לפני כעשור ייסדנו את תיכון יש"י – יחד שבטי ישראל , בית חינוך ששמו מקפל בתוכו את השילוב: יהדות. שותפות . יזמות פדגוגית.
מנהלת בית הספר הגב' חגית אביר , מוכיחה בכל יום מחדש, שחינוך אינו מילה נרדפת לקיפאון. עשייתה שופעת יוזמות פדגוגיות – בשעות הלימודים ואחריהן, ואפילו לאחר סיום שש שנות הלימוד, בפרויקטים שמלווים את הבוגרים להמשך חייהם.
על רקע זה, קרה בשבוע שעבר דבר יוצא דופן: צוות השיפור של תיכון יש"י העפיל לגמר וזכה במקום הראשון בתחרות הלאומית לצוותי שיפור שנערכה באוניברסיטת חיפה. היוזמה, שנולדה אצל גב' בר חן, מנהלת אגף על-יסודי בחדרה, ובהובלת ידידי ד"ר אבי מנשס, התמודדה מול כ 30 צוותי עילית מהתעשייה ומהצבא (רפאל, אלביט, חיל האוויר, מפעלי ים המלח ועוד).
הצוות הציג את תוכנית הבוגרים: "מעצבים את דור העתיד" – והוכיח שיזמות וחדשנות הן הלב הפועם של עשייה חינוכית נכונה. כפי שסיכם זאת יו"ר השופטים: הצלחתם "לגעת בלב" ולהראות שדווקא בתחום החינוך יש צורך ביוזמה ובשיפור מתמיד.
עצם ההשתתפות בתחרות אינה מובנת מאליה, והזכייה מול מתמודדים "כבדים" שכאלו היא כמעט בגדר נס. מאחר שהקרדיט להישג אינו שלי, אלא שייך במלואו לצוות המופלא שפעל בשטח – אני מרשה לעצמי לנתח את ההצלחה הזו לאור פרשת השבוע.
השבוע, כשהעמקתי בפרשת "מקץ" זעקה מתוכה נקודה שלא ראיתי שעמדו עליה . פער בלתי נתפס, כמעט סתירה פנימית, בהתנהלותו של יוסף מול פרעה.
השאלה מהדהדת: ברגע שיוסף מוצא מהבור, הוא מציג ענווה יתרה "ביטול האני" מוחלט . כשפרעה מבקש פתרון לחלומותיו, יוסף מבטל את עצמו : "בִּלְעָדָי! אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה "…הוא מצהיר שהוא רק צינור, שליח חסר חשיבות עצמית ושאפשר להסתדר גם בלעדיו ! אך אז קורה דבר מדהים: ברגע שפתרון החלום נאמר, יוסף "משנה פאזה". ללא שום בקשה מצד פרעה, הוא הופך ליועץ אסטרטגי נחרץ, מתווה תוכנית כלכלית ל-14 שנה ומכתיב דרכי פעולה.
איך הענווה של רגע לפני, מתיישבת עם ה"תעוזה" לתת עצות למלך מבלי שנשאל? לאן נעלמה הענווה?
התשובה מוחצת: זו בדיוק הענווה המניעה. יוסף מלמד אותנו שענווה אמיתית אינה חולשה או הצטמצמות, אלא ההכרה העמוקה שאתה שליח. ברגע שהוטלה עליך השליחות – ניתנו לך גם הכלים להצליח, ועמם האחריות המלאה להשתמש בהם.
יוסף לא העמיד את עצמו במרכז; הוא העמיד את המשימה במרכז. כשהוא אומר 'בלעדי', הוא משתחרר מכבלי האגו, ודווקא השחרור הזה הוא שמאפשר לו לפעול בנחישות . הוא 'רק' שליח, אך בהיותו השליח שקיבל את כל הכלים מהבורא – הוא מחויב לפעול בצורה החדה, המקצועית והיעילה ביותר.
חג החנוכה מבטא בדיוק את הרעיון הזה: כשעמדנו מול איום על קיומנו הרוחני, המכבים הוכיחו שברגע שאתה מקבל על עצמך שליחות – אתה מקבל גם את הכוחות. גם כשנראה שאין סיכוי, מעטים מול רבים, עם יוזמה ואמונה בצדקת הדרך ניתן לנצח ולחולל שינוי עולמי , היסטורי.
כך הצליחו המכבים וכך הצליחו בתיכון יש"י,: הם החליטו שזו יוזמה ברוכה, יצאו לדרך, והכלים לניצחון כבר ניתנו להם בדרך.
ולסיום, אני רוצה להעלות על נס את המורה תלם חזן, מחנך כיתה י"ב, שזכה השנה בפרס המחוזי "מורה פורץ דרך". תלם, שפרש מצה"ל לאחר שירות של מעל 20 שנה (בתפקידו הקרבי האחרון כסמח"ט צנחנים) ולאחר תפקידי ניהול ברמה הארצית , בחר להגיע אלינו כמחנך כיתה . הוא דוגמה חיה לביצוע השליחות המדויקת עם כל הכלים שקיבל.
יהי רצון שנזכה להמשיך להאיר את העולם ביוזמה ובעשייה פורצת דרך, מתוך ענווה ואמונה!
- בשַׁבַּת פָּרָשַׁת מִקֵּץ
- הַדְלָקַת נֵרוֹת: 16:08 – צֵאת הַשַּׁבָּת 17:19
- שַׁבָּת מְבֹרֶכֶת וּשְׁקֵטָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל ✡️
- יחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
