גבולות הכוח
לאחרונה התפרסמו כמה סיפורים עגומים על האלימות הגואה במדינה, תקריות של מה בכך שהתפתחו עד כדי רצח במעבר חציה, אדם נוסף ניצל כמעט בנס ממריבה פעוטה שהתדרדרה במהירות לאלימות מחרידה, בסיפור אחר יצאו 'בזול' עם ניקוב צמיגי הרכב בלבד. נראה כי הסיפורים הבודדים הללו אמנם צפים כעת בחדשות, אבל מתחת לפני השטח כנראה שהתרבות הזו כבר בוערת, ולא מהיום!
אני מבקש לדון יחד על כך מזווית קצת אחרת, לדעתי אנחנו צריכים לקחת מכך את התובנה הבסיסית בהקשר של מגבלות הכוח.
השבוע כמו בשבועות הקודמים מאז הבחירות עדיין לא הצליחו להקים ממשלה, שוב כיפופי ידיים, שלא לומר משחקי אגו ופעלולים נוספים. אנו רואים כי צריך לדעת גם איך לנצח… איך להתנהל, ובעיקר, במרווח הגדול שבין דיבורים למעשים, צריך לדעת גם איך ליישם בסוף את כל ההבטחות… גם כשאדם מגיע לעמדת השפעה והנהגה או כל כוח שהוא, הוא צריך לדעת היטב את מגבלות הכוח.
*
בפרשת השבוע שעבר למדנו על יעקב אבינו שקונה את הבכורה מאת אחיו הגדול, לאחר מכן הוא מצליח גם לקבל את הברכות מיצחק אביו, לכאורה הוא יצא כאן כמנצח הגדול! נכון? והנה, מיד לאחר מכן, בפרשה שלנו – פרשת ויצא – יעקב אבינו מתנהל כפליט נמלט, בשלב מסוים אף ניטל ממנו כל רכושו והוא נותר במקלו בלבד.
מצד שני אנחנו מוצאים את יעקב משתמש בכוחו, היה זה על פי הבאר כאשר הוא בא לסייע ולעזור לזולת, או אז הוא גולל בגבורה את האבן.
הנה אנו למדים מכך את ההתייחסות הנכונה אל הכוח, השימוש בו מתועל לאפיק החיובי בלבד, למקום של הטבה, של עזרה. אך מעבר לכך הוא אינו משתמש בו, גם כאשר הוא מאוים ע"י עשיו אחיו, אנו מוצאים בפרשת השבוע הבא כי הוא מתכונן לקראת בואו בכמה ערוצים, בדורון ובתפילה, כאשר האופציה של מלחמה עומדת במקום האחרון.
יעקב אינו מנצל את כוחו כדי להכניע את יריביו, על אף שהצדק עמו, בכל אופן הוא מתנהל באמצעים הדיפלומטיים, הוא משתמש דווקא בכוח השכל, מתנהל מולם בתבונה, ודווקא כך הוא מצליח!
*
ומכאן לאקטואליה, כיו"ר מועצת העיר אני מעורב בימים אלו בסגירת ספר התקציב של עיריית חדרה, זוהי הפעם ה-19 שאני מלווה את הנושא, ובכל פעם אני רואה את הדיונים, הלחצים ואת 'כיפופי הידיים' שמתנהלים סביב זה. אני מודה בגילוי לב כי היו שנים בהם נסחפתי בעלילה, לקחתי אישית את הדברים ללב, וחשתי תחושות של ניצחון וכישלון.
לאור הדברים שלמדנו כעת יחד מפרשת השבוע, שיניתי את המבט, הבנתי כי ההתייחסות צריכה להיות שונה, החכמה היא לדעת לא לנצל את הכוח שבידך, החכמה היא להשתמש בו רק כדי לעזור ולהיטיב יותר לזולת, לדאוג לתקציב יותר חברתי עם חמלה, עם בשורה לכלל התושבים.
כשיש לאדם נשק ביד, או סכין, החכמה שלו היא לא להשתמש בו. כשיש למישהו כוח פוליטי זה לא אומר שהוא צריך בשביל זה להפוך את המדינה ולהוביל אותו לעוד סיבוב של כאוס.
חז"ל מלמדים אותנו במסכת אבות, "איזהו גיבור – הכובש את יצרו", הגיבור האמיתי הוא אינו זה שמשתמש בכוחו כנגד הזולת, אלא בדיוק להיפך, הגבורה האמיתית היא להתגבר ולנתב את הכוחות לאפיקים החיוביים! לטובת הכלל והפרט.
יחד שבטי ישראל.
שבת שלום ומבורך
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן
לתגובות :
