לפעמים, התובנה על "פרשת השבוע" מגיעה דווקא אחרי שהיא הסתיימה -זה קרה לי השבוע, עם פרשת "כי תבוא" מהשבוע שעבר.
התורה פותחת במצוות הביכורים – פרויקט לוגיסטי מורכב. לדוגמה, אדם שגר במרומי הגליל היה צריך לשמר את הפרי הראשון שגדל אצלו בחצר – למשל תאנה או רימון – ולשנע אותו עד ירושלים, בצהלה ובמחול. לאורך כל המסלול הוא נדרש לשמור על דיני הטהרה, למצוא מקומות לינה מתאימים בדרך ועוד, והכול בשביל פרי אחד ויחיד!
וכך שואל פרשן המקרא "האלשיך הקדוש": "מה קול החרדה הזאת על פחות משווה חצי דינר?! שיחרד איש מביתו ומעירו… וישים בטנא, ועל כתף ישאנו… ויתקבצו יחד כל בני עיר ועיר בחליל מכה… ומה כל החרדה הזאת?"
והשבוע נפלה בי התובנה, שהובילה אותי גם לפעולה.
השבוע פגשתי אנשי עשייה בשטח. למשל בביקורו של הרב הראשי, ידידי רבי דוד לאו, בחדרה, המלצתי שיבקר גם ב "מתנדבי חדרה" בהובלתם של ר' חזקי מנת וטליה אלוש, העוסקים בפעילויות חסד מכל הסוגים מתוך אחדות ישראל.
חזקי הביא דוגמאות לכך שהוא משתדל לשתף כמה שיותר שותפים במעשי החסד, גם כשאפשר שאדם אחד יעשה אותו. הרב לאו חיזק ואמר: שמעון רוצה לתרום 1,000 ש"ח. האם עדיף שייתן אותם בתרומה אחת, או באלף פעמים? ואז השיב: בפרקי אבות נאמר: "הכול לפי רוב המעשה".
הרמב"ם מסביר: לא רק גודל התרומה קובע, אלא ריבוי המעשים. לתת 1,000 פעמים – גם אם שקל אחד בכל פעם – מחנך את האדם לנדיבות, יוצר הרגל ובונה אופי. מעשה אחד הוא אמנם גדול ומרשים, אבל ריבוי מעשים קטנים משנה את האדם.
עם מתנדבי חדרה
בהמשך, ברכתי את מתנדבי "איחוד הצלה", והבאתי להם את הדוגמא הזו: יש הרבה אנשים שמדברים על אחדות וערבות, אבל מעטים הם אלה שעוזבים את מקום העבודה, את המשפחה ואת הילדים, ורצים לעזור לשני. זה נכון גם במבט רוחני וגם גשמי.
אחד מהגבאים שלנו בבית הכנסת הגדול, ר' יהודה הלוי, הוא מתנדב "איחוד הצלה". לעיתים, בתחילת התפילה, כשיש לנו מניין מצומצם, יהודה פשוט נעלם כי הוא קיבל קריאה לעזרה. למדנו כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", ולא ההפך. לכן, עלינו להעלות על נס את המעשים עצמם.
- מכאן לשאלה על 'פרויקט הביכורים', לתובנה ולפעולה.
בסוף השבוע הוזמנתי לברך בהרמת כוסית לקראת השנה החדשה בבית החולים "הלל יפה". באופן טבעי, למרות הכרת הטוב שיש לי, הייתי אמור לעדכן שזה לא ממש מסתדר בלו"ז בימים עמוסים אלו.
אבל אחר כך הבנתי שאי אפשר מצד אחד להכיר טובה ומצד שני להישאר באותו מקום ורק למלמל "תודה". וכך, הגעתי פיזית לברך את צוות הנהלת בית החולים ואמרתי להם: מצוות הביכורים מביאה אותנו למידת הכרת הטוב, וכדברי רש"י: 'ואמרת – שאינך כפוי טובה'.
אי אפשר להישאר באותו מקום ולבטא את התודה בדיבורים או בנאומים יפים. זה כמו שילד צריך לבקש סליחה והוא זורק את המילה "סליחה" בחצי פה. סליחה אמיתית חייבת להיות עם תנועה מסוימת, עם תזוזה, עם שינוי, לא רק בדיבורים אלא במעשים!
- זאת התובנה: שינוי אמיתי דורש תזוזה מהמקום ועשיית מעשים.
החקלאי לא שומר לעצמו את הפרי הראשון, המובחר – הוא אוסף אותו בסל מהודר, יוצא למסע, עולה לירושלים, עומד לפני הכהן וקורא בקול את סיפור ההודאה. פחות מזה לא מספיק. תודה נמדדת בוויתור, בהשקעה, ובבחירה לצאת מאזור הנוחות. מי שאינו כפוי טובה לא מדבר – אלא עושה!
וכך עשיתי: יצאתי והגעתי אליכם פיזית להגיד תודה – לא בווטסאפ, לא בשיחת טלפון ואפילו לא במייל. הגעתי! כך גם בנושא הערבות ההדדית, האחדות, הכרת הטוב וראיית הטוב. אל לנו לשכוח שהפעולות הן העיקר. לא מספיק שנשב בשולחנות עגולים או בפורומים שונים, העשייה היא זו שבאמת יוצרת אותם.
ערב ראש השנה, לקראת השנה החדשה, נתרגם את המילים והדיבורים לפעולות מעשיות. כך הערבות ההדדית תצא מהכח אל הפועל, ואהבת ישראל תהיה עובדה בשטח!
- בשַׁבַּת פָּרָשַׁת כִּי תָּבוֹא
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 18:11 – צֵאת הַשַּׁבָּת 19:11
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- ערב ראש השנה
- הַדְלָקַת נֵרוֹת בכניסת החג: 18:09 – צֵאת ראש השנה 19:11
- שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל ✡️
- וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה
- יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
