קוראי הטור, כבר כ־15 שנה, יודעים שאני משתדל למצוא נושא רלוונטי שקשור לפרשת השבוע או ללוח השנה. מטרתי היא למצוא את המכנה המשותף והמוסכם – יחד

יש ביטוי עממי שאומר ש"אי אפשר לרקוד על שתי חתונות" אני, השבוע, הגעתי למסקנה שאני חולק עליו. לא רק שאפשר, אלא לפעמים זה אף מבורך.

בשבת האחרונה, בבית הכנסת הגדול, הייתה סוג של מיני-דרמה. השאלה הגדולה שריחפה באוויר: איזו הפטרה קוראים השבת? מצד אחד, שבת "ראש חודש" עם הפטרה משלה.

שבוע של כאב עבר עלינו. אבירם אהרן ז"ל, אבא של אלרועי ואודיה, שניים מתלמידינו היקרים, נפטר. אבירם, צעיר לימים ואב לילדים רכים הלומדים בבית הספר היסודי, קרן אופטימיות

קודם כל, חשוב לי להרגיע את כל מי שדאג בעקבות "מסע הבזק" לאיטליה – ב"ה, חזרתי הביתה לשבת, ממש ברגע הדלקת נרות! ואני מקווה שלהבא

פרשת בלק פותחת בסיפור על בלעם הקוסם שניסה לקלל את עם ישראל. קללותיו, באופן פלאי, הפכו לברכות, ומפיו יצאו דיבורים נבואיים מדהימים. אך אז, לצערנו,

שנת הלימודים תשפ"ה הסתיימה. המחשבות נודדות כבר אל השנה הבאה. אצלי, מחשבות אלו מקבלות השנה משמעות מיוחדת: אנו מציינים את סיום שנתה ה-24 של "מדעים

"חוזרים לשגרה"? לא בדיוק! אחרי רצף אירועים בסדר גודל תנכ"י ופרק דרמטי בהיסטוריה של עם ישראל, אי אפשר לחזור לאותו דבר בלי להפנים ולהסיק מסקנות

במפגש זום עם תלמידי תיכון "ישי", דיברתי על הרגעים ההיסטוריים שבהם אנו חיים: פרק משמעותי בקורות עמנו, הנכתב ממש עכשיו. אתם ודאי שואלים: "מי אני?

בשעה 03:00 לפנות בוקר התעוררנו, עם ישראל, למשמע האזעקה שבישרה על היערכות חירום. זו הייתה ההכרזה המוחשית להתחלת מבצע "עם כלביא". "הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי

השבוע חל יום הולדתי (העברי, כמובן). זוהי הזדמנות לעצור ולחשוב על משמעות יום הלידה: יום של התבוננות, הודיה – וגם כוח מיוחד. רבים מרבותינו ציינו

בשעת כתיבת שורות אלו, אני עדיין נרגש ונפעם מהאירוע המיוחד שזכינו לקיים השבוע ב"בית הכנסת הגדול" בחדרה, ביום ירושלים. כ-1,500 תלמידים מכל בתי הספר בעיר