כולנו מחוברים
במוצאי שמחת תורה המשכנו לחגוג בהקפות השניות עד השעות הקטנות של הלילה, אך בסוף גם זה נגמר…
כעת, בין שמחת תורה – סיום התורה, לבין השבת בה אנו מתחילים את קריאת התורה מחדש, מרגיש כי מהר מדי מסתיימת לה התקופה המיוחדת הזו, רוצים "למשוך" עוד טיפה, ומתעורר רצון אדיר, לו רק היה אפשרי, פשוט לעצור את לוח השנה…
*
שיתפתי בעבר בתחושה שהייתה לי לקראת השבת "שבת בראשית", בה אנו מתחילים לקרוא את התורה מחדש, סוג של תחושת פספוס, בכל השבועות במשך השנה יש לנו שבוע שלם להתכונן ולעבור על פרשת השבוע. אלא שדווקא להתחלה – לבראשית אין זמן שהרי בדרך כלל חג שמחת תורה יוצא באחד מימי השבוע, ונותרים רק מספר ימים מועט לקראת הפרשה הראשונה של התורה פרשת בראשית.
בשעתו קיבלתי על כך פידבקים מאת הקוראים, רבים הדגישו גם את העובדה שפרשת השבוע הזו הכוללת את יסודי היסודות של האמונה בבריאת העולם ומגוללת בתוכה סיפור של אלפי (!) שנים בעשרת הדורות שמאדם הראשון ועד נח. אנחנו לא מספיקים לגעת אפילו באפס קצהו.
*
השנה, תוך כדי ההקפות השניות, התחדדה לי נקודה ששפכה לי אור על העניין. במוצאי שמחת תורה זכיתי להשתתף בלא פחות מתריסר אירועים, כמניין שבטי ישראל… יחד שבטי ישראל. החל משכונות גבעת אולגה, נווה חיים וויצמן במערב ועד בית אליעזר ודניה במזרח, משכונות ניסן, ביאליק ושלמה בדרום, הפארק ומרכז העיר ועד שכונות האוצר ונחליאל שבצפון. שמחה חוצה גבולות, חוצה מגזרים, בכל הסגנונות ומגוון הצלילים, והכל – סביב אותו ספר תורה! סביב אותה תורה שניתנה בהר סיני, ומאז ועד היום היא נשארה רלוונטית ומדויקת להפליא.
בדברים קצרים שנשאתי באחת הבמות הזכרתי את דברי חז"ל כי חג שמיני עצרת- שמחת תורה מבטא כביכול את קושי הפרידה של הקב"ה מעם ישראל אחרי תקופת ימי החג, והוא קורא להם ואומר להם בלשון המרש "בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם". חשבתי כי אולי זו היא התשובה של עם ישראל אל הבקשה המרגשת הזו, עם ישראל עונה כביכול באותה המטבע: קשה עלינו פרידתך! גם אנחנו רוצים להתעכב עוד ועוד… תראו איך עם ישראל חוגג במוצאי חג זה באופן יוצא מן הכלל, דבר שלא רואים ביתר החגים.
זה הוא ביטוי מסוים לכך שהקב"ה והתורה וישראל מאוחדים. וכדברי הזוהר: הקב"ה, התורה ועם ישראל הם אחד !
*
אולי זו גם קצת תשובה על כך שדווקא פרשת בראשית נקראת עם פחות הכנות והקדמות, הישר מסיום התורה אנו מגיעים לפרשה העמוסה הזו ומפליגים איתה עד לדורו של נח.
בכניסה הישירה ללב התורה אנו מראים את הקשר העמוק של הקב"ה והתורה עם כלל ישראל, התורה היא תורת חיים , אנחנו לא צריכים הקדמות והכנות כדי להתחבר אליה. מי שיטעם ירגיש את האמת שבכל מילה ומילה, את המתיקות בהבנתה ואת השמחה לידה כפי שראינו בבמות ההקפות השניות בכל הארץ ובכל רחבי העולם היהודי, כיצד כל יהודי באשר הוא מתחבר אל התורה עד כדי שמחה וריקוד פנימיים ועמוקים!
*
ובנימה אישית, אני מתחיל בס"ד כעת את המחזור העשירי (!) של הטור הנוכחי, הוא עבר גלגולים רבים וסגנונות שונים, לעיתונות הכללית, לעיתון דתי, ולהורי תלמידי בתי הספר. כעת אני עורך אותו בסגנון אחד, בגישה של 'יחד שבטי ישראל', ואני שמח ומאושר לראות שהוא מתאים לכולם!
ובכן, כל אחד יכול להתחבר לתורה. וכעת אני פונה לכל אחד ואחד מהקוראים היקרים: קח לך איזושהי קביעות של לימוד, ישנם כל כך הרבה אפשרויות זמינות לקבוע לימוד יומי אפילו של דקות ספורות, אם בהלכה, אם בגמרא, כל אחד לפי יכולתו. ובעזרת השם ניפגש בשנה הבאה, עם סיום התורה, ותספרו לי איך היה…
"טעמו וראו כי טוב השם"!
שבת שלום וחורף בריא ושמח
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן
