את הקשר, מתוך הודעה מוצהרת כי השנה הוא לא מגיע לשבת עם ימנים משיחיים או שמאלנים רדיקליים… עם תומכי הרפורמה או עם מתנגדיה …
אסור ואין מצב לוותר עליו! לא מתכונן להניח לו לרדת לסיני או לברוח לבנגקוק ולא לשאול את "מה נשתנה". זה כואב לי ומדיר שינה מעיני, בכל דרך אנו חייבים להגיע גם אליו ולנסות לקרב, לחבר ולאחד.
גם איתם אנו צריכים להגיע להידברות.
גם עם הבן שעדיין לא סגור איך, אם בכלל יציין את ליל הסדר !
בעצם אי ההשלמה , ואי הוויתור על שום יהודי באשר הוא , נרבה אהבה ואחווה בין איש לרעהו, נוכל להתגבר על המכשולים ולאחד את העם כולו.
נ.ב. את התמונה מצומת כרמיאל שצולמה השבוע ראיתי, כמו הרבה – התמונה לא איכותית אבל האנשים איכותיים! את האיש מימין אייזיק ליפשיץ מנהל ישיבת אורחות תורה בכרמיאל אני מכיר ומוקיר, את האיש משמאל בינתיים , אני רק מוקיר . יש תקווה .
יחד שבטי ישראל!
שבת שלום ופסח כשר ושמח
