עומדים אנו בסיומה של שנה, השנה החדשה כבר בפתח, אבל דווקא ימים אלו עמוסים ביותר, חובות השנה האחרונה מתנקזים כעת ותובעים את שלהם, סוג של

בפרשת השבוע – כי תבוא – אנו מוצאים קוטביות. הפרשה פותחת  במצוות  "הביכורים", ראשית פרי האדמה שהחקלאי מעלה  אל בית המקדש ומודה  על מתנת הארץ

אפתח את הטור בגילוי רגשות… בשבוע שעבר ערכתי כאן טור סיכום של שני עשורים לאור העובדה כי ככל הנראה לא אתמודד שוב למועצת העיר חדרה.

לפני כשני עשורים נכנסתי לכהונתי הראשונה כחבר מועצת העיר חדרה, הייתי  בן 26, מאז הספקתי לעבוד מול ארבעה ראשי עיר, שמונה ממשלות התחלפו , התנהלתי 

אחד המקומות המזוהים ביותר עם העיר חדרה הוא תחנת החשמל 'אורות רבין', ארובות תחנת הכוח נישאים לגובה עצום ונשקפים מכל עבר לעיני הנוסעים בכבישי 2

במהלך השנים מצאתי את עצמי בשבוע שחל בו תשעה באב, מבקר כמרצה בבתי כלא שונים ברחבי הארץ באורח פלא אני לא בוחר להגיע למקום מסוים,

כתיבת הטור הזה מסמלת את התחושה והמצב בו אנו נמצאים, "בין לבין". השורות  נכתבות בעיצומו של "שבוע שחל בו תשעה באב", כאשר מנהגי האבלות על

בשבת האחרונה ציינו בעירנו חדרה עשור להקמת בית הכנסת ובית המדרש 'יד זאב'. זכיתי  להיות שותף מזה כעשור ומחצה בגלגוליו השונים של בית המדרש בראשותו

השבת נקרא בכל תפוצות ישראל את שתי הפרשיות בהם מסתיים ספר במדבר, גם בני חו"ל שנפרדו מאיתנו בסמוך לחג השבועות בסדר קריאת הפרשיות, כעת כבר

השבוע השתתפתי באירוע ייחודי בו הופיעו תלמידים מצטיינים מהקונסרבטוריון סולו בזה אחר זה באולם המופעים. מר טופיק מרום מנהל הקונסרבטוריון שתחת חסותי כממונה תיק אתו"ס

מידי יום שלישי אני מתארח בתוכנית "השקפת חיים" של ידידי הרב חיים הורביץ רב צפון תל אביב. בדרך כלל התוכנית מתקיימת בשידור און ליין, אך

"דער מענטש טראַכט און גאָט לאַכט" – ובתרגום חופשי: האדם מתכנן, והקב"ה צוחק… זה הוא משפט יהודי עתיק ביידיש, אני לא חזק ביידיש, אבל כנראה