בשבת האחרונה חגגנו שבת "בר מצווה" לחתן ידידיה היקר, בן למשפחת חברים שהם כמו אחים. בערב שבת, כשירדנו לרחבת "הכותל המערבי" לקבלת שבת וערבית, קיבלנו שיעור מהדהד לחיים.
ברחבה היו אנשים מכל גווני הקשת. מתפללים בודדים ששפכו את לבם, קבוצות שרקדו במעגלים, חלק עמדו בתפילה בדבקות, ואחרים הגיעו בכלל כתיירים, סקרנים, כדי להרגיש ולנשום את האווירה המופלאה.
התרגלנו לראות את הפסיפס הכלל-יהודי הזה בלילות הסליחות, כשכולנו מתאחדים לבקש רחמים. אבל כשרואים את החיבור הזה מתרחש ביום-יום, מתוך שמחה, מבינים משהו עמוק הרבה יותר: החיבור בינינו הוא לא "תרגיל לשעת חירום". היא הפלטפורמה הבסיסית, יסוד קיומנו.
השבוע פרשת "לך-לך". בפרשה הקודמת, פרשת נח, העולם ניצל בזכות תיבה שמורה וסגורה. הבורא מכניס את נח לתוך תיבה ובכך מציל אותו מהמבול ההרסני. אבל אצל אברהם אבינו, אנו רואים שינוי קוטבי, הקב"ה אומר לו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א).
אברהם נדרש לצאת מהבית הבטוח, מהמולדת, מהמגזר, מהחממה – ולצאת דווקא בגלוי אל המרחב הציבורי. אברהם אבינו לא בונה חומות אבנים כדי להגן עליו ומשפחתו, הוא מציב אוהל פתוח לארבע רוחות השמים.
חז"ל אומרים: "אֹהֶל … שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם מְפֻלָּשׁ הָיָה" (בראשית רבה מח, ט) – פתוח מכל צדדיו, כדי שכל עובר ושב יראה וייכנס. תפקידו ללכת אל המרחב המשותף ולפגוש שם את כל העולם, ובכך לקרבם לאמונה ותיקון המידות.
כשמתגלעת מחלוקת בין רועיו לרועי לוט, אברהם אומר מילים שהן צו מצפון לדורות: "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (בראשית יג, ח). אברהם לא מוחק את ההבדלים, הוא מציב תפיסה עמוקה: אנחנו יכולים לראות את העולם אחרת, אבל אנחנו לא יכולים לשכוח את נקודת המוצא – "אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".
ובמעבר לאקטואליה. ערב הבחירות, כולנו מרגישים את הלחץ והמתח. הקמפיינים והשיח הציבורי מנסים לשכנע אותנו להתכנס בחזרה ל"תיבות" . מנסים לסמן מי איתנו ומי נגדנו, לצבוע את הרחוב בצבעים מגזריים ולהגביה את החומות.
מאחורי הפרגוד בקלפי, לכל אחד מאיתנו יהיה פתק שונה, וכל אחד יביע את השקפת עולמו – זו היא המציאות, ואנחנו לא מתעלמים ממנה. חלק מהיופי של עם ישראל הוא לדעת איך לנהל מחלוקות לאורך השנים.
אבל בבוקר שלמחרת הבחירות, ה"תיבות" ייסגרו, והמרחב הציבורי חייב להיפתח!!! כולנו חייבים לחזור לאותה רחבה ולשגרת המרחב המשותף.
התובנה שלקחתי מהכותל בשבת האחרונה היא שהבשורה של אברהם אבינו רלוונטית לנו היום יותר מתמיד: אל תפחדו לצאת, לך לך… אל תפחדו לפגוש את מי ששונה מכם ברחבה. מאחורי כל הסיסמאות והפתקים, הפלטפורמה הרחבה שאיגדה אותנו בכותל בשבת – היא הסיפור האמיתי שלנו.
כשנזכור ש"אנשים אחים אנחנו" – לא רק בימי צרה אלא גם בימי שמחה – נוכל ללכת קדימה יחד, מתוך כבוד הדדי ואמונה גדולה בעם הזה. וכך חותמת המשנה האחרונה בש"ס :"לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (עוקצין ג, יב) – יחד שבטי ישראל.
- שַׁבָּת פָּרָשַׁת לְךָ לְךָ
- כְּנִיסַת שַׁבָּת: 17:40 – יְצִיאַת שַׁבָּת: 18:35
- שַׁבַּת שָׁלוֹם וּבְחִירוֹת טוֹבוֹת לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל!✡️
- יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
