לפני דקות אחדות חזרתי מטקס הזיכרון לשואה ולגבורה !
מעמד מרגש ועוצמתי שרק הנוכחות בו מעבירה צמרמורת בגוף שלרגעים אחדים קופא אל מול הקהל הרחב ביניהם הניצולים והשרידים האחרונים של אותם הימים הנוראים.
נשאתי דברים אל מול הקהל הרחב וביקשתי רק בריאות ושלום! שלום בינינו לבין עצמינו ! וכמובן מול כל אויבינו ! שלום שיבוא עלינו בע"ה ויסגור שנים של טראומות ורצח עם ע"י המכונה הגרמנית ! ועוד שנים רבות של מאבקים אינסופיים על עצמאותנו וגורלנו כאן בארצנו.
בעודי נושא את דבריי נזכרתי בשיעור ששמעתי פעם, אודות הרב קלונימוס שפירא, האדמו"ר מפיאסצ'נה, שניהל בגטו ורשה אורח חיים יהודי הלכתי והוא היה למעשה אחד השליחים היחידים שהמשיך גם ברגעים של סבל ופחד, מהמוות הקרב ובא, לנצור את מנהגי היהדות קדימה.
ב "תפילה, שנאמרה דאז בגטו ורשה, נאמר: "ריבונו של עולם! האזינה לקול בכיינו ולאנקת לבנו, ראה את צערנו ועניינו, והושיעה ממצוקתנו הגדולה. קרובי נפשנו, נשים וילדים, אבות ואימהות, אחים ואחיות ושאר אחינו בני ישראל נעקרו מתוכנו, הם לוקחו בשבי ועקבותיהם לא נודעו. אל רחום וחנון. עשה חסד ורחמים לכל הקוראים אליך בלב שלם. חוס נא ורחם על שארית הפליטה של עמך ישראל. אמור לצרותנו די. הגן על קומץ שארית הפליטה הקטנה כשם שהושעת את אברהם אבינו מידי נמרוד, ואת יעקב אבינו מידי עשוי ולבן, ואת משה רבנו מיד פרעה, ואת דוד המלך מיד גלית הפלישתי, ואת חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר, וכשם שהצלת את דניאל מגוב האריות, וכשם שהצלת את מרדכי ואסתר מיד המן הרשע, כן תושיע ותחלץ את עמך ישראל מידי שונאיו ותשלח לנו גואל הצדק שיגאלנו מן הגלות המרה במהרה בימינו אמן".
היום אנו עומדים בארצנו תחת פולמוס כבד של חילוקי דעות מכל שכבות האוכלוסייה וגם היום, ובמיוחד היום, ובערב קשה זה, אני שב וחוזר ומזכיר כי אף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב ולהיזכר בגלגולים הנוראיים של עמינו בגלגלי ההיסטוריה.
ועם כבוד הרב קלונימוס שפירא, האדמו"ר מפיאסצ'נה ידע לעשות את זה בגטו וורשה אז אין סיבה שאנו לא נעשה את זה כאן. כאן אנחנו חייבים להבין שאין לנו ארץ אחרת, ואין לנו ברירה אחרת.
בל נשכח שכולנו אחים! בל נשכח, שכולנו חייבים לחיות כאן ביחד ובשלום".
